{[1]}

ב"ה זו היתה חתיכת דילמה,שליוותה אותנו בהכנת יומן "שנה וברכותיה" לשנה זו. הצורך לבחור ולהחליט באופן מושכל בין תש"ף לתש"פ איתגר אותנו. כל המומחים, אנשים שתקינות השפה

סיפור חסידי, סוג של, עם נגיעות עכשוויות​ צום תשעה באב הגיע לסיומו. אכלנו ושתינו והתאוששנו והרגשנו את ההחמצה הזאת, של עוד תשעה באב שלא הביא

השבוע יצא לי לדבר עם מוכרת בחנות ספרים גדולה בירושלים. היא ידעה שאני העורכת של הרבנית ימימה מזרחי והיא הראתה לי את מדף היומנים בחנות,

צריך המון סיעתא דישמיא. בכל דבר, באמת בכל דבר. את פועלת ודוחפת ועושה, ואיתך צוות שותפות מופלא אבל עד שלא יגיע האירוע, את לא תדעי:

ימים ארוכים נדנדתי לעצמי. "יקרת, תתחילי לעבוד על היומן החדש", אמרתי. "אל תדחי. ובכלל, אחרי שערכת את שני היומנים הקודמים, הפעם זה יתגלגל לך יותר

1. קל זה לא יהיה זה היה אמור להיות פשוט, לערוך לרבנית ימימה ספר חדש ליום הכיפורים. הרי ארכיון פרשה ואשה הוא תשתית מצוינת. יש

ועל זה אני רוצה לדבר כאן. כי אני יודעת שהרבנית תרצה להספיד אותך במלוא הכבוד והתפארת. אז אני אספר רק על מה שאני ראיתי. איזה אב גאה היית לרבנית ימימה מזרחי, או כמו שקראתם לה בבית, ג'מימה, ושלל כינויים עם ניחוח של חו"ל.
לעולם לא תדע עד כמה הגאווה והשמחה שלך בדברי התורה של הרבנית – והאופן שבו הבעת אותן – לא היו מובנות מאליהן בכלל, ונתנו לי כזאת שמחה וכזאת ברכה וכזאת תנופה בעשייה.