גל גדות, ריטה, אביתר בנאי – איך באמת נכנסו עשרות יוצרים ומשפיעים ליומן שלנו השנה?
האישור מסטטיק הגיע באמצע מרוץ ערד-מצדה. שש וחצי בבוקר, אני קצרת נשימה אחרי עלייה מפרכת, חשה צורך (אסקפיסטי לגמרי) לבדוק אם סוף סוף יש קליטה בפלאפון שלי. ההודעות החלו להיטען בזו אחר זו ופתאום עיניי רואות הודעה מאורון, שמייצג את סטטיק: “יש אישור”.
רגע, זה לא נגמר בשתי מילים. המשך המשפט גרם לי ללב שלי לנתר:
“בהצלחה. בשם השם תעשו ותצליחו”.
הרעיון הגדול הבא
העבודה על יומן “שנה וברכותיה” לתשפ”ב הלכה ונשלמה. כל דברי התורה כבר הונחו במקומם. כנ”ל היארצייטים והילולות הצדיקים והצדיקות. ועדיין חיפשנו את החידוש הגדול הבא. “אני רוצה לְעַכְשֶׁוְ את התורה”, הרבנית ימימה אמרה, תוך שהיא מייצרת פועל חדש ומגניב. “רוצה להעביר את התורה מימים – ימימה! מהמקום ההוא – קדימה. שהיא לרגע לא תיחשב מיושנת. התורה צריכה להיות אקטואלית, תמיד”.
ביומן הקודם (לתשפ”א) הכנסנו שירים: אביתר בנאי לצד קרן פלס, אמיר דדון לצד ביני לנדאו. קולולם גדול ושמח. והשנה?
“מדהים איך הקב”ה חילק את החשיפה בדור הזה”, הרבנית חשבה בקול רם. “אנשים נהנים לחלוק מחשבות ולקרוא מחשבות של אחרים. זה דור של חשיבה אינסטגרמית, קצרה ומפולטרת עם הרבה אפקטים ונצנצים”.
הממ… רעיון נולד!
כך יצאנו למשימה, למלא את היומן במחשבות ובמילים של אנשים ונשים מעוררי השראה מרחבי החברה הישראלית. דיבור תמציתי שמרפרר לתורה שלנו. פניתי לעשרות משפיענים וידוענים שידועים גם בזכות העובדה שיש להם סיי, וביקשתי מהם מילים, מחשבות, הגיגים.
מי אמר שזה יהיה קל? מיכל אנסקי
בפרויקט הספציפי הזה, העולם התחלק לשניים: אלה שמכירים את הרבנית ימימה (מכירים ובדרך כלל גם מוקירים), ואלה שלא, וצריך להסביר להם ולשקול מילים ולהישמע כזאת קלאמזית ולהסתכן בדחייה, אמאל’ה (תתפלאו, לא כל העולם מכיר…). אז מאיפה בכלל יכיר אותנו סטטיק? ובכלל, הוא ממעט להשתתף במיזמים למיניהם, כך אמרו לי. אז לא קיוויתי, רק ניסיתי. כמו עם עשרות יוצרים נוספים. שלחתי לחמי.
חלק מפניותיי נענו בשתיקה. כאילו, מי את ומה את רוצה ממני ומאיפה הגעת לכאן? (ועוד בנוגע ליומן… ז’אנר ספרותי מוזר :)). אצל מי שהיה חשוב לי, פניתי שוב. ושוב. “אתם לא רוצים להישאר בחוץ”, כתבתי. “תאמינו לי”.
לחלקם כתבתי מגילה שלמה. “אני לא יודעת אם את מכירה את הרבנית ימימה”, פתחתי. “אבל אנחנו מוציאות לאור יומן והוא מהמם ואני מבקשת שתכתבי לנו כמה מילים. הנה, זה האתר שלנו, שתכירי אותנו קצת מבפנים. וכאן יש כתבה על היומן הקודם. ובכלל, הרבנית היקרה נבחרה לאחת מ-50 הנשים המשפיעות במדינת ישראל, הידעת?”.
וחיכיתי לתשובה.
“הי יקרת”, מיכל אנסקי ממאסטר שף ענתה לי, אחרי המגילה שכתבתי לה בווצאפ. “מאשרת לך בשמחה”.
