עגלת קניות

הַמּוֹצִיאָה לָאוֹר

הבלוג של יקרת

יקרת פרידמן, נשואה לעדי, אמא לתשעה. גרה בתקוע. עורכת שיעוריה וספריה של הרבנית ימימה מזרחי והיזמת שמאחורי "פרשה ואישה".

מאמרים אחרונים:

מקום באמצע שום מקום

ב"ה אז אני יושבת לי ככה, קצת מכונסת, בבוקר של יום שישי.מרגישה את הכבדות שמתגנבת, את ההכנות

זה פשוט לא פייר! ולכן קיבלתי החלטה

ב"ה זה קורה לי בכל פתיחת שבוע.הדכדוך הזה, חוסר ההבנה הבסיסי של "מה השבוע הזה רוצה

איך שיחה לילית עם הרבנית ימימה סימנה את נקודת המפנה של היומן

ב"ה השבוע נפתח עלינו בבשורות קשות מאוד. ישבתי אתמול כואבת, משותקת מול המסך.ניסיתי לכתוב משהו, לתת

איך השנה כל המילים נכתבות ממקום תלוש

ב"ה הפוסט הזה נכתב לפני לפני שבועאבל החדשות הקשות דחקו אותו. את יודעת איך זה השנה, אנחנו זזות

מקום באמצע שום מקום

ב"ה אז אני יושבת לי ככה, קצת מכונסת, בבוקר של יום שישי.מרגישה את הכבדות שמתגנבת, את ההכנות

זה פשוט לא פייר! ולכן קיבלתי החלטה

ב"ה זה קורה לי בכל פתיחת שבוע.הדכדוך הזה, חוסר ההבנה הבסיסי של "מה השבוע הזה רוצה

איך שיחה לילית עם הרבנית ימימה סימנה את נקודת המפנה של היומן

ב"ה השבוע נפתח עלינו בבשורות קשות מאוד. ישבתי אתמול כואבת, משותקת מול המסך.ניסיתי לכתוב משהו, לתת

איך השנה כל המילים נכתבות ממקום תלוש

ב"ה הפוסט הזה נכתב לפני לפני שבועאבל החדשות הקשות דחקו אותו. את יודעת איך זה השנה, אנחנו זזות

הַשִּׁעוּר הַשְּׁבוּעִי

כל החידושים, העצות והסיפורים.

מה קורה בשיעור החדש?

לחצי על התמונה

עמוד הפייסבוק של הרבנית:

מאחורי הקלעים של כנס הקוראות הגדול

סיפורים ותמונות

מרץ 4, 2019
81 תגובות

צריך המון סיעתא דישמיא. בכל דבר, באמת בכל דבר.
את פועלת ודוחפת ועושה, ואיתך צוות שותפות מופלא
אבל עד שלא יגיע האירוע, את לא תדעי:
יבואו? יהיה טוב? תהיה ברכה בעיסה?היא תתפח? עד כמה?
וכמה טעים זה יהיה?
והנה, אנחנו שבוע וקצת מהכנס ובאופן אישי,אני עדיין נישאת על כנפי הרוח שהיו שם,
בבנייני האומה. משהו מיוחד במינו קרה. כזה שלא נמצא בשום מקום אחר.
בפוסט הזה אני אנסה לתאר משהו מהווייב הנשי המופלא שחווינו.

תשמחי על עצמך! לבחור שם מדליק לכנס

נתחיל מזה שכל כך מרגש לקבוע כנס-קוראות בסימן שמחה.
הרבנית ימימה תמיד מחוברת לזמן ולאיכויות הספציפיות שהוא מביא בכנפיו
ומהרגע שבחרנו בתאריך האסטרטגי של "פורים קטן" – י"ד באדר א' –
זה נהיה ברור: השמחה תהיה מוטיב מרכזי. שמחה נשית.

לקח לנו הרבה זמן להינעל על שם נכון לכנס.
עשרות הצעות נפסלו, בלי הגזמה.
סעיפי הפסילה: "נדוש מדי", "קיטשי מדי", "פטרוני מדי", "סתמי מדי", "שנון מדי"…

היה לנו ברור שהשם של הכנס יהיה חייב לתת מסר בוגר, מסר מורכב
של שמחה מודעת. שמחה שהיא בחירה, גם אם הנסיבות אינן תמיד שמחות.

