הַמּוֹצִיאָה לָאוֹר

הבלוג של יקרת

יקרת פרידמן, נשואה לעדי, אמא לתשעה. גרה בתקוע. עורכת שיעוריה וספריה של הרבנית ימימה מזרחי והיזמת שמאחורי “פרשה ואישה”.

מאמרים אחרונים:

לשרוד זה המון

ב”ה   את רייצ’ל גולדברג פולין אני מכירה כבר הרבה שנים.  ג’ון, בעלה, למד עם

חרבות ברזל. חלק א’

מאחורי הקלעים של פרשה ואשה קשה לקלוט את זה, אבל אנחנו בפתחו השבוע החמישי ל”חרבות

לשרוד זה המון

ב”ה   את רייצ’ל גולדברג פולין אני מכירה כבר הרבה שנים.  ג’ון, בעלה, למד עם

חרבות ברזל. חלק א’

מאחורי הקלעים של פרשה ואשה קשה לקלוט את זה, אבל אנחנו בפתחו השבוע החמישי ל”חרבות

הַשִּׁעוּר הַשְּׁבוּעִי

כל החידושים, העצות והסיפורים.

מה קורה בשיעור החדש?

לחצי על התמונה

עמוד הפייסבוק של הרבנית:

לילדים שלנו אין פה. תגידו לעצמכם בקול שהם ברכב.

אזהרת טריגר: פעוטה נשכחה ברכב

אחייניתה של הרבנית ימימה מזרחי נשכחה במכונית בסוף השבוע, והיא מבקשת לחזור למילים, כדי שאף ילד לא יהיה חלילה זיכרון לברכה

הרבנית ימימה מספרת:
חזרתי מהלוויה קשה כל כך, של בת של גיסי. תינוקת שנשכחה ברכב שעות ארוכות. מוות נורא, איך שלא נסתכל על זה. יש ברכה כזאת של סבתות, “בידיים מלאות”. בעיניי זאת הברכה הכי יפה בעולם, מפני שאין צער נורא יותר מאשר אובדן של תינוק. מי שלא חווה את הצער, עלול להקל בו ראש. הרי התינוק לא חי הרבה, אין היסטוריה גדולה מאחוריו. אבל דווקא התינוק הוא זה שממלא את הידיים. ככל שהם גדלים והופכים עצמאיים, הידיים כבר לא מלאות בהם כל הזמן.
 
אני זוכרת את זה מנסיבות אחרות. כשילד שלי נשאר שם, ב”הדסה עין כרם”, אחרי שנפטר ממחלה. ואני חוזרת ומסתכלת בעצמי שמחוץ לעצמי, הולכת שם וידיי ריקות ועירי רחוקה ואני גשומת עפעפיים, ואין ריק גדול מזה בעולם.
צילום מסך באדיבות וואינט

אני שולחת חיבוקים ענקיים לאמא שידיה ריקות, וכרגע אי אפשר למלא אותן בכלום. ואני יודעת מניסיון שהידיים ממשיכות כל הזמן לייצר תצורת תינוק. מחפשות כל הזמן את האחיזה הזאת. ואני חושבת שאחרי הבשורה הזו של מוות של ילד קטן, ולא משנה באיזה אופן – האיבר שמרגישים שהוא הכי מיותר, אלו הן הידיים – ואולי זו משמעות הביטוי הזה, “בידיים מלאות”. הידיים שהיו כאן שימושיות כל כך, ואזלו.

איך אפשר לצוות על “לא תשכח”?
האסון הזה גורם לי לחשוב על הציווי שהתורה חוזרת עליו שוב ושוב: “לא תשכח!” למשל: “הישמר לך מאוד פן תשכח את הדברים…” אבל השכחה היא בדיוק המרחב הלא-רצוני. וכי מישהו רוצה לשכוח? זה בדיוק האקט הלא-נשלט. אז איך מצווים עליי “לא תשכח, לא תשכח”?
 