וואו, זה היה מהיר! הופתעתי. “ככה? בלי לשאול שאלות, בלי להעמיד תנאים?” שאלתי.
“כן. אמון מלא”, היא כתבה.
וטקסט חזק שלה נכנס פנימה, על (אי) יריבות בין נשים בגמר מאסטר שף. ללקק את האצבעות.
כך אספנו פנימה אנשים ונשים מכל המרחב הישראלי. יצרנו יומן שהוא פסיפס מרגש ומרהיב. לצד ימי פטירה של ענקי תורה ורוח כמו הרב עובדיה יוסף זצ”ל, הרב דסלר, האר”י הקדוש וחני וינרוט ע”ה, נכנסו דיבורים חדשים.
ומה יפה – שהדברים מתכתבים:
כל פיסת טקסט כזו הפכה את היומן למה שהוא, פסיפס מרגש ומרהיב.
הרב מיכי יוספי, מורה דרך גדול, שכל משפט שלו הוא בול.. המילים שלו התיישבו בשבוע הפטירה של משה רבנו, שעליו נאמר “בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא!”, והאירו זווית של התפתחות אישית רלבנטית לכל אחת ואחת.
היומן שלנו מגיע לכל כך הרבה לבבות. הוא נכנס לתיקים של צעירות ומבוגרות, אימהות ובנות. בהקשרים האלה, שמחנו לשתול בו מסרים מעצימים וספציפיים לנשים. למשל, זה:
וגם זה.
ומילים של קשר אמיץ עם העם הזה שלנו, המופלא, מחנן בן ארי, שכשמו, אלוקים אכן חנן אותו ביכולת להיות גשר מופלא בין עולמות.
סיון רהב מאיר הצמיחה לנו את ט”ו בשבט. חמותה, ‘אמא מאיר’, מצמיחת הילדים, נתנה טעמים בחינוך:
אבל מי הייתה הראשונה שאמרה ‘כן’?
זכות הראשונים. היא אמרה לנו ‘כן’ אבל לא סתם, אלא בכזו נדיבות. כן, אני מדברת על ריטה.
אוחחח איזו הודעה מוקלטת זכיתי לקבל. “מאמי שלי”, היא דיברה, לאט, בקול המתרגש שלה. “בטח. מה שתרצי. אתן נהדרות. נשיקות”.
המילים של ריטה נשזרו בחודש אייר, שבו מדברים הרבה על מדינת ישראל, על פגמיה ומעלותיה, ועל עם ישראל. אישה חכמה מאוד והמסר שלה מקסים ונכתב בראייה אוהבת ומאחדת. תקראו אותה סביב יום העצמאות (אני מקווה שכבר מצאתן והתרגשתן, כמוני).
בהקשר הזה, כשמפרגנים לך ככה, משהו בך מתרכך. מקבל אישור. אני חושבת שריטה פתחה לי שער בלב. היא אשכרה נתן לי כוח, בפרט שכבר היינו בישורת האחרונה של הכנת היומן, כשכל עזרה משמעותית שבעתיים.
מכירות את לייזה פאנלים? זה שם העט של חגית ביליה, מחלוצות הבלוגריות של האוכל בישראל, מי שהכניסה שיח קליל ושמח לעולם הבישול והאפייה הביתי והאישה שאני חייבת לה את מרק העוף המנצח שלי, הקציצות ברוטב עגבניות ועוד מלא מתכונים מדהימים שנוסו בהצלחה על בני משפחתי.
שתי שורות קצרות שיַמריצו אותנו לעוגת הגבינה של שבועות, זה כל מה שהייתי צריכה ממנה. וקיבלתי.
ואיך הגיבה לייזה פאנלים כשהיומן הגיע אליה? זה כאן, בסרטון (שיתוף מתוך האינסטגרם / lizapanelim)
אסתר רדא היא יוצרת מרעננת (למי שזוכרת, היא הנחתה את טקס המשואות לפני שנה). הוריה עלו לישראל מאתיופיה במבצע משה. היא תרמה לנו טקסט על להיות ‘אסתר’ ועל חוויה של מהגרת שמבקשת להרגיש שהיא חלק מהעדה ולא עוד סתם אחת.
