ב”ה
כבר בבוקר, עם היוודע החדשות
(“הותר לפרסום” נוראי, מוגבר)
הצוות ואני ידענו שלא נעלה היום את הסרטון של חבצלת.
לא היום, זה לא יום שמח.
טיפל’ה רקע…
את הסרטון של חבצלת צילמתי בסוף השיעור בשערי חסד – ירושלים
לפני שבוע בדיוק.
זה הולך ככה:
השיעור הפרונטלי – מסתיים.
כל הספרים שהרבנית ימימה מביאה איתה
חוזרים לתוך התיק…
ואצלי, המחשב הנייד שלי כבר מתפקע משפע המילים,
הרעיונות והחידושים
שהרבנית הכינה עבורנו.
אני הרי מתעדת כל מילה באובססיביות.
הכל נאגר, ובקרוב יהפוך לשיעור הכתוב.
אבל יש לי עוד משימה חשובה.
כי אנחנו עדיין לא הולכות הביתה.
הו לא.
השיעור הסתיים, זה נכון
אבל עכשיו, כשהראש שלנו מלא בתורה שלמדנו,
עכשיו יש את ישוב הדעת לקבל גם עצה טובה.
ו/או ברכה
או “סתם” חיבוק.
ועכשיו נוצר תור מול הרבנית.
(לא מדויק לקרוא לזה תור, יותר נכון לומר התקבצות)
לא חשוב אם נקרא לזה תור או התקבצות,
בכל אופן, זו קבלת הקהל השבועית.
זה הזמן המסוגל ביותר להשמיע ולשמוע
כי אנחנו ספחנו לתוכנו חוכמה, וחייכנו וצחקנו ודמענו.
אנחנו זקופות יותר משנכנסנו.
ואכן, עשרות נשים ובנות מגיעות מכל הארץ
(בזמן האחרון מגיעות גם מפונות, המון!
הישר מהמלון. בזוגות ובשלשות… ואנחנו מצדיעות להן)
וכולן רוצות לספר לרבנית משהו,
לשתף בחוויות מהחיים, בהתלבטויות, בסיפור טוב.
וגם להקשיב. כי תמיד לרבנית יש איזה מבט רענן לתת.
וואו איזה מפגש!
ואני, המתעדת הלאומית 🙂
מכניסה את המחשב הנייד לתיק
ושולפת את המצלמה
כדי לתעד, כמובן.
האמת,
זה חזק ממני.
אני כבר צריכה לחזור הביתה
אבל ברור לי שעכשיו קורים פה דברים חשובים.
“מסיפורי דברים של נשים אפשר לדעת מצב השכינה,
איך היא אוחזת כעת” (רבי נחמן)
ואני מצלמת.
סיפורי דברים של נשים. מצב השכינה.
אז איפה היינו?
נכון. חבצלת.
בשיעור האחרון, שפתח את חומש שמות,
כבר באמת נשארנו אחרונות בבית הכנסת רבי מאיר בעל הנס.
רוב הנשים הלכו.
ופתאום היא נכנסה. כמו רוח סערה
ונפלה על צווארה של הרבנית.
בכי התערבב בצחוק.
מה קורה כאן?
“בוכקת”, ככה הרבנית קוראת לזה.
בוכה וצוחקת חליפות.
תכונה נשית נפוצה…
הסתבר שחבצלת, זה שמה, חיכתה שנים ארוכותתתת
עד שמצאה את שאהבה נפשה.
זה קרה ממש לאחרונה!
והיא הגיעה לשיעור במיוחד
כדי לתת לרבנית הזמנה לחתונה
באופן אישי.
והרבנית ימימה, מצידה, הגיבה
בקריאות שמחה בלתי ניתנות לעצירה.
נדרכתי, שלפתי את המצלמה
ו-כן, זו היתה ההצגה הכי טובה בעיר
רק שזו לא היתה הצגה
זה היה אמיתי כל כך.
הרבנית התמוגגה מהבשורה הטובה!
עמדנו שם ליד, כל אלה שנותרו אחרונות
והקשבנו. וראינו את השמחה ואת ההתרגשות.
חבצלת התמסרה בנדיבות אינסופית
לשאלות של הרבנית:
אז איך זה קרה?
עם כמה יצאת עד שפגשת אותו? (אמאל’ה)
אז מה הטיפ שלך?
וצעקות! ומחיאת כף! וחיבוק!
ועוד חיבוק…
למרות שזה היה מעמד באמת אישי,
חבצלת אישרה לי לפרסם את הסרטון שצילמתי.
“שחררי לעולם…
הלוואי ויתן כוחות ואמונה לכולן”
כך כתבה לי.
חזרה לסיפור.
הסרטון הזה, שבאמת רצה להשתחרר ולחזק,
חיכה ליום שלישי.
אבל החדשות… אוי החדשות.
המיטב שבמיטב נפלו בעזה.
חבצלת תצטרך לחכות, חשבנו.
זה אך מתבקש.
וכמה התפלאנו שהרבנית שאלה אותנו:
מה עם הסרטון של חבצלת?
הרבנית, יש כל כך הרבה נופלים היום, אמרנו.
כבר נגמרו המילים, באמת.
היום רק הַכַּלָּה,
היא פסקה.
קדימה!
