"היום אני חותמת אותי"

ב"ה
 
לפני חודש וקצת, כשהיומן שלנו, "שנה וברכותיה" החדש רק יצא לאור,
הרבנית ימימה התיישבה וכתבה הקדשות אישיות ליוצרים ולאומנים 
שטקסטים פרי עטם ושירים שהם כתבו נשזרו ביומן שלנו השנה.  
 
ערימה גבוהה של יומנים, שלקחתי ממנה באופן אישי כדי לדאוג שכל יומן יגיע ליעד. 
 
היה שם יומן עם הקדשה מרגשת לריטה,  ולאביתר בנאי, קרן פלס, מאיר אריאל, נועה ירון דיין, רחל פסטג 
ועוד רבים ורבות, טובים וטובות, מוכרים יותר ופחות. "שותפי יומן", קראנו להם. 
כן, הפלייליסט של הרבנית עשיר מאד. המוזיקה והיצירה (בסינון מתבקש) הן חלק מהעולמות שלה.
יומן אחד ספציפי נכנס לתיק שלי בחרדת קודש. 
 
ההקדשה שעליו יועדה לנעאה אנסבכר.  נעאה היא אמא של אורי. אורי המקסימה, בת היישוב תקוע. אם השם הזה מצלצל לך מוכר… אורי נרצחה באכזריות על ידי מחבל בעיצומה של שנת השירות הלאומי שלה, והיא בת 19 במותה. זה קרה לפני כשנה וחצי.  
בתמונה: אורי אנסבכר הי"ד. צילום באדיבות המשפחה

לא סתם לקחתי לנעאה יומן עם הקדשה.  השנה, בחרנו לפתוח את "שנה וברכותיה" לשנת תשפ"א בשיר נפלא שכתבה לא אחרת מאשר אורי – "היום אני חותמת אותי".   

* * * 

"היום. אני. חותמת. אותי." 
עוד לפני שנכנסים פנימה לתוך השיר, הכותרת עצמה כבר אומרת כל כך הרבה.

רגע, לא מוזר? למה אנחנו מדברות על חתימה,  סיום, סגירה, נעילה – בפתחו של יומן ובפתחה של שנה?
כי זו יהדות. החשיבה היהודית המדהימה מתחילה את התפילות על השנה הבאה, באלול של השנה הנוכחית. החתימה, היא ההסכמה. את יכולה להסכים לשנה הבאה, להסכים לבואה.  

איך זכינו להכיר את "היום אני חותמת אותי"?  ובכן, את השיר הזה חשפה נעאה לראשונה בערב נשי שהתקיים בתקוע ממש לפני שנה, בערב ראש חודש אלול (כ"ט באב תשע"ט), יום הולדתה ה-20 של אורי. כן, נעאה התעקשה לחגוג לה יום הולדת, למרות. ושולמית, חברתה של נעאה, גייסה את כולן – הרבנית ימימה, הזמרת רוחמה בן יוסף, איילה אדרי המפיקה, וכך קם הערב ונהיה. וואי, כמה שזה היה מרגש. 

מימין - שולמית, הרבנית ימימה, נעאה אנסבכר

בשיעור עדין מאד, עשיר בדמעות, הרבנית ימימה ביחד עם הזמרת רוחמה בן יוסף רקמו תורה ושירה ואלול ואת דמותה של אורי, והביאו לנו, הנשים הממאנות להינחם, רוח מלטפת של פיוס. 

בסרטון: אולם האמפי בתקוע. הרבנית ימימה מזרחי בשיעור לאלול, "לדוד ה' *אורי* וישעי". רוחמה בן יוסף בשיר "עשי שיהא עולמך", שהלחינה למילים של אורי הי"ד: "לפני המשא והמתן שלך עם עצמך ועם אהוביך, לפני ההסכמים וההפרות והמלחמות, עשי לך שלום בתוכך"…  
 
ונעאה, שדיברה בכאב ובמאמץ ובגעגוע אינסופי, הוציאה פתאום דף וסיפרה על השיר שמצאה כך, בעזבון של בתה.
והקריאה אותו בקול.
ופתאום, חלל האולם התמלא במילים פשוטות מאד לכאורה, וחכמות מאד. התמלא באורה של אורי.  
 