ויש כאן הבנה יהודית תורנית מדהימה. זכירה, לפי התורה, היא תמיד דיבור בקול. למשל, “זכור את יום השבת” – זה פסוק שמצווה על אמירת קידוש: “זכרהו בדברים הנאמרים על היין”. זו אמירה, אמירה ענקית, אמירה שהיא היזכרות. כל כך הרבה משפחות שלא שומרות שבת ישמרו על הריטואל הזה, ה”סברי מרנן”: אתם באים לקידוש?

הטקס הזה של אמירת מילים בריטואל קבוע, מזכיר. הוא מזכיר מי נוכח בשולחן השבת, מי איננו, את מי שכחנו להזמין. הדיבור הוא הקידוד של המצב, הוא הנכחה של ההיעדר; אנחנו זוכרים עכשיו מי לא נמצא. כך הקידוש, כך הקדיש, שמזכיר לנו שמי שנמצא, מצטער על מי שלא נמצא, מתפלל על מי שהוא כן רוצה שיימצא. ככה קידושין: אדם חייב לומר בפיו, “הרי את מקודשת לי בטבעת זו”. הדיבור הוא הנכחה, הוא זיכרון.

תגידו בפה
לכן בימים האלה של הקיץ, ימים חסרי סדר, או עם סדר אחר, חשוב להגיד בפה את התוכנית היומית בבוקר: “אתה מסיע, אני מחזירה”. ומטפלות ששומרות על הילד לסירוגין, פעם כן ופעם לא, שישאלו: “מתי הם מגיעים? מתי לא?” ממש להשתמש בפה. בתזכורת הזאת של המילה.
מאמצי החייאה בתינוקת שהייתה סגורה ארבע שעות ברכב צילום: תיעוד מבצעי מד"א

האסון הנורא של החברה שלנו היום הוא שִכחת הקרובים. כשאנחנו שקועים בשיח של הרשתות החברתיות, עסוקים במלל של הרשתות, אנחנו מזניחים בהיסח הדעת את הדיבורים החשובים. אז אל תשכחו את המילים הפשוטות, היומיומיות, מפני שלילדים אין פה. ואנחנו צריכים לתת להם פה. הם לא יידעו להזכיר את עצמם. הדיבור הוא אזכור, הוא זכירה. ומוטב להזכיר לפני, ולא שיהיה חלילה זיכרונם לברכה.

ואני רק אצטט מכתבון קטן של הרבי מלובביץ’, שעונה למישהי שמרגישה אשמה במותו של קרוב משפחה – ומבקשת ממנו פדיון נפש, ואומרת שחייה אינם חיים. והרבי כותב לה:

“כשנופלים לאדם מחשבות והרהורי חרטה על הנהגה ומעשים בלתי רצויים, צריך הוא לברר מאיזה צד באו: מהיצר הטוב, או ממְנַגְּדוֹ? והבחינה תהיה בתולדות של המחשבות האלו. אם המחשבות העצובות מולידות אצלו הוספת מרץ וחיות בקיום המצוות, חיזוק בהנהגה היומית על פי שולחן ערוך – זו ראיה שמקורן טהור וטוב. אבל אם המחשבות האלו על מה שקרה מולידות עצבות, רשלנות או יאוש, זו הוכחה שבאו מיצר הרע שמתלבש ומתחפש בלבוש של ירא שמים. ותמשיך, ותעשה מעשים טובים, ותגרום נחת רוח לנשמת אותו קרוב משפחה, ולא על ידי מחשבות יאוש, ובוודאי יסייע לה הקב”ה בכך, מלמעלה”.

לצאת מהייאוש לעשייה טובה, בזה אנחנו יוצאים מהמוות, לחיים.

לעילוי נשמת שרה בת אביטל.

הַמּוֹצִיאָה לָאוֹר

הבלוג של יקרת

יקרת פרידמן, נשואה לעדי, אמא לתשעה. גרה בתקוע. עורכת שיעוריה וספריה של הרבנית ימימה מזרחי והיזמת שמאחורי “פרשה ואישה”.

לילדים שלנו אין פה. תגידו לעצמכם בקול שהם ברכב.