ושוב וידאה שהבנו: פרסמתן את הסרטון?
בטוח? שאלנו בהיסוס.
אבל הרבנית היתה נחרצת.
תעלו את זה כבר!
ורק את זה היום!
דווקא במהלך הימים הלא פשוטים שכולנו עוברים
צריך לבשר גם טוב!
כן המפקדת. כמובן עשינו כדבריה.
התגובות לא איחרו לבוא.
❤️ “איזה מרגש! כל כך שמחנו לשמוע!! ♥
❤️ המורה חבצלת היקרה בניין עדי עד!”
(לא ידעתי שהיא מורה! איזה כיף, מורה מתחתנת!)
❤️ “מדהימההה אין כמוה בעולם!! הכי מגיע לה, מזל טוב ענק ♥”
❤️ “הבשורה הכי מרגשת שקיבלתי!!! אור גדול בתוך החושך!! כמה תפילות ♥♥♥ אוהבת אותך חבצלת אושר גדול! שמחה בשמחתך מכל הלב”
וזה רק ממשיך…
(באינסטגרם ובפייסבוק שלנו)
וחשבתי,
רק הרבנית ימימה.
רק היא תדע מהי התרופה המתאימה
לעתות מורכבות שכאלה.
רק אצלה מצאתי את האומץ להרים דגל של שמחה ולנחם בו עם שבור.
זו שמחה של זוג שמצא אחד את השני
שמחתה של מישהי שידעה לחכות.
באמונה. בציפייה. בתפילה.
בלמלא את ימיה בטוב.
בלהיטיב.
כל אלה – מקלים על הצער.
מרפאים אותנו.
ובימים כאלה במיוחד, כולנו זקוקים לנחמה.
וזו – נחמה אמיתית.
ונחמה לא דוחים.
ושמחה לא דוחים.
אז נכון, חזרתי הביתה מהשיעור אחרי חצות…
ולמחרת – אני מתחילה לערוך את השיעור, מרתון ארוך, צריך כוחות!
אבל זה היה הכי שווה בעולם.
זה נתן לי כוח. המון.
זו היתה תרופה, כפשוטו
הישר מארון התרופות של הרבנית ימימה מזרחי.
את בטח כבר משתוקקת
לראות על מה המהומה.
ומי זו החבצלת הזאת, הגיבורה,
שעשתה כזה רעש אתמול בעולם?
אז אם הגעת עד הלום…
באמת מגיע לך לצפות ביופי הזה!
הנה, קבלי!
אנחנו כבר בעריכה של השיעור הבא…
וגם הוא מלא יופי, כתמיד.
מלא בת”תרופות” שכאלה.
כי בעצם, זה מה שקורה כאן, בפרשה ואשה.
את לומדת, סופחת, מקבלת לתוכך תורה מופלאה
חושבת לעצמך הנה שקיבלת את המזור והמרפא
שהזדקקת להם בדרך הארוכה.
ואז את מגלה,
שאת בעצמך – מרפאת.
את בעצמך, מביאה נחמה.
את בעצמך מעבירה לעולם את כל הטוב הזה.
וזה, דבר גדול מאוד.
בואי, הצטרפי למעגל של נשים לומדות
ששואבות חוסן ואמונה מתורה נשית בלעדית
ומעבירות את זה הלאה, למעגלים מתרחבים והולכים.
הפרטים הקטנים:
השיעור הכתוב מגיע אליך ביום חמישי עד לשעה 15:15
ערוך ומוכן לקריאה נוחה בסמארטפון וגם להדפסה.
54 ש”ח בחודש. אין מחויבות, ניתן לעצור בכל עת בקלות.
אנחנו ביציאת מצרים עכשיו, יציאה מהשבי,
מתחברות לעבריות, האימהות שלנו במצרים, שלא נכנעו לחושך.
זמן מעולה להצטרף.
כל הברכות,
יקרת ✍️
העורכת
9 Responses
מזל טוב, מרגש מאוד.
בע”ה בניין עד עד, בנים ובנות לעבודתו יתברך.
חבל שאי אפשר לייק אלף פעם
איזה אור
והכי חשוב: הוא מגיב…
מזל טוב נשמה!
יקרת, אני פשוט רציתי להגיד שכיף לקרוא אותך, אבל ממש.
מזל טוב וביניין עדי עד באושר עושר שלום ברכה ושמחה עד בלי דייי❤❤❤❤
רק ככה מנצחים את האויב!!
עוד ועוד שמחות ובנינים בעמי”ש!
השמחה מושכת עוד ועוד טובות עלינו ורק עם שמחה יש כוחות לנצח!!
מרגש כ”כ!!!! תודה שפרסמתם!!! המון מזל טוב לחבצלת!! בניין עדי עד באהבה, אחווה, שלום ורעות!! איזה כיף זה לשמוע על שמחות במצב הקשה הזה! הצלחתם לגעת בלב ולהגיע עד אלי בווינה
I am crying too….
Mazal Tov!!
מרגש מאוד. תודה על השיתוף ❤
הי לך!
אני מפונה לירושלים והבנתי מדברייך שיש שיעורים פרונטליים עם הרבנית בירושלים?? הייתכן????? אשמח לפרטים אם כן.
תודה מקרב לב ובשורות טובות