ב”ה
כמדי שנה, הרבנית ימימה מעניקה ראיונות לכבוד השנה החדשה המתקרבת. השבת התפרסם ראיון מרכזי בעיתון “שביעי”. שביעי נמצא בשלישיה הפותחת של עלוני בתי הכנסת הפופולריים, אלה שנחטפים ראשונים (עד שהצלחתי להשיג עותק!).
לבקשות הקהל היקר לנו, החלטנו להנגיש את הכתבה ולהביא את הטקסט במלואו גם כאן.
מוזמנות להכין קפה ולצלול פנימה, לשיחה על החיים ועל המוות, על התורה ועל העבודה, היומן, הספרים והשיעורים, על הרב חיים מזרחי, האיש שאיתה, והילדים, ופרשה ואשה, מיזם התורה שלנו, שמציין עשרים להיווסדו – עשרים שנה!
תודה לשרון רוטר המראיינת המופלאה על ראיון יוצא דופן, שהוא קודם כל שחנ”ש מפתיע.
ותודה לכן ועליכן, הקהילה החמה והעוטפת, קהילת הלומדות שהיא כבר מזמן בית.
תארו לכם שקיבלתם הזדמנות להיפגש עם הדמות הנערצת עליכם, ולשאול את כל מה שחלמתם לדעת. אז לי זה קרה לאחרונה. זכיתי לשבת עם האישה והאגדה, הרבנית ימימה מזרחי, ועם תלמידתה הנאמנה יקרת פרידמן, ולהיכנס לקישקע של התופעה הזאת.
נפגשנו במשרדים של ״פרשה ואשה״ לרגל ציון 20 שנות פעילות של השיעור השבועי, מפעל תורני נשי פורץ דרך שהביא את הרבנית ואת תורתה לעשרות אלפי בתים בישראל ובעולם כולו. פרידמן היא עורכת השיעורים של הרבנית ימימה, והיא מכונה גם ‘רבי נתן’ של הרבנית.
- איך בעצם הכל התחיל?
פרידמן: ״לפני עשרים שנה הייתי דוקטורנטית ‘מיובשת’ באוניברסיטה העברית. איכשהו הגעתי לשיעור של הרבנית בסלון קטן ובו שמונה נשים. זה היה מדהים: ההעמקה, הרעיונות, חידושי התורה, הצחוקים, התלבושות. הרגשתי שאני חייבת לכתוב כל מילה ושאלתי אם אני יכולה להביא מחשב. הנשים גיחכו והרבנית ענתה ‘זה בסך הכל רש״י, את יודעת’, אבל אני ראיתי בעיניי רוחי אצטדיון מלא נשים כמוני, והבנתי שאני צריכה שהמילים האלו יחזרו איתי הביתה״.
מאז ועד היום יש לשיעור רבבות מנויות ומעל 1,000 שיעורים ערוכים, עשרות אלפי עוקבים ברשתות החברתיות, שישה ספרים שכולם רבי מכר וחלקם ספרי זהב, ויומן אחד, ‘שנה וברכותיה’, שרואה עכשיו אור בפעם השביעית ברציפות. 70,000 עותקים ממנו נמכרו במהלך השנים.
״אני משתמשת הקצה של פרשה ואשה״, מגלה פרידמן. ״עד היום אני יושבת ומתעלפת בשיעורים. אנחנו תמיד חושבות איך לחדש. בסקר שערכנו גילינו כי נשים ביקשו יותר סיפורים אישיים, אז השנה חיזקנו את התמהיל של סיפור עם לימוד. כתבנו על האבא של הרבנית, הילדים שלה, מפגשים שונים שיש לה ועוד”.
הדלת נפתחת ללא הפסקה במהלך פגישתנו. נשים מגיעות לאסוף את היומן שהזמינו, וגם גברים שרעייתם או אמם סינג׳רה אותם למשימה. הרבנית מקבלת את כולם בקריאות שמחה, כאילו בנה האובד חזר מטיול של שנתיים בהימלאיה. באופן פלאי היא יודעת מה לברך אותם, ובכל פעם היא מצליחה להביא אותנו לדמוע מהתרגשות.
- את באמת מתפעלת?
״אני מתהלכת בעולם והכל חדש לי”, מספרת הרבנית מזרחי. “כל אדם, כל אישה, זה וואו. אני יודעת שזה נראה מלאכותי, אבל זה אמיתי לגמרי. נראה לי שזה רפלקס הלימוד, ‘בכל יום יהיו בעיניך כחדשים’. כך אדם לומד צריך להתהלך בעולם, להגיד: היא חדשה היום, משהו השתנה בה. אני תמיד מתפעלת מלוח השנה השנה היהודי, שבסופו אלול הוא תחילתו של ‘הזמן’ – סוף שהוא סף, שהוא התחלה. אני לא מסוגלת לפרידות”. היא לא סתם אומרת; הצוות שלה מלווה אותה ממש מהתחלה.
