זה פשוט לא פייר! ולכן קיבלתי החלטה
ב”ה זה קורה לי בכל פתיחת שבוע.הדכדוך הזה, חוסר ההבנה הבסיסי של “מה השבוע הזה רוצה ממני?”והצער הקטן שאני חווה בכל פעם מחדשכשאני מתבוננת בדפים של השיעור שלנו,
ב”ה זה קורה לי בכל פתיחת שבוע.הדכדוך הזה, חוסר ההבנה הבסיסי של “מה השבוע הזה רוצה ממני?”והצער הקטן שאני חווה בכל פעם מחדשכשאני מתבוננת בדפים של השיעור שלנו,
ב”ה השבוע נפתח עלינו בבשורות קשות מאוד. ישבתי אתמול כואבת, משותקת מול המסך.ניסיתי לכתוב משהו, לתת לעצב צורה ומילים. ויצא לי הסיפור הבא.סיפור קצר בשלושה חלקים. חלק ראשון:
ב”ה הפוסט הזה נכתב לפני לפני שבועאבל החדשות הקשות דחקו אותו. את יודעת איך זה השנה, אנחנו זזות עם האירועיםהלב מתרחב ומתכווץהפרופורציות כל הזמן מגדירות את עצמן מחדש. ואיך אנחנו
ב”ה קצת מוזר לדחוס שבע שנים לתוך פוסט אחד. יומרני אפילו. אבל להיפרד – חייבים. למשרד הזה שלנו בירושלים מגיעה פרידה חגיגית. הוא לא סתם “משרד”. הוא
ב”ה את רייצ’ל גולדברג פולין אני מכירה כבר הרבה שנים. ג’ון, בעלה, למד עם בעלי בתיכון היהודי בשיקגו. והם החליטו לקשור את גורלם בארץ ישראל,
ב”ה כבר בבוקר, עם היוודע החדשות(“הותר לפרסום” נוראי, מוגבר)הצוות ואני ידענו שלא נעלה היום את הסרטון של חבצלת. לא היום, זה לא יום שמח. טיפל’ה רקע… את הסרטון של חבצלת
ב”ה זה קורה לי בכל פתיחת שבוע.הדכדוך הזה, חוסר ההבנה הבסיסי של “מה השבוע הזה רוצה ממני?”והצער הקטן שאני חווה בכל פעם מחדשכשאני מתבוננת בדפים של
ב”ה השבוע נפתח עלינו בבשורות קשות מאוד. ישבתי אתמול כואבת, משותקת מול המסך.ניסיתי לכתוב משהו, לתת לעצב צורה ומילים. ויצא לי הסיפור הבא.סיפור קצר בשלושה חלקים. חלק
ב”ה הפוסט הזה נכתב לפני לפני שבועאבל החדשות הקשות דחקו אותו. את יודעת איך זה השנה, אנחנו זזות עם האירועיםהלב מתרחב ומתכווץהפרופורציות כל הזמן מגדירות את עצמן מחדש. ואיך
ב”ה קצת מוזר לדחוס שבע שנים לתוך פוסט אחד. יומרני אפילו. אבל להיפרד – חייבים. למשרד הזה שלנו בירושלים מגיעה פרידה חגיגית. הוא לא סתם “משרד”.
ב”ה את רייצ’ל גולדברג פולין אני מכירה כבר הרבה שנים. ג’ון, בעלה, למד עם בעלי בתיכון היהודי בשיקגו. והם החליטו לקשור את גורלם בארץ
ב”ה כבר בבוקר, עם היוודע החדשות(“הותר לפרסום” נוראי, מוגבר)הצוות ואני ידענו שלא נעלה היום את הסרטון של חבצלת. לא היום, זה לא יום שמח. טיפל’ה רקע… את הסרטון של
קרדיטים לצלמים: אריק סולטן // אפרת אשל // רעות קורנברג – מגזין “פנימה” // RGB רבקי ואסף צלמים // איילה אדרי // משה אליהו // יקרת פרידמן //ילנה קווטני // יעל אילן // שירה ביליג // רזיאל אלטרס
קרדיטים לצלמים: אריק סולטן // אפרת אשל // נעמה שטרן – מגזין מוצ”ש רעות קורנפלד – מגזין “פנימה” // איילה אדרי // משה אליהו // יקרת פרידמן
קרדיטים לצלמים: אריק סולטן // אפרת אשל // רעות קורנברג – מגזין “פנימה” // RGB רבקי ואסף צלמים // איילה אדרי // משה אליהו // יקרת פרידמן //ילנה קווטני // יעל אילן // שירה ביליג // רזיאל אלטרס
ב”ה זה קורה לי בכל פתיחת שבוע.הדכדוך הזה, חוסר ההבנה הבסיסי של “מה השבוע הזה רוצה ממני?”והצער הקטן שאני חווה בכל פעם מחדשכשאני מתבוננת בדפים של
שיעור אחד במתנה