ב”ה
היום יש לי בשבילך סיפור.
אישי.
האמת – אני כל כך מובכת מלספר אותו.
תיכף תביני למה…
אבל אני חושבת שהוא שווה
(היי, עצרתי את החופשה שלי כדי לכתוב!).
לפני כן, עדכון
אלפי נשים יקרות כבר נרשמו למפגש הפסגה שלנו
במוצאי השבת הקרובה!
כדאי שתדעי שכל נרשמת יכולה לשלוח שאלה
לרבנית ימימה ולדר. יעל דורון.
הרבנית קוראת הכל וכבר מתכננת כיצד לתת מענה להמון שאלות.
אוקיי.
אתמול כתבתי לך מהו פסח שני (חפשי אצלך במייל)
והיום אני רוצה לספר לך סיפור אישי שאני נוצרת בליבי.
אני גרה בתקוע.
כן, זה היישוב המתוק שעלה לכותרות בתחילת השבוע
כשפיגוע נורא נמנע.
אבל היום יש לי בשבילך סיפור אחר,
זווית אחרת של תקוע, מתוקה ומיוחדת.
אני מדברת על חנות היד-2.
כן, בתקוע פועלת חנות יד שנייה קהילתית.
כולנו מביאות לכאן את כל העודפים שלנו,
בעיקר פריטי לבוש ובית שכבר עברו שימוש מאסיבי
ונמאס לנו מהם
פריטי וינטג’ שהגיעו אני לא יודעת מאיפה
בגדים שרכשנו והתבררו כטעות,
לפעמים מגיעים לפה מותגים פסיכיים, רק אלוקים יודע איך
(עשר שקל! במקום אלפיים בערך)
ובשנים האחרונות גם הזמנות כושלות משיין 
צי של מתנדבות מהממות, חברותיי ליישוב, מתחזק את החנות.
היא לא פתוחה בכל יום. יש לה שעות גמישות:
פה שעתיים אחר הצהרים, שם שעתיים בבוקר
(תיכף תביני למה הפרט הזה חשוב)
ואפילו שעתיים בערב בחמישי,
שבגינן אני עוזבת את הבישולים לשבת
ורצה להתחדש בבגד יד שניה.
(מגוחך? דבילי? זאת אני :))
יכולתי לצאת חכמה וטרנדית
ולספר לך כאן על החשיבות האקולוגית
של שימוש חוזר בבגדים.
אבל זה לא רק זה.
יש כאן עניין נוסף.
כשאת גרה ביישוב, מרוחקת מהמולת העיר והקניונים
לפעמים במרוץ החיים את כל כך צריכה את האוויר הזה
של בדים, צבע, מדידה,
של מפגש…
כאן אנחנו נפגשות, נשות היישוב,
מפשפשות בין הקולבים
(מטבע הדברים, “הקולקציה” פה “מתעדכנת” כל הזמן)
שמחות לגלות בגדים סופר מקוריים לעצמנו
לבנות לנו לוקים שונים ומשונים.
נשים פה מחמיאות אחת לשנייה
מוצאות מציאות אישה עבור רעותה.
מביאות איתנו את הילדים לבילוי
ולחינוך של מדידה ובחירת בגד.
אני מקווה שהעברתי לך מה זה החנות הזאת עבורי.
אבל! אני לא רק אישה פרטית.
אני גם תלמידה של הרבנית ימימה
ובהכירנו אותה, יש לרבנית התנגדות מובנית
כלפי הקונספט הזה בכללותו.
“חידוש!! אישה חייבת להתחדש!” היא מלמדת.
“אינה דומה ההרגשה שאת מקבלת מבגד ישן
שכבר שימש מישהי,
להרגשה של בגד חדש,
שמעולם לא נלבש על ידי אף אחת אחרת
לתחושה המדהימה שהשקעת בעצמך יותר מעשרה שקלים,
לידיעה שאת שווה את הכסף!
את שווה את ההשקעה הזאת!”
(באופן אישי אני חושבת שהרבנית תמיד צודקת
מצד שני, אני באמת אוהבת את החנות התקועית…
דיסוננס שכזה)
בכל אופן, זה היה הפתיח
ועכשיו, מעשה שהיה כך היה.
הילדים שלי הגיעו הבייתה לשבת,
זו מהשירות הלאומי, זה מהישיבה,
השלישי משבוע בשטח
הגיעה השבת, וגם יצאה
ופתאום הם התחילו להתגעגע לחוויית החנות.
אמא, החנות פתוחה במוצא”ש?
