ב”ה
השבוע נפתח עלינו בבשורות קשות מאוד.
ישבתי אתמול כואבת, משותקת מול המסך.
ניסיתי לכתוב משהו, לתת לעצב צורה ומילים.
ויצא לי הסיפור הבא.
סיפור קצר בשלושה חלקים.
חלק ראשון: מה נשתנה בנו השנה?
יומיים לפני שסגרנו את היומן לדפוס, עוד לא הייתי שקטה.
נכון שהכל כבר ישב במקומו:
עשרות טורים שבועיים של הרבנית ימימה בפתיחת כל שבוע
הציטוטים היפים מתורותיהם של ענקי רוח, צדיקים וצדיקות, בימי פטירתם
העיצוב המרגש שכבר עשה לנו בכי
(זה הרגע שאנחנו יודעות שפיצחנו משהו חזק)
כל הקצוות נתפרו.
ועדיין, הרגשתי שמשהו חסר.
זה קצת קשה להסביר. אבל אני אנסה.
מה שקורה זה שבכל שנה מחדש
היומן שלנו, “שנה וברכותיה”,
תופס את הכיוון שלו תוך כדי התהוות.
כלומר, תוך כדי העבודה עליו, מתבהר לנו
איזה כיוון אנחנו תפסנו השנה.
איפה אנחנו עצמנו אוחזות.
איזה נשים נהיינו השנה?
התשובה תמיד מתגלה לנו תוך כדי
והיומן אוסף אותנו ככה, כמו שאנחנו
ונותן לנו יד לשנה החדשה שבפתח.
חלק שני: שיחה לילית עם רבנית בדרכים
אז אנחנו כבר בשלבי סיום של הכנת היומן
ועדיין, ההתבהרות הזאת? חסרה לי.
היומן אמור לשקף אותנו.
מה נהיה מאיתנו בשנה המטלטלת שעברנו?
אני מבינה שזה הזמן לצלצל לרבנית ימימה.
לילה, הרבנית בדרכים, חוזרת מכנס גדול.
איילה המפיקה שלה על ההגה
ושתיהן במצב רוח מהורהר.
“יקרת, פגשתי בכנס את זו וזו”, הרבנית מספרת לי.
“אישה שהיא כל כך גיבורה של השנה הזאת.
והיא אמרה משהו מדהים, חכי שנייה,
אני כותבת לך בדיוק את מה שהיא אמרה.
אלה מילים שהן השראה, חיזוק אדיר
בואי תכניסי אותן לתוך היומן. עוד לא מאוחר, נכון?”
אוקיי. אני מקשיבה. נראה לי שיש כאן קצה חוט למשהו.
ואני שומעת שהרבנית נכנסת לסיעור מוחות עם עצמה.
המחשבות שלה רצות על טורבו:
“כן, ותוסיפי גם את המילים של איריס חיים: ‘לבחור באור ולא בבור’.
ואת זוכרת מה שאמרה דיצה אור, אמא של אבינתן שנחטף,
שהיא מניחה בכל יום את התפילין שלו – על לוח ליבה?
ואיך הוא אמר, ‘תכתבו על קברי: עשה הכל כדי להתחתן’.
זוכרת מי זה? הראל שרביט הי”ד. הוא נפל בעזה.
ושנדי סדובסקי המדהימה ששלחה לי את שיר שכתבה על שמחה
יואו, ואלומה לב! יש לה דיבור מדהים על ישועה…”
זו היתה נקודת התפנית.
בעיניי, ברגע הזה היומן קיבל את הייחודיות שלו.
ובאותה נסיעה לילית הרבנית ימימה
ממשיכה לשחזר עוד ועוד מפגשים שהיו לה השנה
עם אנשים ונשים גיבורים וגיבורות
ולדלות משם פנינים.
וגם איילה המפיקה מצטרפת לשיחה,
איילה שבמשך 11 החודשים האחרונים
רק התרוצצה עם הרבנית בכל קצווי הארץ
ועכשיו היא מוסיפה לנו עוד
ו,אני – מתקתקת הכל למחשב,
מנסה לתפוס את הרוח במעופה
והנה מתהווה לה רשימה של משפטים מדהימים.
כל משפט כזה הוא מפגש מזוקק,
תורה שבעל פה שהזדככה ברגע שבור לרסיסים
משנת-חיים שמושיטים לנו האנשים הנדירים האלה
שהתנוצצו בכל אורם השנה.
