מקום באמצע שום מקום
ב"ה אז אני יושבת לי ככה, קצת מכונסת, בבוקר של יום שישי.מרגישה את הכבדות שמתגנבת, את ההכנות לשבת שככל שהשנים עוברות, זה נדמה כמו הר שצריך שוב ושוב
כאשר לילדה שלי היה עיכוב התפתחותי, רק המילים של הרבנית נתנו לי כנפיים וכוח להריון נוסף.
הרבנית ימימה היא פרשנית של המציאות ואני ממש מחכה כל שבת לקרוא את דבריה.
דווקא סיפור על אישה מלפני 2000 שנה עזר לי בנקודה כואבת במיוחד.
הדפים הפכו למעין 'הורוסקופ' שלי. אני כל שבוע קוראת על מה שקורה לי ויקרה לי בשבוע הקרוב.
אף פעם לא הייתי מחוברת לשעורי תורה אבל את שיעורי הרבנית ימימה אני מסניפה במלוא המרץ.
לא חזרתי בתשובה אבל כל החיים שלי השתנו. כבר 11 שנה אני יוצקת קדושה לתוך היום יום.
בעקבות הלימוד הזה אשתי למדה לתקשר איתי בצורה הרבה יותר ממוקדת שמתאימה לי.
כל הזמן זכרתי את דברים הרבנית: בדרך לחופה יש מכסה של בחורים שצריך להכיר. כך יכולתי לקום ולצאת לדייט נוסף.
דפי השיעור הם כמו זרקור שמאיר לי פינות אפלות בחיים ומרומם אותי.
אחרי הארוחה אני יושבת עם דפים ומתמלאת עונג
התפילות שלי נהיו ממוקדת מאד בזכות ההכוונה של הרבנית ימימה וממש ראיתי ישועות.
"כבעלת הפרעת קשב, המבנה של השיעור מאד מתאים לי: לא חייבים לקרוא מההתחלה עד הסוף בבת אחת. אפשר לקרוא חלק, לעזוב ולחזור ולדלג. הכל מסודר לך במקטעים נוחים וברורים.
ותמיד יש משהו שמדבר אלי אישית, כולל הסמיילים המצחיקים האלה שאתן מוסיפות בדפים,
לסמן שהרבנית מתבדחת.
התאהבתי בדפים מהפעם הראשונה, כשחברה שלחה לי את השיעור. ומאז שאני מנויה, קריאת התורה בבית הכנסת כבר לא משעממת אותי. אני מגיעה מוכנה. מחוברת. אני בעניינים. המחשבות לא בורחות. ואיכשהו, תמיד אמצא לפחות חלק בפרשת השבוע שהוא שלי."
"אני מדפיסה את השיעור ושומרת אותו לליל שבת, עם הקפה והעוגה אחרי שהילדים נרדמים.
לאחרונה יש לי מתחרה בבית על השיעורים! הקראתי לבעלי חלק מהשיעור, רעיון ש'הרים' לגברים. הוא ממש התחבר, ומאז מצטרף אליי לקריאה ומוצא בדפים עומק מיוחד, ובעיקר חיבור למתרחש.
אנחנו מתחזקים ממנו יחד, לפעמים קוראים יחד, מדברים עליו בשולחן השבת, וזה מוסיף לנו קומה חדשה של לימוד משותף.
מודים לרבנית וליקרת מעומק הלב" 🙂
"הגעתי ליום כיפור באפיסת כוחות, חסרת חשק ובייאוש מוחלט. ואז, השיעור לכיפור הגיע במייל. הדפים פשוט השיבו את נפשי. מיקדו אותי, הבנתי איך אני הולכת לבוא לתפילה, ומה אני מבקשת. התורה, והפנינים שהרבנית ימימה מוציאה ממנה, נותנים לי אנרגיה וכוחות ובעיקר, מחיים אותי מחדש. אני חושבת שזו המתנה הגדולה ביותר: להשיב אותי לעצמי".
"לפני כ-5 שנים, כששכבתי מרוסקת לב וגב בימי השבעה על כרמי, בעלי ז"ל, הגעת את, הרבנית ימימה, לנחם אותי. חיבקת אותי ובכית. הרגשת אותי. אמרת לי שיש לי תפקיד. אמרת לי מילים שאומרים בחושך.