אזהרת טריגר: פעוטה נשכחה ברכב

אחייניתה של הרבנית ימימה מזרחי נשכחה במכונית בסוף השבוע, והיא מבקשת לחזור למילים, כדי שאף ילד לא יהיה חלילה זיכרון לברכה

הרבנית ימימה מספרת:
חזרתי מהלוויה קשה כל כך, של בת של גיסי. תינוקת שנשכחה ברכב שעות ארוכות. מוות נורא, איך שלא נסתכל על זה. יש ברכה כזאת של סבתות, “בידיים מלאות”. בעיניי זאת הברכה הכי יפה בעולם, מפני שאין צער נורא יותר מאשר אובדן של תינוק. מי שלא חווה את הצער, עלול להקל בו ראש. הרי התינוק לא חי הרבה, אין היסטוריה גדולה מאחוריו. אבל דווקא התינוק הוא זה שממלא את הידיים. ככל שהם גדלים והופכים עצמאיים, הידיים כבר לא מלאות בהם כל הזמן.
 
אני זוכרת את זה מנסיבות אחרות. כשילד שלי נשאר שם, ב”הדסה עין כרם”, אחרי שנפטר ממחלה. ואני חוזרת ומסתכלת בעצמי שמחוץ לעצמי, הולכת שם וידיי ריקות ועירי רחוקה ואני גשומת עפעפיים, ואין ריק גדול מזה בעולם.
צילום מסך באדיבות וואינט

אני שולחת חיבוקים ענקיים לאמא שידיה ריקות, וכרגע אי אפשר למלא אותן בכלום. ואני יודעת מניסיון שהידיים ממשיכות כל הזמן לייצר תצורת תינוק. מחפשות כל הזמן את האחיזה הזאת. ואני חושבת שאחרי הבשורה הזו של מוות של ילד קטן, ולא משנה באיזה אופן – האיבר שמרגישים שהוא הכי מיותר, אלו הן הידיים – ואולי זו משמעות הביטוי הזה, “בידיים מלאות”. הידיים שהיו כאן שימושיות כל כך, ואזלו.

איך אפשר לצוות על “לא תשכח”?
האסון הזה גורם לי לחשוב על הציווי שהתורה חוזרת עליו שוב ושוב: “לא תשכח!” למשל: “הישמר לך מאוד פן תשכח את הדברים…” אבל השכחה היא בדיוק המרחב הלא-רצוני. וכי מישהו רוצה לשכוח? זה בדיוק האקט הלא-נשלט. אז איך מצווים עליי “לא תשכח, לא תשכח”?
 
ויש כאן הבנה יהודית תורנית מדהימה. זכירה, לפי התורה, היא תמיד דיבור בקול. למשל, “זכור את יום השבת” – זה פסוק שמצווה על אמירת קידוש: “זכרהו בדברים הנאמרים על היין”. זו אמירה, אמירה ענקית, אמירה שהיא היזכרות. כל כך הרבה משפחות שלא שומרות שבת ישמרו על הריטואל הזה, ה”סברי מרנן”: אתם באים לקידוש?

הטקס הזה של אמירת מילים בריטואל קבוע, מזכיר. הוא מזכיר מי נוכח בשולחן השבת, מי איננו, את מי שכחנו להזמין. הדיבור הוא הקידוד של המצב, הוא הנכחה של ההיעדר; אנחנו זוכרים עכשיו מי לא נמצא. כך הקידוש, כך הקדיש, שמזכיר לנו שמי שנמצא, מצטער על מי שלא נמצא, מתפלל על מי שהוא כן רוצה שיימצא. ככה קידושין: אדם חייב לומר בפיו, “הרי את מקודשת לי בטבעת זו”. הדיבור הוא הנכחה, הוא זיכרון.

