לשרוד זה המון
ב”ה את רייצ’ל גולדברג פולין אני מכירה כבר הרבה שנים. ג’ון, בעלה, למד עם בעלי בתיכון היהודי בשיקגו. והם החליטו לקשור את גורלם בארץ
“קוּמִי רֹנִּי בַלַּיְלָה לְרֹאשׁ אַשְׁמֻרוֹת, שִׁפְכִי כַמַּיִם לִבֵּךְ נֹכַח פְּנֵי ה’… גָדוֹל כַּיָּם שִׁבְרֵךְ, מִי יִרְפָּא לָךְ” (מתוך מגילת איכה).
המים והים יופיעו שוב ושוב במגילת איכה, המתארת את החורבן הגדול ביותר בתולדות העם היהודי. כך נפגוש אותם גם בימי תמוז ואב, ימי “בֵּין הַמְּצָרִים”, זה לצד זה: הים הכחול של הקיץ כשלצדו דמעות מלוחות: “עֵינִי עֵינִי יֹרְדָה מַּיִם” (שם).
כמים, לבך לוקח אותנו למסע נשי בימי בין-המצרים. יחד, ננסה לצעוד בזהירות בין המצרים המסמנים את גבולות הקודש, החול והים. ממושגים כמו משיחיות וגאולה ננסה לרדת אל נבכי ביתנו הפרטי הנלחם על קיומו. נביט עין בעין בשמחה החסרה כל כך בזוגיותנו, בהורות שלנו, בעצמיותנו. ננסה להבין את הגעגוע המובנה שאנו חשים דווקא כשמשהו חדש נבנה. נביט בחצי הכוס השבורה ונדע שהיא מבשרת חופה חדשה, שונה מזו שחלמנו עליה ומופלאה ממנה בהרבה.
160 עמ’, כריכה קשה. הספר ראה אור בהוצאת ידיעות ספרים.