לא מיד הבנתי. נאבקתי בפחדים קדומים. בניסיון לשרוד. בבדידות.
ואז הבנתי: אני לא אפסיק לחלום.
מאז אני חולמת, מגשימה, עומדת, מדברת, מחזקת. מנסה להיות עוגן עבור נשים שאיבדו, להחזיר להן את האומץ לבחור בחיים במלואם.
כמוך, הרבנית ימימה האהובה. עוברת לידי ומדליקה את האור, מציתה בלב שוב את היכולת לחלום חיים חדשים וטובים. כך מרפאים לב שבור."
״בסוף סעודת החג של אורחי המלון כבר הייתי מתוסכלת. לקחתי כמה עובדים, את המארחת, הטבח וכמה מלצרים. ישבנו כולנו בחדר האוכל הריק. "עכשיו אנחנו עושים את מה שכתוב בדפים", אמרתי. "את הסימנים. דגים, תמרים, הכל".
זה היה כל כך חזק. הוצאנו הכל מהמטבח, הם שמו כיפות, מנהל המסעדה הקריא. כל אחד בירך על הסימנים. "תזכרו שעשיתם את הכל בראש השנה כמו שצריך, לפי הספר", אמרתי.
הדפים הם כבר חלק בלתי נפרד מחיי כבר 17 שנה״.
"הקובץ של השיעור יוצא בכל שבוע למנויות. עורכת אותו בכישרון רב יקרת פרידמן. מקבלים אותו לקראת שבת, הבעל צועק עליך שאת גומרת את הדיו בשביל ימימה… ממש שווה לעשות מנוי."
"הגעתי ליום כיפור באפיסת כוחות, חסרת חשק ובייאוש מוחלט. ואז, השיעור לכיפור הגיע במייל. הדפים פשוט השיבו את נפשי. מיקדו אותי, הבנתי איך אני הולכת לבוא לתפילה, ומה אני מבקשת. התורה, והפנינים שהרבנית ימימה מוציאה ממנה, נותנים לי אנרגיה וכוחות ובעיקר, מחיים אותי מחדש. אני חושבת שזו המתנה הגדולה ביותר: להשיב אותי לעצמי".
"כבעלת הפרעת קשב, המבנה של השיעור מאד מתאים לי: לא חייבים לקרוא מההתחלה עד הסוף בבת אחת. אפשר לקרוא חלק, לעזוב ולחזור ולדלג. הכל מסודר לך במקטעים נוחים וברורים.
ותמיד יש משהו שמדבר אלי אישית, כולל הסמיילים המצחיקים האלה שאתן מוסיפות בדפים,
לסמן שהרבנית מתבדחת.
התאהבתי בדפים מהפעם הראשונה, כשחברה שלחה לי את השיעור. ומאז שאני מנויה, קריאת התורה בבית הכנסת כבר לא משעממת אותי. אני מגיעה מוכנה. מחוברת. אני בעניינים. המחשבות לא בורחות. ואיכשהו, תמיד אמצא לפחות חלק בפרשת השבוע שהוא שלי."
"לפני כ-5 שנים, כששכבתי מרוסקת לב וגב בימי השבעה על כרמי, בעלי ז"ל, הגעת את, הרבנית ימימה, לנחם אותי. חיבקת אותי ובכית. הרגשת אותי. אמרת לי שיש לי תפקיד. אמרת לי מילים שאומרים בחושך.
לא מיד הבנתי. נאבקתי בפחדים קדומים. בניסיון לשרוד. בבדידות.
ואז הבנתי: אני לא אפסיק לחלום.
מאז אני חולמת, מגשימה, עומדת, מדברת, מחזקת. מנסה להיות עוגן עבור נשים שאיבדו, להחזיר להן את האומץ לבחור בחיים במלואם.
כמוך, הרבנית ימימה האהובה. עוברת לידי ומדליקה את האור, מציתה בלב שוב את היכולת לחלום חיים חדשים וטובים. כך מרפאים לב שבור."
"אני מדפיסה את השיעור ושומרת אותו לליל שבת, עם הקפה והעוגה אחרי שהילדים נרדמים.