זה היה השיר "היום אני חותמת אותי". 
 
מאותו רגע הרבנית ימימה אימצה את המילים  בשתי ידיים. כל אותו אלול היא עברה ממקום למקום, בישראל ובחו"ל, והקריאה אותו. "תראו את הילדה התמימה הזו שחשבה, באמונה שלמה, שיש לה כוח להשפיע על העולם. שהיא תשנע מהלכים; 'אני יכולה להביא על עצמי שנה טובה או שנה לא טובה', היא באמת בטוחה בזה!" הרבנית לימדה. 
 
אפילו השבוע שמעתי את הרבנית חוזרת לשיר הזה ומקריאה אותו באוזניהן של מאות תלמידי תיכון דרך הזום. "היום בריאת העולם", היא סיפרה להן. "היום ה' אמר 'יהי אור'. ואת – את יכולה לצאת לאור! כל הכשרונות שלך, כל החלומות שלך! מה תעשי – בואי, תכתבי את עצמך, תחתמי את עצמך".
 
הרבנית, זה לא שטחי לדבר כך? 
"זה נכון כל כך. זו חוכמה עליונה", הרבנית אמרה. "יש ציווי בפתח חודש אלול: תָּמִים תִּהְיֶה [דברים י"ח, י"ג]. התורה מצווה אותך שתהיי תמימה אז כן, תאמיני בזה לגמרי, ביכולת שלך לחזור לתמימות בראשיתית שהיתה לך, לכוון את השנה החדשה שלך. זה בדיוק הזמן לתמימות. וכמו שאת יודעת, אין הדבר תלוי אלא בך". 
 
 
* * * 
 
במהלך העבודה על היומן, התקבלה ההחלטה  לשבץ בו טקסטים נוספים. לצד התורה הנשית של הרבנית ימימה, חיפשנו שירים וקטעי תוכן מלאי השראה. חזרתי לשיעורי השנה החולפת של "פרשה ואשה" והגעתי לשיר של אורי. 
 
היה ברור ש"היום אני חותמת אותי" חייב להיכנס ל"שנה וברכותיה" של תשפ"א. אין מתאים ממנו. 
 
"את מסכימה, נעאה?" שאלתי. 
"לרבנית ימימה לא יכולה להגיד לא", היא ענתה אחרי מחשבה. "גם רואה שהמילים של אורי פועלות בעולם אז בשמחה, רק חשוב לי ממש שזה יהיה מדויק, מה שכתבה והשורות וכו'…"
אני מניחה שב"וכו'" נעאה התכוונה לרוח של בתה, אבל את זה באמת אי אפשר לעמעם. הנשמה של אורי מתנוצצת בכל מילה ובכל תו. 
 
כנרת, המעצבת הראשית של היומן, קיבלה יד  חופשית. תחת ידיה הפך השיר של אורי לכפולה שלמה שפותחת את היומן. כשראינו לראשונה את הכפולה הזו, נשימתנו נעתקה. וואו! כן – כזה! 
 
כך נפתחת השנה שלנו. בילדה שלא  נגמרת. הילדה שלכאורה נחתם הפרק של חייה הקצרים, אבל הוא רק התחיל במותה. כי אם עד לרצח הנורא לא ידענו מי היא, הרי שעכשיו היא חלק מהדי.אן.איי שלנו. היא חתומה בבשרנו. היא צרוּרה בצרורנו. 
 
* * * 
 
והנה אני, עומדת מול דלת ביתה  של נעאה, אמא של אורי. בתיק שלי יומן עם הקדשה. לא רציתי שהוא יתעכב אפילו יום. שלא יחכה לשליח. שיגיע כבר ליעד והלוואי שקצת ילטף.  
אין איש בבית. 
צלצלתי לשכנות. אף אחת לא ענתה. 
צלצלתי לשולמית, החברה הטובה. אין מענה.
מה עושים? אני לא חוזרת הביתה עם היומן של נעאה. 
 