כבר דאגתי: אין לכנס שם! ואז הישועה הגיעה, וממקום לא צפוי.
יצאתי בחנוכה להסתובב בשוק הפשפשים ביפו ועברתי ליד חנות צמחים מתוקה.
בכניסה לחנות היה לוח גיר גדול ועליו כתוב: "תצמחו על עצמכם!"

כחובבת מילים, נדלקתי על השנינה המלבבת הזו.
משחק מילים מהיר בתוך הראש הוביל אותי ל"תשמחי על עצמך"
והרבנית ימימה פסקה: זהו! יש לנו כותרת. זה המסר –
מה שלא יהיה, מה שלא קורה, תשמחי על עצמך. אל תאבדי אותך.
את כל כך ראויה. ואנחנו שמחות בך, שמחות עליך, סומכות עליך.

הכנות

הדבר המרכזי שעמד לנגד עינינו הוא קהילת הקוראות.
הנשים היקרות האלה שוות הכל, אנחנו כאן כדי לשמח אותן. כדי להצדיע להן,
נשים שכל אחת ואחת מהן היא שיעור, שיעור קומה.
האומנים שחיפשנו ובדקנו הם כאלה שעושים וואו בלב.
כאלה שמהווים פינוק של ממש, כאלה שהאולם הענק של בנייני האומה קטן עליהם.

סימן השמחה של אדר הבהב לנו: "מרבין בשמחה!"
אז קודם כל החלטנו שיהיה כאן סטנדאפ. ושירים. וריקודים. וקצב. ותורה.
שמחה – ובמלוא המרחב הנשי.
והרבה מהכל! כמו קופסה של ממתקים. כמו משלוח מנות.

כנס בסדר גודל כזה מושיב אותנו לחודשים ארוכים של מחשבה ותכנון.
שרי ואיילה מ"תהל כנסים ואירועים", המפיקות שהולכות איתנו כבר שנים, יצאו לדרך.
כשאתן תראו סוף סוף את המודעה של הכנס, זה יהיה אחרי אינספור התלבטויות והתייעצויות.
שמות של אמנים ואמניות יעלו וירדו, עד שהכל יתגבש.
כל מלאכת הטוויה של תוכנית הכנס היא רקמה עדינה
שלוקחת בחשבון אלף מגזרים ורגישויות שמרכיבים את המכלול שנקרא פרשה ואשה.

וגם… תְּכַננוּ כמה הפתעות שלא כתובות במודעה. הפתעות זה כיף! תודו.

וואו, זה היה מהיר

לא האמנו. בתוך 10 ימי עבודה מיום פתיחת המכירה,
כל הכרטיסים לכנס נמכרו. עד לאחרון שבהם.
נעניתן לקריאה שלנו, לשמוח על עצמכן.
בקושי פרסמתי, לא היה צורך. התורה השמחה משכה כמו מגנט.
נתתן בנו אמון מדהים. הבטנו ביראת כבוד במפת המושבים המלאה עד אפס מקום.
"שרק נהיה ראויות", הרבנית ימימה התפללה. "שנהיה ראויות".

"בואי נכתוב על זה SOLD OUT בענק", היא הציעה. "התורה הנשית עשתה את זה בגדול! ואל תשכחי לשים חמסה"…
וכך היה.

ואז: אורי. ורחל חיה. ורוחמה רייזל.

הספירה לאחור מתקתקת. ההכנות הולכות ונשלמות.
ועשרה ימים לפני הכנס, הזדעזענו כולנו מהרצח הנורא של אורי אנסבכר.
בת 19 בסך הכל, ילדה של טבע ומילים, ילדה של שלום,
בת שירות לאומי, תושבת תקוע בגוש עציון.

המממ. גם אני תושבת תקוע.
הידיעה התפרסמה במייל היישובי של תקוע ביום שישי בבוקר ומיד צלצלתי לרבנית.
"יקרת, יש לי הרגשה שזה נורא במיוחד", היא אמרה בגרון חנוק.
"אי אפשר לעבור על זה לסדר היום!" וביקשה שנוסיף נר נשמה לנרות השבת
ונלווה את המלכה, שהולכת מאיתנו.