תגידו בפה
לכן בימים האלה של הקיץ, ימים חסרי סדר, או עם סדר אחר, חשוב להגיד בפה את התוכנית היומית בבוקר: “אתה מסיע, אני מחזירה”. ומטפלות ששומרות על הילד לסירוגין, פעם כן ופעם לא, שישאלו: “מתי הם מגיעים? מתי לא?” ממש להשתמש בפה. בתזכורת הזאת של המילה.
מאמצי החייאה בתינוקת שהייתה סגורה ארבע שעות ברכב צילום: תיעוד מבצעי מד"א

האסון הנורא של החברה שלנו היום הוא שִכחת הקרובים. כשאנחנו שקועים בשיח של הרשתות החברתיות, עסוקים במלל של הרשתות, אנחנו מזניחים בהיסח הדעת את הדיבורים החשובים. אז אל תשכחו את המילים הפשוטות, היומיומיות, מפני שלילדים אין פה. ואנחנו צריכים לתת להם פה. הם לא יידעו להזכיר את עצמם. הדיבור הוא אזכור, הוא זכירה. ומוטב להזכיר לפני, ולא שיהיה חלילה זיכרונם לברכה.

ואני רק אצטט מכתבון קטן של הרבי מלובביץ’, שעונה למישהי שמרגישה אשמה במותו של קרוב משפחה – ומבקשת ממנו פדיון נפש, ואומרת שחייה אינם חיים. והרבי כותב לה:

“כשנופלים לאדם מחשבות והרהורי חרטה על הנהגה ומעשים בלתי רצויים, צריך הוא לברר מאיזה צד באו: מהיצר הטוב, או ממְנַגְּדוֹ? והבחינה תהיה בתולדות של המחשבות האלו. אם המחשבות העצובות מולידות אצלו הוספת מרץ וחיות בקיום המצוות, חיזוק בהנהגה היומית על פי שולחן ערוך – זו ראיה שמקורן טהור וטוב. אבל אם המחשבות האלו על מה שקרה מולידות עצבות, רשלנות או יאוש, זו הוכחה שבאו מיצר הרע שמתלבש ומתחפש בלבוש של ירא שמים. ותמשיך, ותעשה מעשים טובים, ותגרום נחת רוח לנשמת אותו קרוב משפחה, ולא על ידי מחשבות יאוש, ובוודאי יסייע לה הקב”ה בכך, מלמעלה”.

לצאת מהייאוש לעשייה טובה, בזה אנחנו יוצאים מהמוות, לחיים.

לעילוי נשמת שרה בת אביטל.

35 תגובות

  1. השם ירחם. כואב הלב ודומע. שלא תדעו יותר צער ושלא ישמע שוד ושבר באף בית בישראל.

  2. הפוסט הזה ריגש אותי מאד .נתן לי הרבה כח לצלוח את המשך הדרך הקשה שה’ בחר בשבילי.
    תודה רבה.

  3. שלא תדעו עוד צער.
    הרבנית יממה מוצאת מילים לחזק ולנחם.
    כואב הלב לשמוע
    תנחמו מהשמיים

  4. שמענו את השמועה הנוראה בתקשורת וליבנו התחלחל….. ביתי שהפכה לאמא לפני כחצי שנה…. הייתה מזעזעת…. אמרה לי: “אמא אני משגעת את נועם כשהוא לוקח את הילד למטפלת….. שלא שכח/התבלבל…..
    ליבי ליבי עם האב האומלל שבמקרה הוא גיסך שאני בטוחה שהוא אב מסור ודואג לצורכי ב”ב…… והגזירה הזו נפלה בחלקו….. המסר בשבילנו שאנו במירוצים…. אולי יש עוד ילדים במשפחה וגם הם עצובים ו אמא אין לי ניחומים…… תפילתי שלא יתרחשו עוד אסונות כאלו.
    בורא עולם ירפא את השבר הנורא וימלא את ידי הוריה של שרה הצדיקה שבימיה הקצרים לא טעמה ולא הריחה חטא….. בשמחות ובבריאות איתנה לכל המשפחה הקרובה והרחוקה. אמןןן

  5. ה’ ינחם את האבלים בתוך שאר אבלי ציון וירושלים.
    כתבה עוצמתית, מלב אל לב.