- זה לא מעייף, להקשיב ולברך אחרי כל שיעור?
״זו שאלה חשובה. זה משהו שאני חושבת שטרם נאמר בעולם: הגבולות שלי ברורים מאוד. מצד אחד אני מזרחית מאוד, נולדתי בקזבלנקה, ומצד שני יקית מאוד מהשורשים השוויצריים שלי. השעות שלי מדויקות. אני אדע שאחרי שיעור יש שעתיים של קבלת קהל. יש לי סבלנות שאני מתכוננת אליה מראש. אני לא מאמינה בספונטניות ביחסי אנוש, כי זה שווה אכזריות איומה, ״בלי כוונה’… לא מאמינה בבן אדם שמתהלך בעולם בלי כוונה, הוא חייב להתהלך עם כוונה שלא״.
- ולא תהיה אישה שתתאכזב?
״בטח שתהיה. אבל אני מאמינה שהכוחות שלי חשובים לה. אני צריכה אותי, כי הן צריכות אותי. הצוות שלי מאוד עוזר לי לשמור על הדיוק בזמנים. הבית שלי הוא לא מוקד עליה לרגל”.
“ימימה מעייפת אותי”
לטובת מי שגר במערה בשנים האחרונות, הרבנית ימימה מזרחי גרה בירושלים ונשואה לרב חיים מזרחי. הם הורים לתשעה. אחד מילדיה, יוסף חי, נפטר בעודו תינוק ממום מולד. היא מעבירה שיעורי תורה בארץ ובעולם למאות אלפי נשים בבהירות, הומור, דבקות במקורות ועגה המותאמת ללימוד נשי.
היא אהובה בקרב חוזרות בתשובה, חילוניות, חרדיות וסרוגות, וניחנה בחן ובכנות שובים בקסמם. לאחרונה מונתה במהלך פורץ דרך לתפקיד נשיאת תוכנית רבניות אירופה, כחלק מוועד רבני היבשת. הרבנית ימימה תהיה אמונה על מערך הכשרה של רבניות שיתנו מענה לצרכי הנשים בקהילה.
- עם לו״ז כזה צפוף, מתי יש לך זמן להכין את השיעורים?
״אני רודפת מתנשפת אחרי ‘ימימה מזרחי’… היא נושה קשה מאוד. היא רוצה הספקים, חידושים ומאוד מעייפת אותי״.
- ואיך את עומדת בציפיות שלה?
״מהחינוך הייקי, מאבא שלי שמסתכל מלמעלה ומאבא של כולנו. אני מרגישה מחויבות בעיקר לקהל שלי הנהדר, הצמא, הנאמן, הלומד״.
- בכל זאת, את לא חוששת לשעמם?
״אני חרדה גדולה מהמילה שעמום, מהשורש הנורא הזה. אסור לשעמם את הבריות. אני חושבת שזה הדיבר ה-11, ‘לא תשעמם’״, היא צוחקת. ״אני יכולה לשעמם כשאני מביאה את ימימה, אבל תורה? אין לך בית מדרש שאין בו חידוש. אני אעסוק באותו פסוק, באותו המדרש והוא פתאום מבליח לי בצורה אחרת, כי הוא מכיר לי טובה שניערתי ממנו את האבק״.
- מאיפה החידושים?
״אני מתחננת אליהם. אני לעולם לא אומר שזה שכל או הבנה או ידע. כדי להיות מרענן, מצחיק, מרגש, מבכי, זה חייב להיות קדוש. וכדי שדבר יהיה קדוש, חייבים להקדיש לו המון המון מאמץ וחריצות”.
- האם בגלל שאת עסוקה בקודש את פחות חרדתית?
״לא. אני כל הזמן דואגת. אני חרדתית היסטרית, וכל הזמן חושבת על הדבר הבא. מה שכן אני מקבלת מהלימוד, ומקווה שהילדים שלי קיבלו, זו יכולת פרשנית בכל צומת שהיא. משהו נראה מבהיל? בואי נפרש את זה, נוציא מזה לימוד. רבי נחמן מברסלב אומר ״ביום טוב היה בטוב״. הוא ממציא ה-Being. ‘ביום רעה – ראה’. תראה איזו תורה אתה יכול להוציא מהמצב הזה״.
- אז ממה את חרדה?