לאחרונה יש לי מתחרה בבית על השיעורים! הקראתי לבעלי חלק מהשיעור, רעיון ש'הרים' לגברים. הוא ממש התחבר, ומאז מצטרף אליי לקריאה ומוצא בדפים עומק מיוחד, ובעיקר חיבור למתרחש.
אנחנו מתחזקים ממנו יחד, לפעמים קוראים יחד, מדברים עליו בשולחן השבת, וזה מוסיף לנו קומה חדשה של לימוד משותף.
מודים לרבנית וליקרת מעומק הלב" 🙂
"הקובץ של השיעור יוצא בכל שבוע למנויות. עורכת אותו בכישרון רב יקרת פרידמן. מקבלים אותו לקראת שבת, הבעל צועק עליך שאת גומרת את הדיו בשביל ימימה… ממש שווה לעשות מנוי."
״בסוף סעודת החג של אורחי המלון כבר הייתי מתוסכלת. לקחתי כמה עובדים, את המארחת, הטבח וכמה מלצרים. ישבנו כולנו בחדר האוכל הריק. "עכשיו אנחנו עושים את מה שכתוב בדפים", אמרתי. "את הסימנים. דגים, תמרים, הכל".
זה היה כל כך חזק. הוצאנו הכל מהמטבח, הם שמו כיפות, מנהל המסעדה הקריא. כל אחד בירך על הסימנים. "תזכרו שעשיתם את הכל בראש השנה כמו שצריך, לפי הספר", אמרתי.
הדפים הם כבר חלק בלתי נפרד מחיי כבר 17 שנה״.
"אחרי שהגענו לניו יורק, נכנסתי לדיכאון עמוק. כל ההשכלה שלי לא הועילה וחיפשתי במה להיאחז. עד שפגשתי את ימימה.
מעבר לעונג השכלתני והרוחני, השיעור ריפא לי את הפצעים בנפש, נתן לי כוח והוציא אותי לאור. הייתי יושבת עם הדפים בשבת ומתחברת עם עצמי ואיתכן ועם ארץ ישראל.
איך היא יודעת תמיד מה עובר עלי?
יש לה את היכולת, מתוך הכאב שלה, לגעת בכאב של אנשים אחרים ולהתחבר גם לכאב שלי. ותמיד בגובה העיניים." אמרתי.
הדפים הם כבר חלק בלתי נפרד מחיי כבר 17 שנה״.
חיכיתי שנים ארוכות עד שמצאתי את שאהבה נפשי. זה הרגיש כאילו יש מעלי עננה. מסך ביני לבין העולם. וכל הזמן הזה, השיעורים נגעו בי בחלל הריק של הרווקוּת. השיעור הזה שמר אותי איתנה. החזיק אותי, באיזשהו מקום. ובמקומות שנפלתי, הרבנית חיזקה וחיבקה אותי.
לא שמעתי ממנה בחיים ביקורת - לא על לבוש / צניעות / שפה. נאדה. היא מוכנה להקשיב להכל ולא שופטת.
כשאני שומעת אותה וקוראת אותה, אני יודעת שיש מעלי סוג של שמירה. עבורי, הקריאה בדפים היא לא פחות מאוויר לנשימה. זו שעה פרטית שלי עם בורא עולם, גם עכשיו.
אני יודעת שיש לרבנית ימימה אלפי תלמידות ועדיין, אני תמיד מרגישה שהיא פשוט מדברת - אלי.
אני מתרגשת ובוכה עם הרבנית, צוחקת עם הרבנית
ובקיצור: 'בוחקת' 🙂 …
והדפים של השיעור, בעריכתה המסורה של יקרת, הם פשוט דרך לחיות את הלימוד של הרבנית עבור כל מי שרוצה להמשיך ולהדהד את המילים או לא יכולה להגיע להרצאה החיה. השיעור הזה נותן לי כוח לכל השבוע.
"לא האמנתי! כתבתי מייל לרבנית ימימה וסיפרתי לה על מקרה שקרה לי. ואז… את השיעור הבא, כולו, היא הקדישה לי! היא פשוט חיברה את הסיפור האישי שלי למקורות. מדהים בכל פעם לגלות איך הרבנית ימימה נותנת לי הבנה מעמיקה למה שקורה, עם חיבור אישי לתורה ולאלוקים. בשבילי, זה הדבר הגדול באמת."