  6. מקרה עצוב מאוד וכדרכה של הרבנית ימימה שתחיה אשה מדהימה הכל כתוב בכל כך רגישות ואכפתיות מאוד מצער לשמוע קראתי על זה בעתון והנשמה שלי יצאה מהמקום וכאשר כתבה על זה הרבנית בכלל התכווצתי כולי עצוב עצוב
    ומאחלת לכל הורה ידיים מלאות??

  7. כואב כל כך.
    האב הלך ללמוד תורה.

    תורה מגנא ומצלא
    כואב
    כואב
    כואב
    אבא ואמא יקרים
    הנסיון הזה קשה
    הגאולה קרובה

    מן השמיים
    תנוחמו

  8. כששמעתי את הבשורה המרה, בכיתי, כי אני אמא ל6 וסבתא ל20, שיהיו בריאים, כל פעם זה מחריד מחדש, ה יישמור יגן ויציל על ילדי ישראל. להורים, כדאי לצרף אפליקציה שמזכירה להורים לבדוק אם לא שכחו משהו ברכב. שתהיה נחמה להורים וה יימלא את ידיהם. אמן

  9. משתתפת וכואבת על הנשמה הטהורה והקטנה שבאה לעולם לא להרבה זמן והשאירה כאב בלב להורים. קטנו מלדעת חשבונות שמיים השם ירחם ויתן כח להורים לשאת את הכאב יהי זכרה ברוך. אמרת יפה כבוד הרבנית שקורה דבר מצער האדם לוקח באופן טבעי אשמה מי כמוני יודע ששכלתי את בעלי אבל מתוך הכאב והצער הרמתי את הראש ואמרתי לבורא עולם כואב שאיבדתי את בעלי ומצטערת שדפקה שהלך הבנתי כמה יכולתי לשנות קיצת בגישה שלי וכניראה ככה היה צריך לקרות בקשתי מאבא שבשמים שיסלח לי והודתי לו שפתח את עיני. להסתכל בנפש שלי. וללמד אותה. אהבה יותר הקשבה סבלנות. ולראות מה אפשר לעזור (אמנם תמיד היתה לי עזרה לזולת )ולשלות בכעס ולשמוח במה שיש ולהודות לבורא עולם שלא חייב לי כלום אבל אבא שבשמים רחמן ואוהב ואת ההשגחה שלו מרגישה בכל דבר שאני עושה. בכל יום בכל דקה שעה ישתבח שמו. כבוד הרבנית אשרנו שיש לנו רבנית כמוך ואשריך על הכל.

  10. •להורים היקרים שמתמודדים עם כאב עצוםםם•
    הלוואי שה’ ירכך לכם את המכה וישלח לכם המון כוחות לעמוד בנסיון הלא קל הזה. שתמצאו בתוככם כוחות להתקדם הלאה בדרך הנכונה והכי חשוב שתהיו ביחד, בשמחה שלמה. פנימית ואמיתית. בע”ה !!! ❤️??

  11. אין, לי מילים לעוצמת הכאב,
    ויש לי רצון לחבק את ההורים באהבה שרק השם יתברך יכול לתת בלב
    תנוחמו מן השמיים,
    ולא תדעו עוד צער.

  12. תהיה נשמתה צרורה בצרור החיים,תודה הרבנית ימימה שבדיוק עכשיו הייתי צריכה לקרוא את הפוסט הזה ולהתחזק באמונה, לקחת הכול בפרופורציות ולהבין שהכול מאת השם יתברך. תודה לו גם על הטוב וגם על הפחות

  13. תנחומיי לרבנית ולמשפחה
    כאב שלא ניתן להבין
    ואמן שאף אחד לא ידע..
    תודה על השיתוף, מספיק שזה יעזור אפילו להורה אחד…

  14. הבטן שלי מתהפכת מההודעות האלה
    לא מסוכלת לעכל אירועים שכאלה
    מרחמת על ההורים בסיטואציות כאלה
    מחזיקה אותם ומתפללת עבורם

  15. כתבת כל כך מקסים …. אמן והמשפחה לא תדע צער ושהקב”ה ייתן להם כוחות נפש להתמודדות עם האובדן הכבד.

