זה פשוט לא פייר! ולכן קיבלתי החלטה
ב”ה זה קורה לי בכל פתיחת שבוע.הדכדוך הזה, חוסר ההבנה הבסיסי של “מה השבוע הזה רוצה ממני?”והצער הקטן שאני חווה בכל פעם מחדשכשאני מתבוננת בדפים של
את רואה אותה? על הכריכה הקדמית? איך היא חודרת לחדרי הלב, איך היא באה בשעריה של תורה. הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו …(שיר השירים א’ ד). בדרך אל החדר, תהיה התורה מורת הדרך הטובה ביותר שלך, ופרשת השבוע תפרש תמיד, בדייקנות מופלאה, את השבוע שלך. בהארת פנים שבועית תפתח לך הפרשה חלון היישר אל תוך הבית, כשהיא מאירה בכל פעם חדר אחר. פעם זו הדלת, פעם המזוזה, פעם יהיה זה המטבח, פעם חדר הילדים, פעם חדר ההורים, פעם חדר האורחים, לפעמים יהיה זה חדר העבודה, לפעמים מרתף אפל שרצית לנעול ולפעמים, לא עלינו, המקלט או חדר הביטחון… וכך, בכל שבוע, ייפתח תמיד מתוך הבית גם החלון שצופה אל השמים. ומי בא עכשיו בשערי ביתך?
במתן תורה, מתאר המדרש מלך המשיא את בתו לאדם אחד ובחתונה הוא אומר לו: “איני יכול להיפרד ממנה! בנה לי חדר אחד בביתכם – ואגור עמכם” (שמות רבה, תרומה ל”ג א). כך, מדי שבוע, כשאת מכניסה את התורה הביתה, נכנס איתה, מבלי ששמת לב, גם אבא… ולכן את יכולה בכל עת לשאול אותם “מה עושים עכשיו?” ולקבל תשובה. זמינים תמיד, מדויקים תמיד, מכבדים ומשמחים תמיד, יעמדו לצדך אבא, והאיגרת השבועית שהוא כתב לך – פרשת השבוע שלך…והיא? מבקשת רק דבר אחד תמורת כל הטוב והתובנות: “אל תשאירי אותי אורחת לא קרואה – תקראי בי! כל כך הרבה יש לי לבשר לך!”
143 עמ’, כריכה קשה. הספר ראה אור בהוצאת ידיעות ספרים.