"פלפולי הלשון, המטפורה והדימוי - גם מפתיעים, מרגשים ומענגים ומעניקים הנאה אסתטית. האמצעים האחרים – ההומור והסלנג – מערערים על מוסכמות, פורקים רגשות ושומרים על ערנות הקהל.
בשיעורי הרבנית ימימה משתקפת דרכה המיוחדת להשפיע על כלל הנשים בלי הבדלי דת, גיל ורקע חברתי תרבותי, ובלי ניסיון לעשות נפשות לדת ולהחזיר בתשובה.
שיעוריה אינם משדרים ריחוק וסמכותיות אלא מעצימים את הנשים, זוקפים את קומתן
ומעבירים מסר של אחיוּת."
מתוך המחקר "הרטוריקה בשיעורי הרבנית ימימה מזרחי", בכתב העת "עיונים בשפה וחברה" 8.2016
״אישה נשואה אסור לה להיראות עצובה או לדבר על קשיים. אישה גרושה אסור לה להיות שמחה או להגיד שטוב לה. ואת, אמילי - הפשע שלך הוא שאת גרושה שמעזה להיות שמחה. שרק תמשיכי!'
חיזוק כזה מפתיע, עטוי אור, זו דרכה של הרבנית ימימה להרבות טוב בעולם. אני קוראת את 'פרשה ואשה' של הרבנית ותמיד מתפעלת: איך היא קולעת בדיוק בדיוק למה שאני צריכה לשמוע עכשיו."
הודעות מרגשות לקראת שבת
הרב חיים נבון
רב, הוגה, סופר
"אני מעריך את הרבנית ביותר. לדעתי היא היום הדרשן מספר אחת בעולם היהודי. היא מבריקה, היא אומרת חידושי תורה גאוניים והיא פשוט יודעת לדבר".
יהודה גזבר פניגשטיין
סופר ומלמד כתיבה
"הרבנית ימימה מזרחי היא אחת מנושאות דגל התורה בשנים האחרונות. בטח דגל התורה הנשי. היא לא מה שמכונה 'הפמיניזם הדתי', אבל היא לחלוטין סמל של פמיניזם דתי".
לבנת בן חמו
זמרת, יוצרת ושדרנית רדיו
"כל אישה שמצליחה לג'נגל בין הבית לבין החלומות שלה היא השראה. הרבנית ימימה למשל. היא פלא.
אני נפעמת מהעומקים שלה: מהבקיאות המדהימה שלה במקורות היהדות וגם בנבכי הנפש ובאתגרי החברה הישראלית.
אהרון רזאל
זמר, יוצר וסופר
"דברי תורה שמאירים את הלב. אצלנו השיעור הוא ברביעייה הפותחת של השבת, בשורה אחת עם הקידוש והחלה. זה (כמעט) לא שבת בלי השיעור."
ד"ר יעל דורון
פסיכולוגית ומטפלת זוגית ('חתונמי')
"הכרתי את הרבנית ימימה דרך ההרצאות שלה ולשמחתי מאז הזדמן לנו להרצות ביחד כמה פעמים. לדבר ולחשוב איתה זה תמיד תענוג וחוויה מרחיבת דעת ולב. מבחינתי זו אהבה ממבט ראשון".
צילום: איציק רובין
אבישי בן חיים
כתב ופרשן חדשות 13
"מצווה לקום מפני אישה חכמה בחכמת התורה'. מתאים לי לשבת באיזה פינה באולם ושהרבנית ימימה תיכנס אוכל לקום ולעמוד כמחווה עמוקה לכבוד תורתה".
סיון רהב מאיר
עיתונאית ופובליציסטית
"כל שבוע לקראת שבת אני מסיימת את כל הדיו במדפסת בשביל ימימה... שווה ממש!"
אורטל וניר קפטן
עיתונאים ומגישי רדיו
"כל בית מכיר את המציאות הזאת, שתמיד מחפשים את המטען שיטעין את הטלפון. הרבנית ימימה היא הטענה כוללת, הטענה ציבורית."
חני וינרוט ע"ה
סופרת ומרצה
"בכל פעם שאני נבהלת אני אומרת לקב"ה, איזה אושר שיש בעולם מבוגר אחראי. הרבנית ימימה היא בשבילי הבוגר האחראי בבית ובעולם הזה."
קרדיטים לצלמים: אריק סולטן // אפרת אשל // רעות קורנברג – מגזין "פנימה" // RGB רבקי ואסף צלמים // איילה אדרי // משה אליהו // יקרת פרידמן //ילנה קווטני // יעל אילן // שירה ביליג // רזיאל אלטרס
קרדיטים לצלמים: אריק סולטן // אפרת אשל // נעמה שטרן – מגזין מוצ"ש רעות קורנפלד – מגזין "פנימה" // איילה אדרי // משה אליהו // יקרת פרידמן
קרדיטים לצלמים: אריק סולטן // אפרת אשל // רעות קורנברג – מגזין “פנימה” // RGB רבקי ואסף צלמים // איילה אדרי // משה אליהו // יקרת פרידמן //ילנה קווטני // יעל אילן // שירה ביליג // רזיאל אלטרס
ב"ה אז אני יושבת לי ככה, קצת מכונסת, בבוקר של יום שישי.מרגישה את הכבדות שמתגנבת, את ההכנות לשבת שככל שהשנים עוברות, זה נדמה כמו הר שצריך שוב ושוב
אריק סולטן | אפרת אשל | נעמה שטרן – מגזין "מוצש" | רעות קורנפלד – מגזין "פנימה" | איילה אדרי | משה אליהו | יקרת פרידמן
שיעור אחד במתנה
אנו יושבים יחד, כל המשפחה, ולומדים יחד.
זה נותן לנו את הטעם והשמחה לשבת. וכמה כוח זה מזרים בנו להמשך השבוע. תבורכו.
אני שמחה להמשיך לתקופת המנוי הבאה וממליצה לכולם לעשות כן.
ליצירת חיבור אישי, חיבור של הלב, חיבור שיוצר שינוי אמיתי באותו רגע! שבו קוראים את הדברים או שומעים אותם, חיבור שמצליח להיות קשר של קיימא, חיבור שמצליח לעקוף את כל משוכות השכל ועורלת הלב.
על זה בדיוק אני רוצה להודות לך. על זה שאת מצליחה להמיס את גדרות ליבי, את עורלתו הקשה, הידענית, המורגלת, המאוכזבת מכל מיני ניסיונות קודמים, המעורפלת, השקועה בתרדמה; אני ערה וליבי ישן.
אני רוצה להודות לך מעומקו של לב שאותו את מצליחה לעורר ולרגש, להצחיק ולהבכיא (נדמה לי שאת טבעת את מטבע הלשון הזו), להרחיב את גבולותיו וחדריו.
מאותו לב שיודע שזכות גדולה נופלת בחלקו.
אני מודה ליקרת היקרה על עבודת הקודש שלה, על שהכל תמיד בזמן, במהירות בדיוק ובמסירות. זרי תודה יפהפיים ואוהבים ממני
ואז היא לא יכלה להתאפק והיא קראה.
וקראה עוד קטע.
ונהנתה מאוד.
איזה אושר שהבת שלי קוראת דבר של קדושה בשבת קודש.
אחת האחיות היא אלמנת פיגוע. היא נפגשה עם הרבנית ימימה והעניקה לה ספר שמשפחתנו הוציאה לזכרו של בעלה המנוח, אייל יברבוים הי"ד. ניסים גדולים!
אני זוקפת הרבה מאוד מהשמחה לזכות הקריאה העקבית בשיעורים של הרבנית.כולנו למדנו ממנה להמתין בסבלנות ובשמחה, להתפלל ולהאמין בכוח התפילה שיכול לשנות עולמות.
ואז עברנו לגור בארצות הברית כדי ללמוד, להתקדם, לתקן את העולם ולחזור כמובן… רגשי הבדידות התלישות והניתוק בחודשים הראשונים למעבר, היו קשים מנשוא. לפעמים ביום שישי הייתי יושבת באוטו ליד הבית, קוראת את הדפים ובוכה, עד שקיבלתי כוחות להיכנס הביתה לבעלי ולילדות, ולתת להם להרגיש שאצלנו הכל בסדר.