  16. טרגדיה נוראית ,
    אכן אסור לשפוט , הלב כואב
    שלא נתנסה לעולם בניסיון כזה ! לעולם !
    כמה שזה מפחיד

  17. וואווי איזה פוסט מזעזע !!! שאף אמא או אבא ,לא יאבדו את הילדים שלהם אמן !! אין יותר כאב מזה !!! לבי ,לבי ,עם המשפחה ,וההורים האומללים !!!! יהי זכרה ברוך !!! זאת גזירת שמיים !!!!

  18. אמא’לה…לא מקנאה בהורים ובמשפחה. תנחומים לכלום. יהי זכרה של הקטנה ברוך
    מחזק אותי לזכור שכל אחד הגיע לכאן לזמן מסוים. מה אנחנו מבינים איך הנשמה בוחרת להיפרד מהעולם

  19. שידינו תהיינה מלאות תמיד בעז״ה . אבא ואמא יקרים, מן השמים תנוחמו וידייכים תמיד תהיינה מלאות .

  20. כואב הלב ? והביטוי באמצעות הידיים כל כך מדוייק
    את מחזקת את הנפש, אין מילים
    תודה

  21. הרבנית ימימה היקרה. אנא השתמשי בכוח שיש לך להעלות לאנשים מודעות וקצת יישוב הדעת לא יזיק לנו … בין עיקר לתפל. תנחומים למשפחה …

  22. לא לשפוט אף לא אחד עד שלא תגיע למקומו אסור זה יכול לקרות לכל אחד חלילה יחס .עצוב וכואב הלב משתתפת בצערכם .

  23. וואוו, הלוואי באלה הדברים ינוחמו. שהשם לא ינסה אף אחד בנסיונות אלה ושיהיו בשורות טובות

  24. כאב עצום וצורב את הלב ואת הדמעות על פרידה בטרם עת…ד’ הטוב יאמר דיייי לצרותינו ויתן שק של נחמה למשפחה הנפלאה .
    ואתם אנשים אל תדונו ,ואל תפשפשו זה משמיים.

  25. ברוך דיין אמת! ברור שאסור לשפוט וכי אביה או אימה רצו שתמות? מספיק להם הסבל עד סוף ימיהם ורגשות המצפון בבקשה אל תשפטו…
    שימו נעל אחת או את הטלפון ליד התינוק מאחורה… כשתצאו מהרכב מיד תרגישו שחסר לכם משהו
    ולא זה לא שההורים לא אוהבים את הילדים ובגלל זה שכחו זה סדר יום שונה שלא רגילים או חיפזון מן השטן…
    תנחומים למשפחה תיהיה מנוחתה עדן פשוט בלתי נתפס שבאה לביקור כה מועט… רק 4 חודשים כמה עצוב!

  26. לא לדון אף אחד ,זה הכל מאת ה” יתברך !!! ככה נגזר בשמיים !!! זה נשמה שבאה לתקן ,וסימה את התיקון שלה בעולם הזה !!! והאבא בכלל לא אשם !!! ה” עשה שהיא תישכח ממינו ,שום דבר לא קורה סתם !!!!

  27. אמאל’ה…שלא יקרו אסונות כאלה יותר.
    כתבת נפלא…והרב היקר…
    יהא זכרו ברוך, כמה חכמה…
    תנחומי למשפחה האבלה.

  28. לא שופטים! משתתפת בצער המשפחה הכבד.
    להדביק תפילת הדרך ותפילה לשמירת הילד.ה
    שמור אלי על ילדי , נכדי שמוסעים על ידי ותשגיח להובילם לידי דרכים בטוחות וטובות בכל דרך.
    להתפלל לפני יציאה לדרך ובעת עצירה.
    נחמות וישועות לכולם.