השארתי אותו שם, בפתח. והלכתי. 
את ההודעה שהגיעה בווצאפ בהמשך הערב לא יכולתי לצפות בחיים. "היום כ"ט באב, זה יום ההולדת של אורי", נעאה כתבה. 
 
וואו. היום יום הולדת?… 
 
"כל כך מדויק הרגע הזה שהיומן הגיע, כמו איזה ד"ש מאורי. תבורכו", היא המשיכה. וסיימה במילים אישיות, שזכות גדולה לקבל.
 
איך שכחתי. טלטלות השנה הזו השכיחו  ממני את חגיגת היומולדת שחגגנו לה כאן, נשות תקוע. בדיוק לפני שנה נעאה חשפה את הדף והוציא לאור את המילים האלה, מלאות החיים והאור. והנה אנחנו כאן, בדיוק שנה אחרי, נותנות לה יומן, קפסולה של שנה אחת, וממלאות אותו בתפילות לשנה טובה. שנה שתשאף בה אוויר, שתרגיש בנוכחותה המבורכת של אורי שלה. 
 
לפעמים שליח מרגיש פיזית בגוף איך הוא רק צינור, כלי ביד השולח. זה היה רגע כזה. 
 
* * * 
 
קוּמִי, אוֹרִי, כִּי בָא אוֹרֵךְ! והמילה "בא" היא רב משמעית: "בא" פירושו "שקע" וגם "זרח". האם נשקע? האם נזרח? זה בידיים שלנו. 
אבל אורי ידעה: אפשר לחתום שנה מיד בתחילתה בכוח העין הטובה והפרשנות. וכמה כוח יש לנו לחתום את עצמנו.
 
הַיּוֹם

אֲנִי חוֹתֶמֶת אוֹתִי
בְּסֵפֶר הַצַּדִּיקוֹת
בְּסֵפֶר הַשְּׂמֵחוֹת
בְּסֵפֶר הַמְּתוּקוֹת מִדְּבַשׁ
תַּחְתֹּם, תַּחְתֹּם
אַתָּה כּוֹתֵב?
בְּסֵפֶר הָרוֹצוֹת
בְּסֵפֶר הַמִּתְגַּבְּרוֹת
בְּסֵפֶר הַמַּאֲמִינוֹת
כֵּן, כֵּן
מַאֲמִינוֹת, הָיִיתָ מַאֲמִין?

את הפוסט הזה אני כותבת ערב סגר.  כמו אצל כולנו, שרשרת ההדבקה מתקרבת. הילדים של… השכן… המורה… אני עם לחץ ודמעות בעיניים ואווירת האלול, הסוף-שנה, רק מוסיפה לכובד שעל הלב. 
 
אבל תכננתי לשחרר את הפוסט  היום, כ"ה באלול, היום שבו החל העולם להיברא. ואני שמחה שהתעקשתי עליו, כי הוא החזיר לי משב רוח של תקווה. תקווה של ילדה אחת מיוחדת וטהורה, שהמילים שלה עשו לי סיפתח לשנה החדשה. 
 
אנחנו בימים בראשיתיים, ימי בריאת-עולם. כמה כוח יש למילים בוראות; "יהי!" 
אז יהי רצוננו. שנחתום את עצמנו ושנחתום את זולתנו ושנחתום את העולם לשנה טובה. אנחנו יכולות.
 

קוראות את התגובות שלכן ושמחות בהן מאד… 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

יקרת פרידמן

עורכת ראשית ומייסדת פרשה ואשה

אם תשאלי אלפי נשים ברחבי העולם, זו ספינת הדגל שלנו:

השיעור השבועי

של הרבנית ימימה מזרחי

בכל שבוע את מקבלת ישירות לאימייל שלך את השיעור המלא ובו כל הפנינים שהרבנית ימימה מלקטת עבורך.
תורה נשית, אקטואלית ומרוממת שתגלה בך עוצמות אדירות!