״בן אדם שאינו חרד לא יהיה פרשן. אני יכולה להמר שרש”י ידע חרדות, אחרת הוא לא היה צריך לפרש כל כך הרבה. אבל העצבות מפחידה אותי. ככל שאתה מקדיש למשהו יותר, שזה בעיניי ערך עליון שהולך ונעלם בדור הזה, כך אתה עלול להיות עצוב יותר, מפני שאתה איש של הספקים ושל דיוק, ורוצה את התוצאה שתתאים להכנה. המלחמה שלי היא כל יום וכל רגע מחדש על השמחה״.
“מבשלת רק חמישה דברים”
- יש דברים שלא מפחידים אותך?
״מאז שנפטר לי ילד, נהיה לי עוד עולם. אני מסרבת להאמין שהוא התאדה ואיננו. יש לי את החשיבה הפרימיטיבית שאם עברנו את זה, סימנו וי. השטן – כשהוא הגיע להתעלל באיוב – ירד ממנו בסוף ונולדה לו בנותיו: ימימה, קציעה וקרן הפוך. בעזרת ה’, אני מתפללת על זה. לא לידי ניסיון ולא לידי ביזיון״.
- איך זה להיות ילד של הרבנית ימימה?
״זה בהחלט להקריב, ובטח שזה על חשבונם, לא נגיד שלא. אבל יש להם אמא מכובדת בעיניהם, וזה חשוב. הם גם לועגים, צוחקים עלי ומחקים אותי בלי סוף, אבל באמת בפנים הם מאוד מכבדים. ודאי שהם משלמים מחיר של ציבוריות וחוסר פרטיות. כשהיינו יוצאים, הבנות שלי היו אומרות בהתחלה ‘אמא, סיוט לצאת איתך’. היום הן התרגלו לנשים שמתקרבות ומתחילות שיחה”.
- מי מבשל בבית?
״האיש שלי בהחלט שותף פעיל. הוא בדרך כלל מבשל צהרים במשך השבוע. השבת היא עליי. מרוקאי. שמן, חריף, שום, תבלינים, כמו השיעור״.
- מה את מכינה?
״מה שאני עושה, אני עושה מדהים. מה שאני לא טובה בו – אני לא עושה. זו אחת השיטות שלי בחיים. זר ייקלע לשולחן שלי ויגיד ‘בואנ’ה, את בשלנית’. נכון, אבל זה בדיוק חמישה דברים. באוכל של שבת אני אשקיע ואז זה יוצא טעים. דגים, בשר עם פטריות, סלטים מכל הסוגים והמינים ועוף מכל מיני סוגים״.
וחלות?
״לא. אני גרועה בבצק. הבת שלי, שירה, אופה בינלאומית״.
- את מארחת הרבה את הילדים?
״כן, הם מארחים אותי בביתי״, היא מחייכת. ״כמעט בכל שבת הם מגיעים. הם גרים קרוב, באים לאכול, אורזים ומשאירים אחריהם חורבן. אבל אני חייבת להיות עטופה בהם״.
- למה?
״כי אין לי חברות… אני בן אדם לא חברותי אז ייצרתי לעצמי חברה. ילדיי הם חבריי הטובים ביותר ואני סבתא שמאוד אוהבת את הנכדים שלה. חייבת אותם לידי, חייבת רעש בבית״.
- את תמיד אומרת שחמה וכלות זה מסובך. איך את מסתדרת איתן?
״בדור הזה מי שמתחתנת עם הילדים שלך, את חבה לה את חייך. אבל זה לא רק הכרת הטוב. אני מתפעלת מהחוכמה שלהן, איך היא קלטה בשנייה מה שלי לקח שנים להבין שזה מה שהוא צריך. מדהים״.
“לא עפה על עצמי בכלל”
הרבנית מזרחי ידועה בשליחותה כמנחמת הנשים הלאומית. בכל אסון היא הראשונה להתייצב. ״יש לי איזה רפלקס שלא מוכן שיהיו בעולם נשים לא מנוחמות, כי אז העולם בסכנה. יש כמובן מקום לבכי, לכאב ולאבל, ככה זה יהדות. אבל אני רוצה את הנחמה, נוח-מה שבתוך החושך״.
- למה דווקא את?
״לאורך כל הילדות שלי גדלתי לצד אחות חולה באנורקסיה. היא עדיין נלחמת בכל יום. כילדה הרגשתי שאני חייבת לשמח אותה, כי לא יכולים להיות חילופי תפקידים, שאחותי הגדולה תהיה הקטנה״, מספרת הרבנית ועיניה מתמלאות דמעות. ״רציתי שיישאר לה המקום שהיא לא תרגיש ממועטת. כך זה התפתח אצלי, ופיתחתי מנוע של ‘במשמרת שלי זה לא יקרה’״.
- כמה שעות כבד לך אחרי שאת באה לנחם?