  29. נורא, פשוט אסון
    ההורים יצטרכו לחיות עם זה קשה
    עם זאת, לא נשפוט
    יהי זיכרה ברוך
    תנחומים למשפחה, חיבוק חזק
    קומו מהיגון ותסתכלו קדימה.
    החיים חזקים.
    אהבה וחיזוקים

  30. הכי חשוב כרגע לתת תמיכה להורים .
    אין נסיון קשה מזה
    נגזר על הילד למות וההורה הוא השליח לכך .
    מאחלת להורים היקרים הרבה כח .שיקומו מהמשבר מחוזקים ומאמיניםבבורא עולם שהכל ממנו
    והאבא יקח את הניסיון הקשה מאוד שהוא עובר למקומות הנכונים בעולמו של השם יתברך .
    שאף אחד לא יעמוד בניסיון הזה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מה חדש?

אירועים קרובים / פוסטים / על המדף

על המדף

חדש על המדף!
וְהִגּדְתְּ – הגדה של פסח
הגדה יפהפייה, ערוכה, כרוכה, והיא נשית עד מאוד. מאישה לאישה. הגדה שתרים את ליל הסדר...

אירועים קרובים

השיעור בשערי חסד

שיעור הדגל הירושלמי, פתוח לקהל

מתוך הבלוג של יקרת

לשרוד זה המון

ב”ה   את רייצ’ל גולדברג פולין אני מכירה כבר הרבה שנים.  ג’ון, בעלה, למד עם בעלי בתיכון היהודי בשיקגו. והם החליטו לקשור את גורלם בארץ

קראי עוד »

כתוב את הכותרת כאן

קרדיטים לצלמים

אריק סולטן | אפרת אשל | נעמה שטרן – מגזין “מוצש” | רעות קורנפלד – מגזין “פנימה” | איילה אדרי | משה אליהו | יקרת פרידמן

סדרת תוכן:

נָשִׁים בַּתָּנָ"ךְ

סיפורן המופלא של עשר גיבורות תנ”כיות,
שמוסרות לנו פיסות חוכמה נצחיות. 

הרבנית ימימה מביאה את קולן של אימהות,
נביאות ומנהיגות מהימים ההם, לזמן הזה. 

באדיבות מיזם “רגע של חכמה”.

נגן וידאו

הֵרָשְׁמִי וְקַבְּלִי בְּמַתָּנָה >

הַשִּׁיעוּר הַשְּׁבוּעִי

שיעור אחד במתנה

פרשת השבוע תמיד, אבל תמיד, תפרש לך את השבוע שלך. זה הקסם שלה. היא כמו מכתב אישי מאלוקים.
 
וזה מה שאנחנו עושות בשיעור: מפרשות. לומדות את האקטואליה, נכנסות לרזולוציות העדינות ביותר בחיי אישה, מחכימות וטועמות טעם גן עדן. מכאן נצא זקופות יותר, שמחות ומנוחמות, ועם יכולת מוגדלת להשפיע הלאה, על אהובינו. 
 
היום, אנחנו מזמינות אותך.  
eric-sultan--scaled

הֵרָשְׁמִי וְקַבְּלִי בְּמַתָּנָה: >

דַּפֵּי זָהָב

רעיון קצר ומשמעותי,
תורה שמתכתבת עם האקטואליה.
חיזוקית מלאת השראה לקחת איתך לדרך

פעם בשבוע אצלך במייל, ללא עלות.

הֵרָשְׁמִי וְקַבְּלִי בְּמַתָּנָה >

סדרת תוכן:

נָשִׁים בַּתָּנָ"ךְ

סדרה מתוך ‘רגע של חכמה’ עם הרבנית ימימה מזרחי.
סיפורם המופלא של 10 נשים מהתנ”ך. 
להתחבר מחדש למידות הטובות ולאיכויות הפנימיות
של הדמויות מהתנ”ך: האימהות, הנביאות
והמנהיגות שלנובעבר ובהווה.

נגן וידאו

לִצְפִיָּה בַּסִּדְרָה, הָרִשְׁמִי: