מתחברות לירושלים – הכנות לקראת האירוע

פרק ב'

נפגשנו בממילא. השעה 9:30, הקניון הפתוח מתחיל להתעורר. מיעוט האנשים בולט כל כך. כשנחזור לממילא בשעה 14:00 בצהרים עדין יהיו בו מעטים בודדים שפתחו את דלת ביתם ויצאו.

יחד עם צוות הצילום אנחנו עושות את דרכנו לכיוון שער יפו. כיכר השוק ריקה, החנויות המיועדות לתיירים לא ייפתחו גם היום. אבל האבן הירושלמית כל כך יפה וחומות העיר יודעות: עברנו כל כך הרבה, נעבור גם את זה.

על רקע חומות העיר העתיקה הרבנית מספרת למצלמה על אהבתה הגדולה לירושלים (הידעתן? הוריה קראו לה "ימימה" כי נולדה מיד לאחר מלחמת ששת הימים). היא מתרגשת למראה השוטרות במדים שניצבות בשער יפו. "שומרות החומה!" היא תאמר להן. לאור ההנחיות, לא נוכל להיכנס לעיר העתיקה. אנחנו מבינות שהיום כבר לא נגיע לכותל המערבי ועדין שמחות בטיול הקטן שלנו.

אישה יפה ואלגנטית עוברת לידינו. "מה אתם מצלמים?" היא מתעניינת.  אנחנו משתפות אותה בתוכנית. "אולי תצלמו גם אצלי?" היא מבקשת. "כבר חודשיים שלא דרכה אצלנו כף רגל של אף אחד…" מה מסתבר – היא לא אחרת מאשר מנכ"לית מגדל דוד. כל זמן הקורונה היה האתר סגור למבקרים. אנחנו נכנסים פנימה. מדהים, מדהים, מדהים. איזה יופי של מקום! 

עולות עד למעלה (אחחח השרירים האלה בירכיים, שבכלל לא ידעתי על קיומם!) עוברות דרך אבני בליסטראות ממרד החשמונאים, דרך אבן יפהפיה, מסותתת ומעוצבת, שניצבה בשערי חולדה העתיקים, חושבות על שלומציון, המלכה היהודייה משושלת בית חשמונאי שכאן היה הארמון שלה. אנחנו מגיעות לתצפית מרהיבה על העיר כולה והעיר העתיקה ושרי ואיילה מתחילות להתלחשש בהתלהבות. "תגידי", הן שואלות. "את חושבת שאולי נוכל לקיים כאן את השידור שלנו?"

מנכ"לית מגדל דוד מבטיחה לבדוק. צריך אישורים מיוחדים. הרבנית, מצידה, קובעת נחרצות: "זה זה! מצאנו את המקום!"