ב”ה לפני חודש וקצת, כשהיומן שלנו, “שנה וברכותיה” החדש רק יצא לאור,הרבנית ימימה התיישבה וכתבה הקדשות אישיות ליוצרים ולאומנים שטקסטים פרי עטם ושירים שהם כתבו נשזרו ביומן שלנו השנה.   ערימה גבוהה של

כבר יומיים אני בוהה בתמונות היפהפיות שצילם משה אליהו,  מזכרת משידור “מתחברות לירושלים”. מרוב שפע אני מתקשה לבחור תמונות לפוסט הזה. גם מילים אני מתקשה לבחור.

האמת, לא יכולתי לדמיין מה יצא מהיום ההוא, אבל צירופי המקרים הלא פחות ממדהימים שהתרחשו באותו בוקר, לא הותירו לי ברירה אלא להאמין. פרק א’ התאריך

ב”ה כבר חודשיים תמימים כולנו במנהרת הקורונה ההזויה הזו. ועכשיו, כשבהדרגה ובזהירות חוזרים לשגרה, עם הרבה תפילות, הגיע הזמן לעצור ולסכם תקופה, נכון?  אז מה עבר עלינו כאן,

בסעודות פורים רבות הייתי אבל כזאת, כמו שיש אצל הרבנית ימימה, לא מצאתי בשום מקום. משתה מיוחד במינו, תמצית מרוכזת של אהבה, עין טובה ודאגה אמיתית

ב”ה איך זה צף בכל שנה מחדש, בעונה הזאת של פרשת “תולדות”. יעקב ועשיו. הילד הטוב והילד הרע. והורים, יצחק ורבקה, שהתורה מתארת כיצד כל אחד מהם