לא ילדים. שעות הפתיחה לא כוללות את מוצאי שבת.
ראיתי את האכזבה בעיניים שלהם.
והאמנתי לה. מי כמוני יודעת.
אני די חיה בחנות הזאת, הרי.
ואז היה לי רעיון: יודעים מה?
בואו נבדוק, אולי בטעות
האחראית נמצאת בחנות היום, ותיתן לנו להיכנס.
הרמתי את הטלפון
(בכל זאת יישוב, כולם מכירים את כולם).
אסתר, הילדים שלי… והם מתגעגעים לחנות…
אולי בכל זאת…?
אני לא נמצאת שם הערב, היא אמרה.
אבל את יודעת מה – תקחי את המפתח,
הוא מתחת לאבן מצד ימין.
אל תשכחי לנעול אחר כך ולהחזיר את המפתח למקומו.
אני צוחקת כשאני נזכרת
איך רצנו לשם!
מה רצנו – דאינו. על כנפי נשרים.
בחושך מצאנו את האבן, המפתח, המנעול
הרגשה שהדלתות נפתחו לקראתנו
הילדים נכנסו פנימה בעיניים לא מאמינות.
מישהו שמע אותם!
מישהו נתן להם להיכנס למקום שסגור בפני כל האחרים
כל האוצרות פתוחים בפניהם – רק בפניהם!
אמא, תסתכלי, ציצית בצבא חאקי! צהל בן ה-16 מאחת מפינות החנות.
דגמ”ח מושלם לעבודה! שמח אחיו הגדול
השלישית פשוט חטפה שמלות מהקולבים ונכנסה לתאי המדידה
אני כבר לא זוכרת מה קנינו
אבל ההרגשה העילאית הזאת.
זה מגוחך, אני יודעת!
אבל היה מדהים.
להיכנס פנימה בחושך, בהיתר!
לגלות מטמונים שמחכים רק לנו
וכל שעלינו לעשות זה לדפדף בקולבים,
לגלות מציאות שכבר עברו גלגולים
והגיעו עד הלום רק כדי שאנחנו נגלה אותן.
שמחה גדולה.
וזה לא התחושה שלא שכחנו אותנו
כמו שזו ההרגשה שאפילו זכינו,
ודווקא מכוח היותנו כל כך שכוחים…
תשמעי, אמרתי למחרת לרבנית ימימה.
אני יודעת שאת פחות מחוברת לקונספט של יד שנייה,
אבל הפעם יש לי סיפור חזק בשבילך.
הרבנית הקשיבה.
חשבתי שאקבל נזיפה אוהבת
אבל דווקא לא.
אני חושבת שאת הסברת לי כרגע מה זה אומר פסח שני,
היא אמרה בהתרגשות.
זה בדיוק זה.
ההבנה שה”מציאה” הזאת שהגיעה אליך אחרי כמה וכמה גלגולים
היא לא פסולה, משומשת ודהויה.
היא לא פסולה, משומשת ודהויה.
היא שלך, חיכתה רק לך, לרגע המבורך הזה
והיא נכונה למידותייך
והיא תיטיב איתך ותשמח אותך באופן שלא שיערת אפילו.
הסיפור הזה שלי אפילו נכנס לתוך השיעור של אותו שבוע
(לרבנית יש דרך מעלפת להפוך נשים לתורה)
לכן החלטתי לשתף אותו גם כאן.
סיפורי יד שנייה כמשל.
אז הנה,
נו, מה את אומרת?
אהבת?
התחברת?
כי מכאן אנחנו עוברות לאירוע הקרוב והמרגש
פסח שני מגיע לחיינו במוצאי השבת הזאת.
עוד לא מאוחר!
ואנחנו נותנות ליום המיוחד הזה הזדמנות לשמח אותנו!
אנחנו נדבר בדיוק על זה –
על שמחת ההזדמנות השנייה.
והשלישית. והרביעית…
אל תחמיצי את השער הגדול הזה שנפתח!
לחצי על הכפתור הוורוד והצטרפי, אם טרם עשית זאת: 
והעיקר, תקני שמלה.
חדשה.
יקרת
העורכת של הרבנית ימימה
נ.ב. בכל פעם שאני מספרת את הסיפור הזה
אני מקבלת שאלות על החנות התקועית.
אני מקבלת שאלות על החנות התקועית.
המפתח כבר מזמן לא מתחת לאבן…
ואני כבר לא מבקשת יותר חסדים
אבל הנה שעות הפתיחה, מוזמנת! 