אני לא אשכח את ערב פסח הראשון שלנו כאן. ישבתי בעבודה ערב פסח עד ארבע אחר הצהריים כאילו זה יום רגיל. לא האמנתי שיהיו לי הכוחות לעשות הצגה עבור הבנות כאילו הכל בסדר, כאילו יש שמחה בלב, כאילו יש סדר בתוך כל הבאלגן שהיה החיים שלנו.
המייל הגיע בבוקר, עם שיעור מלא לפסח כמובן, ועל כמה חשובה השמחה של יציאת מצרים. על איך להגיע לסדר בשמחה ולא בכעס על "ודיברת בם", לדבר אל ליבם של הילדים ולראות אותם ורק אותם בסדר ולא את מה שמסביב. לדבר איתם ביציאת מצרים, כל אחד כמו שהוא מבין, בלי התפלפלויות.
וזהו, הבכי פסק ויצאתי למשימה.
בארבע יצאתי מהעבודה לקנות בגדים חדשים לכולם ומתנות, וכלים חדשים וכל מה שאמריקה יודעת להציע ולא היה לנו כסף לקנות.
בחמש עמדתי לבשל ובשבע העמדתי את כולם חגיגיים לצילומים, שלא נשכח.
זה היה הסדר הכי מדהים שהיה לנו דיברנו ודיברנו רק לילדות שלנו.
ואלינו.
האוכל שאני הכנתי היה טעים, ומיוחד ושל פסח, כי החלטנו שככה יהיה והבגדים החדשים של כולנו עשו את ההבדל, והרגשנו שאנחנו פעם ראשונה גם נהנים וגם מבינים מהי יציאת מצרים, ושרנו "לשנה הבאה בירושלים" באמת.
מאז אני מנסה לחלוק מהכוחות שצברתי, ממשיכה לקרוא באדיקות, ותוך כך גם להתעדכן במה חדש בארץ ועל מה מדברים בעיר הקודש.
תודה מקרב לב,
לאורך הזמן הזה, בכל שבוע הבאתי לשיעורי חינוך רעיון מפרשת השבוע של הרבנית, והיינו מפתחים אותו בכיתה.
היו ויכוחים ודיונים. היו גם רגעי כנות ורגש. עלו המון-המון נושאים במהלך שלוש השנים. התלמידים היקרים שלי שתו את דברי התורה, הערכים והתובנות כמי שהיו צמאים לכך שנים רבות. הכי מרגש שמדובר בתלמידים חילוניים (ומחנכת דתייה).
אתן מלוות אותי כבר שלוש שנים בטוב וברע, מבלי שממש תהיינה מודעות לכך. וגם כשהמדפסת מקולקלת…אני הופכת עולמות כדי להדפיס!
באמת הזכויות של כל הקוראות והקוראים (שאני מנוי עימם) שמורות לכן!
כמעט כל שבת או עוד ביום שישי, אני ועוד בני משפחתי, קוראים בבכי ושירות את דברי התורה של הרבנית.. ומשתדלים ליישם.
מה שאני לא יכול להביע מולכן אני משתדל להביע מול הקב"ה ששותל בכל דור ודור רועים ורועות נאמנים לעמו ישראל, פשוט כך. תחזקנה ידיכן לריבוי תורת החסד אשר על לשונכן!
ברגע שהשיעור מגיע אני יודע: השבת קרובה. אני מדפיס את השיעור, מכין קפה ויוצא להפסקת צהרים. גם אני קורא...
למרות שהשיעורים הם "של אשתי", גם אני מוצא עצמי מצפה. בהחלט תודה רבה, ובעיקר על אותם שיעורי מתנה שאפשר להפיץ – כן ירבו וכן יפוצו.
אבל מהרגע שהתחלתי, זה פשוט זרם! אני קוראת וקוראת ולא מפסיקה ופתאום… השיעור נגמר…
אני מחכה להם בכל שבוע מחדש, מקבלת נקודת מבט רחבה יותר על החיים ואמונה שיש למעלה מי שרואה הכל, ושיש סיבה לכל דבר.
אין לי מספיק מילים להביע את תודתי והערכתי.