מקום באמצע שום מקום
ב"ה אז אני יושבת לי ככה, קצת מכונסת, בבוקר של יום שישי.מרגישה את הכבדות שמתגנבת, את ההכנות לשבת שככל שהשנים עוברות, זה נדמה כמו הר שצריך שוב ושוב
"בעצם, פתחתי ישיבה לאימהות הרבה לפני שפתחתי ישיבה לבחורים. אני לא מוכנה שאמא תביט בי במבט הכואב הזה ותגיד: לילד שלי אין מקום בעולם".
הרבנית ימימה
מה גורם לרבנית שלומדת, מלמדת, נוסעת מעיר לעיר ומשיעור לשיעור ובקושי מוצאת זמן למשפחה, לפתוח בית לנערים שנפלטו מכל המסגרות?
בית 'אבני קודש' הוקם בשנת תשע"ה (2015) על ידי הרב חיים והרבנית ימימה מזרחי, לאחר שנוכחו בצורך למסגרת מיוחדת שתענה על הצרכים של נערים שלא מצאו את מקומם במסגרות הרגילות ובתהליך כואב, מצאו עצמם ברחוב.
כבר שנים שהרב והרבנית יוצאים לכיכרות ומפתחים שיחה מלב אל לב עם נערות ונערים שנפלטו מהמסגרות, בלי שיפוטיות ועם המון עין טובה.
בית 'אבני קודש' התחיל מחמישה נערים כאלה. כיום המקום מונה כ-50 נערים, ועשרות בוגרים.
מה יש במקום הזה שהופך אותו למקום משמעותי כל כך?
הבסיס: מסגרת חינוכית ולימודית. "תנאי הקבלה היחיד: רצון ללמוד", אומרת הרבנית ימימה. מעבר לכך, הישיבה היא בעיקר בית חם, עם צוות אוהב ומסור שזמין לכל צורך ובקשה בכל תחום שהוא – לימודי, חברתי, אישי ומשפחתי. "הגישה שלנו היא אווירה מאפשרת ומקבלת, והמון חיבוקים", הרב חיים מעיד.
ויש נחת! הבוגרים משתלבים במסגרות תורניות גבוהות ובמקצועות מגוונים. רבים מהם מגיעים ליחידות מיוחדות בצה"ל, וחוזרים לישיבה בחופשות ובשבתות. וכבר יש חתונות, בוגרי 'אבני קודש' מתחתנים ומקימים משפחות.
הרב והרבנית מחזיקים את המקום בתנאים פיסיים מאתגרים. אחזקת המקום עולה עשרות אלפי שקלים בחודש.
חלק קטן מהסכום משולם על ידי משפחות הנערים, והיתר – על כתפי הרבנית ימימה עצמה. גם "פרשה ואישה" זוכה ליטול חלק חשוב במפעל הזה.
"האמת? אלה לא הילדים שלי", הרבנית אומרת. "הם של ההורים שלהם, והם במידה מסוימת שלי, אבל באותה מידה הם גם של כולנו.
כתוב: וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ. את רואה מישהו שהולך ונהיה נמוך, ואת נותנת לו יד ותומכת בו, ואז – בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ. וחז"ל אומרים על המילה "בגלל": גלגל סובב בעולם. איש לא יודע מתי זה יהיה הילד שלו או הילדה שלה, והיום זה תורי לדאוג לילדים של אחרים".
"משהו מזדעזע בי כשאני רואה אבן יקרה מתגוללת לה, מבלי שאיש מכיר בערכה. אבנים כאלה אפשר לראות בלילות בכיכרות. כך משתפכות להן אבני קודש ואפשר לחרוז אותן ואפשר לענוד אותן ואפשר לשבץ אותן בכיתרו של המלך".
הרבנית ימימה
קרדיטים לצלמים: אריק סולטן // אפרת אשל // רעות קורנברג – מגזין "פנימה" // RGB רבקי ואסף צלמים // איילה אדרי // משה אליהו // יקרת פרידמן //ילנה קווטני // יעל אילן // שירה ביליג // רזיאל אלטרס
קרדיטים לצלמים: אריק סולטן // אפרת אשל // נעמה שטרן – מגזין מוצ"ש רעות קורנפלד – מגזין "פנימה" // איילה אדרי // משה אליהו // יקרת פרידמן
קרדיטים לצלמים: אריק סולטן // אפרת אשל // רעות קורנברג – מגזין “פנימה” // RGB רבקי ואסף צלמים // איילה אדרי // משה אליהו // יקרת פרידמן //ילנה קווטני // יעל אילן // שירה ביליג // רזיאל אלטרס
ב"ה אז אני יושבת לי ככה, קצת מכונסת, בבוקר של יום שישי.מרגישה את הכבדות שמתגנבת, את ההכנות לשבת שככל שהשנים עוברות, זה נדמה כמו הר שצריך שוב ושוב
אריק סולטן | אפרת אשל | נעמה שטרן – מגזין "מוצש" | רעות קורנפלד – מגזין "פנימה" | איילה אדרי | משה אליהו | יקרת פרידמן
שיעור אחד במתנה