״הרבה. זה מגביר אצלי את התפילות לגאולה פרטית של האישה הזאת והכללית. האסונות הם חלק ממני והם חלק מהרקמה הנשית הגדולה שקמה ומתנחמת״.
- את יודעת שאת באמת מאוד מנחמת?
״הלוואי. איך אני רוצה לראות את העם הזה שקוראים לו ‘נשים’ שיהיו שמחות. תמיד נוזפים בי: תני לה, זה הזמן שלה לבכות עכשיו! ואני לא רוצה״.
- את הולכת גם ללא-דתיים?
״בטח. זה מרגש ומוזר, הרפלקס הדתי שמתעורר במצבי משבר. במקום שתגידו ‘אם ככה אלוקים אז ביי לו’, להיפך, ‘בואו נשמע מה יש לו לומר’״.
- עם כל התארים הגרנדיוזיים, איך זה משפיע על היחסים הזוגיים שלך?
״יהא כלל זה נקוט בידך: אין גבר שיוותר על המעמד שלו. לכן כל אלה שניגשים אליו בחמלה ואומרים ‘כל הכבוד לך, איך הסכמת להיות למרמס, ללדת ולהניק ולבשל במקום אשתך’ – זהו, שלא. כאישה מצליחה את חייבת לכבד אותו מאוד. כבוד מהכבד, אמיתי, לא מלאכותי. ואני מכבדת אותו ים״.
הרב חיים מזרחי הוא מקובל שמקדיש זמן רב לתפילות בכוונה ולתיקוני חצות. ״אני באמת מעריצה אותו״, היא מעידה.
- איך את לא עפה על עצמך יותר מדי?
״אני לא עפה על עצמי בכלל. אמא שלי היתה תמיד ביקורתית: ‘שמעתי אותך ברדיו. לא הבנתי מילה’. ‘מה זה הטור הזה, באמת, בושה’. ‘איך התלבשת ולמה את יוצאת ככה? כל הכבוד לחיים מזרחי’, זו הגראנד פינאלה. הודות לאמא, אני אישה ענווה״.
15 Responses
הכתבה מענינת, עמוקה, מעוררת חשיבה, אנושית, גם ‘בין השורות’ ניתן ללמוד ממנה הרבה.
תודה רבה
להתאהב כל פעם מחדש, ללמוד ממך אהבת תורה, אהבת ישראל, ואהבת המשפחה .. תודה שאתן חולקות עמנו את הטוב הזה
וואו…
כ”כ מעורר השראה…!
כייף לפגוש אנשים גדולים ברגעים פשוטים של החיים….
תודה על השיתוף!
שאפו
מעלפת האישה הזו, אין מילי
אישה השראה כל פעם מחדש. חיה את התורה שהיא מוסרת ❤️
רבנית ימימה היקרה!
כל כך רוצה לדבר איתך פעם ממש פנים מול פנים.
את אשה מדהימה ויקרה ואני ממש מעריכה אותך מאוד
רבנית ימימה היקרה!
כל כך רוצה לדבר איתך פעם ממש פנים מול פנים.
את אשה מדהימה ויקרה ואני ממש מעריכה אותך מאוד
הרבנית ימימה היא אחת ויחידה המצליחה לגעת בכל אחת מכל המגזרים.
אני רוצה לארח אותה בשבת קהילה ברחובות .
איך עושים את זה ??
למי פונים.
וואו, הכי אהבתי את ההסתכלות על הכלות
זה ממי
להתענג על כל מילה. ברוך השם שיש לנו את הרבנית.
היומן מושלם, רק שהוא בכתב קטן ומאוד רציתי להחליף
היומן מושלם, רק שהוא בכתב קטן ומאוד רציתי להחליף ולא היה מענה לשליחת הודעות
איזה רבנית מהממת , בגלל זה אני מעריצה אותך בגלל הענווה הלא שכיחה כאן בעם הגאה תרתי משמע,, שיש כאן ,,איפה תראו כזו ענוה , כל אחד מרגיש מינימום אלוקים אם הוא סיים תואר או סתם עדה תמונת הלפי לעצמו ככל ש הורות גדולה ככה גודל בגאוה. הרבנית המקסימה , ועוד וכמות לימודה , מראים את סייג החוכמה ענווה הראי זאת בגאון, מי ישוה לך ומי ידמה לך ואסיים . הכול ממנו יתברך,
איזו אישה אגדה.
שילוב של גדלות ופשטות ביחד.
יכולה לצחוק על עצמה ובאותה נשימה ללמד אותנו שאפשר גם להיות מודעים למעלותינו בלי ענווה מזויפת וגם בלי ליפול לגאווה.