ואם כבר מדברים על אסתר… אתי אנקרי האהובה דיברה על היחס שלה כזמרת להלכה ולשירת נשים. מסר אישי ברור, שמנחה גם אותנו באירועים הגדולים שלנו. ונאמר אמן.
כל פיסת תוכן כזו נכנסה לדפי היומן וזכתה לרקע צהוב. “צהוב מתאים לסלבס”, פסקה בשובבות קרן טייב, מעצבת העל שלנו. היומן הלך והתמלא בתכנים מעניינים, עכשוויים מאוד כפי שהרבנית ימימה רצתה. וכמובן, לא נכחיש, בשמות נוצצים.
“תגידו – אתן כבר לא מספיק אטרקטיביות, שאתן חייבות לגייס מקדמי מכירות?”, כתבה לנו אחת מנשות קהילת פרשה ואשה כשהיומן ראה אור. “זה מדרון חלקלק, מכאן נשאבים לתרבות הסובבת! אז מה אם הם ידוענים?”
הבנתי אותה. רבנית תלמידת חכמים יחד עם גל גדות? אכן, צירוף נדיר.
“זה נכון, אני מחוברת”, הרבנית ימימה העידה על עצמה. “מחוברת גם לקלילות ולעממיות ולערסיות. ואני רוצה למצוא את התורה שקיימת בכל אחד, ולהכניס אותה לאכסנייה שלי ולארח אותה ולתת לזה מקום, בשירות התורה. לא סתם יש להם הרבה עוקבים. אנשים רוצים להקשיב להם. וכשאנשים ונשים מכל המגזרים מצדיעים לרעיון של יומן נשי – זה וואו”.
הרבנית כמובן הייתה מעודכנת בהכל והתרגשה יחד איתי מכל אישור ומכל פרגון.
אפילו רגע קוסמי עליז היה
הנה כי כן אני באמצע המרוץ ו-כן, יש אישור מסטטיק בהצלחה בשם השם תעשו ותצליחו! ופתאום כל הנוף לים המלח נפתח ומישהו רץ לידי ובאוזניות שלו, בקולי קולות, אני שומעת את… סטטיק! “תשים את כל הבעיות בצד, יחד נלמד אותם אחד אחד”… רגע קוסמי מרגש.
אני חדשה באגף המרוצים. באחד הסגרים הצטרפתי לקבוצת ריצה, הרגליים עדיין לומדות את המיומנות. מה שבטוח, את יתרת הקילומטרים עד לקו הסיום רצתי בכזו שמחה.
סטטיק התגלה כיוצר בעל לב יהודי חם וחכם. הוא תרם ליומן מחשבה משלו, בינגו ליום הזיכרון לשואה. “תהיו גאים להיות יהודים, גאים להיות קשורים לניצולי השואה”, הוא כתב.
רגע לפני סגירה, העיתונאית חגית רון רבינוביץ’ תרמה לנו טקסט שלה על להיות אמא לילד מיוחד. “זה מתוך ההרצאה שלי”, היא אמרה. “מעולם לא הפצתי בפורמט כתוב. אבל בשבילכן…” גם כשאני קוראת את זה בפעם העשירית אני נוזלת דמעות.
בנימה אישית 1
אם נראה שאני נהנית לבקש רשות, להזדקק לבריות, לחכות לאישור – ממש לא. זה החלק הפחות אהוב עליי בעבודה היפה שלי. בטבע שלי אני פרש בודד, תנו לי לשבת ולערוך שיעורים לרבנית ימימה וזהו, אני מאושרת.
והחיים, והפרויקטים, מאלצים אותי לצאת מההתכרבלות באזור הנוחות ולהרים טלפון. או לכתוב הודעה. אוף כמה שזה מעצבן.
אבל אז,
דברים יפים קורים.
וזה, אהמ אהמ, נעים. משנה לשנה זה נהיה יותר ויותר תענוג. יש לנו שותפים! וכל יצירה מבקשת להרחיב את מוטת הכנפיים שלה. אני גאה ביומןן הזה שזוכה לשותפי ושותפות תוכן מרגשים, ומכיוונים לא צפויים. זו ברכה גדולה.