אנשים ונשים שהרימו את הרוח שנשברה,
שהחזיקו את הלב של כולנו, תוך כדי שהם
מחזיקים את הלב של עצמם.
אנשים שבסוף, עצם קיומם פשוט מנחם אותנו.
היו כל כך הרבה כאלה!
מתוכם בחרנו מעט. תמצית שתיכנס ליומנחמה שלנו.
חלק שלישי: רייצ’ל גולדברג פולין
תרומתי הצנועה לרשימה:
“זוכרת שהיתה לך שיחה
עם רייצ’ל גולדברג פולין?” אני שואלת.
“אמא של הירש, שנחטף לעזה.
את התעלפת מהמסר שהיא שלחה לו:
‘אנחנו אוהבים אותך. תהיה חזק. תשרוד'”.
“נכון! זה נהיה לשיעור שלם אצלנו”, הרבנית התרגשה.
“שאלתי את רייצ’ל מאיפה הכוחות
והיא ענתה: אנחנו יהודים. נגזר עלינו להיות מקווים“.
וכך גם המילים של רייצ’ל נכנסו פנימה, לתוך היומן.
תמצית של לב של אמא, מחכה לבן שלה.
אני נזכרת איך הרבנית הנחתה אותי:
“כשאת מציינת את השם של רייצ’ל,
אל תכתבי ‘אמא של הירש החטוף’.
תכתבי ‘אמא של הירש שנחטף‘. בלשון עבר.
כי זה קרה. ועכשיו, הכל פתוח.
אנחנו מחכים לו שיחזור, בעזרת ה’ עד תשפ”ה”.
ברור שחיכינו לו שיחזור, לא האמנו
בשום אפשרות אחרת.
את בטח כבר יודעת מה קרה.
במוצאי שבת התבשרנו שהירש נרצח בשבי.
יחד עם חמישה חטופים וחטופות נוספים.
צער אינסופי
“קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים
רייצ’ל מְבַכָּה עַל בנה,
מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בנה כִּי אֵינֶנּוּ”,
כתבה הרבנית ימימה לרייצ’ל.
“את אמרת לו, ‘תהיה חזק. תשרוד’.
והוא – מילא את הציווי הראשון שלך, שהיה תלוי בו, אמא.
ועכשיו כולנו מתפללות עלייך שתישארי חזקה. שתשרדי”.
איזו אמא. איזה הורים. איזה בכי.
ושוב,
כמה שאני מתנחמת באישה הגדולה הזאת שנכנסה השנה לחיינו
בנסיבות שהיא וכולנו לעולם לא היינו בוחרים מרצוננו להיפגש בהן.
אפילוג
אז אנחנו הנשים של השנה הזאת.
שאוהבות את העם הזה אהבת נפש, יותר מכל שנה אחרת.
שאוהבות את הילדים שלנו אהבת נפש.
שמחכות להם. תמיד.
נשים שנלחמות על האהבה. ועל הבית.
מצפות לישועה, גם בשעות החשוכות של הלילה.
מחוברות.
גילינו את זה על עצמנו ביתר שאת בשנה הזאת
ואת כל זה, אף אחד לא יוכל לקחת מאיתנו לעולם.
אז זה הסיפור שלי היום.
ויהי רצון שהמקום ירחם עלינו
וישלח בשורות טובות ונחמות שלמות
וישלח בשורות טובות ונחמות שלמות
לליבנו השבור
יומנים ראשונים מתחילים לבקוע מהכריכייה
תוך כדי שאני כותבת לך בדמעות
מפיק הדפוס מבשר שיומנים ראשונים
מתחילים לבקוע מהכריכייה…
בימים טרופים כאלה, כל קמצוץ נחמה עוזר.
בעזרת ה’, עד סוף השבוע גם היומניות יהיו מוכנות.
אם טרם הספיקות, הזמיני כבר עכשיו במחיר מכירה מוקדמת
הצטרפי לתור של המשלוחים. שווה!
עוד משהו שכדאי לדעת,
כל מי שרוכשת יומן מקבלת מייד למייל
את העמודים של חודש אלול בקובץ להדפסה ביתית.
כך שאת לא תפסידי אפילו יום אחד של יומנחמה.
יש שאלות?
הכנו עמוד מסודר ומהמם לכבוד היומן החדש!
יש לך שאלה נוספת? כתבי לנו.
יקרת. העורכת
תגובה אחת
איזה כיף שיש נשים כמוכן שחושבות נשית,מדברות נשית,מעצימות נשים והכל ברוח המקורות מהממים שלנו!!
תמשיכו!!!