האם אלה מפגשים שרק אישה כמו הרבנית ימימה מזרחי מסוגלת לייצר? אולי.
תראו את היופי הזה שהתפרסם בעיתונות: “כשעינת נתן פגשה את הרב מיכי יוספי”. לכאורה שני צדדים מנוגדים. בפועל – איכות ואיכות והכל מחובר לאותו שורש.
בנימה אישית 2
באמת שאף אחד לא חייב לנו שום דבר ומרגש לגלות שהעולם מלא נתינה.
כל האנשים האלה נמצאים ברמת חשיפה גבוהה לקהלים אדירים. הם עסוקים ובוודאי מוצפים פניות. ועדיין, הם נענו לנו – ועם מילה טובה, עם לב וברכה. גם למעלה אפשר להיות טוב ומיטיב, נדיב ומפרגן. רשמתי לעצמי להתחזק בזה.
עכשיו.את.
אז הנה, דפי היומן מעידים שבאמת, כל אחד יכול להשפיע. כל המשפיענים הללו צמחו בשדות שלהם, כל אחד ממקומו. והמילים הן הכלי שיש בידינו תמיד. רק השבוע לימדה הרבנית ימימה את דברי הרב’ה מפיאסצנא, שבעולם הזה אתה מושפע. נקודה. הדור שוטף אותך, לטוב ולרע. ההשפעה היא הכוח החזק ביותר שיש.
אז מה נעשה – ניכנס לתיבה ונסגור את הדלת? פחחח. אין אופציה כזאת.
הדרך שלנו היא להשפיע. מי שנמצא בעמדת השפעה על הסביבה, מושפע ממנה פחות (כשאת פולטת, את לא פנויה לקלוט). זה דיבור חזק .
“תהיי מובילה”, אמרה לנו הרבנית. “בקשי מהקב”ה להשפיע ארת ההשפעה הקטנה שלך בעולם”.
אז הנה. היומן שלנו מבקש ממך לקרוא במציאות קריאה ייחודית, אינדיבידואליסטית. ולתת לה ביטוי וליצוק אותה לתוך אותיות ולעשות ממנה מילים. וכל אחת יכולה, כל אחת. זה המוטו של היומן שלנו השנה: הקריאה שלך. קדימה, תכתבי.
האם זו תחילתה של ידידות מופלאה?
נאמר זאת כך: זה קשר בין עולמות, שחשוב לנו. כֻּלָּנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד נָחְנוּ.
בנוף הישראלי המורכב, הנפיץ לעיתים, נדרשות נקודות השקה. אנחנו שמחות להיות נקודה שכזאת, שבוטחת בקול שלה ובסחורה שלה ובמה שהיא מביאה ומתוך כך, מתקרבת ומושיטה יד.
ומשם, כמו שאומרים חכמים: עוד יוסיף ויתגלה.
הרי הקהילה שלנו מדהימה. רבבות נשים חכמות כל כך!
אז אנחנו ניתן לך דבר תורה שידליק בך מנורה. משם, תצמיחי ותכתבי את שלך. החשיבה שלך מחוברת לשורש, הרי. את אישה שיש לה סיי תורני על המצב. אז תכתבי!
שאלי את עצמך: מה התורה שיצאה ממני היום? השבוע?
ובסוף השנה יש לך אוצר בלום של תורה, שהנבעת מעצמך.
בסופו של דבר, זו הקריאה שלך. תרתי משמע:
גם your reading – הטקסט שאת קוראת
וגם your calling – הקריאה שאת שומעת; קריאת כיוון, שאיפה, התבהרות.
כך שואל אלוקים את אדם הראשון בפרשת בראשית: “אַיֶּכָּה? איפה אתה?”
הקריאה הזו מהדהדת לנו, לכל אחת, כל יום.
את מוזמנת לשמוט את הקריאה הזו כאן, בתוך היומן. את המשפיענית.
בסוף השנה, הרבנית ימימה תשמח ‘לבדוק יומנים’. ממש כמו שעשו אז, בבית הספר… זוכרת? 🙂
הרי כבר אמר את זה אורון של סטטיק: יש אישור. בשם ה’ נעשה, ונצליח!