ההלוויה התקיימה לפני כניסת השבת.
כל ההספדים דיברו על פרח, על נשמה מיוחדת במינה. אבדה שאין לתאר.
הרבנית ימימה כתבה קינה מעומק הלב
וכמובן, הגיע לנחם (לא מבינה מאיפה היא מוצאת מילים).
ואני, כל השבוע הסתובבתי מטולטלת והפוכה, לא יודעת את נפשי.

ואם לא די בכך, שתי נשים מצאו מותן בהתהפכות אוטובוס. רחל חיה גוטמן ורוחמה רייזל רוזן.
"עמלק חושב שנשים הן המין החלש", אמרה הרבנית, ברוח חודש אדר, כשחזרה מניחומי אבלים. "איך אמר שמואל הנביא לאגג מלך עמלק – 'כַּאֲשֶׁר שִׁכְּלָה נָשִׁים חַרְבֶּךָ, כֵּן תִּשְׁכַּל מִנָּשִׁים אִמֶּךָ. אתה חושב שאתה חזק על חלשים? אז זהו, שבכוחן של נשים, אנחנו עוד נחלוש (נגבר) עליך'. ובינתיים… עצוב כל כך".

בתום שבוע כזה, בו העצב כפה את עצמו עלינו בכזו אלימות,
התחדדה בי ההכרה ששמחה תהיה לימוד עמוק. עכשיו חיכיתי לכנס ביתר שאת, כי ידעתי שמגיעות אליו אלפי נשים שכמוני, מחכות לבשורה, מחכות לשמחה ובדרך עושות הכל כדי לחזור לנתיב, כדי להעמיד את עצמן על הרגליים מחדש.
וכמו שאומרת הרבנית ימימה, השמחה והעצב הם שני צדדים של אותו המטבע. הם חיים יחד בחדר משותף בלב. העיקר, להרגיש.

הזמנה לשמחה

אני חוזרת קצת אחורה בזמן. אחד הדברים שמייחדים את פרשה ואשה הוא,
שאנחנו לא עוד קהילת נשים. אנחנו קהילת קוראות.
מדורת השבט שלנו היא השיעור של הרבנית ימימה, ערוך לקריאה.

המילה הכתובה, התורה הנשית – זה סימן הברכה שלנו
בכנס הקודם, "איך היא צומחת", ייסדנו מסורת (בלי נדר…):
להוציא לאור ספר חדש של הרבנית לכבוד כל כנס שנתי שלנו.

אבל איזה ספר נוציא השנה? והכנס מתקרב! (סמיילי מבוהללל)
ובכן, כבר זמן רב שהרבנית ימימה חולמת לכתוב ספר מנחם ומשמח.
זו שליחותה. זה ה-calling שלה.
חלק משמעותי מזמנה מוקדש לניחומי אבלים, לביקורי חולות, לעידוד ולשִׂימוּח.
שנים היא רוצה שיהיו לה ביד מילים מיוחדות של תורה להשאיר בידיהם.
וכך היא צלצלה בוקר אחד: "יקרת, הפסנתר פתוח?"
(הרבנית לא מתחברת למילה 'מחשב')
והתחלנו לעבוד.

הספר הזה הוא חידוש בעולם.
הרבנית לוקחת אותנו למסע בסיפורי רבי נחמן מברסלב,
אמן הנפש ואמן השמחה הגדול.
כמובן, המון תורה נשית. שמחת האשה אינה כשמחת האיש. יש הבדלים.
הפרק האחרון של הספר הביא אותי לידי דמעות. תקראו ותבינו לבד…

בהוצאת "קורן-מגיד" התגייסו בכל הכוח.
לרשותם עמדו פחות משבועיים של הגהות, עיצוב, הפקה ודפוס.
וואו, זה היה מותח. הספרים חייבים להגיע לכנס!
והם עשו זאת.
משטחים של ספרים הגיעו לבנייני האומה הישר מבית הדפוס
בצהרי יום שלישי, שעות ספורות לפני תחילת הכנס.
המסגרת המוזהבת על הכריכה נצנצה בשמחה, כמו אומרת: "הגעתי!"
כשאומרים "טרי מהמכבש" מתכוונים ממש לזה.
בהתרגשות חטפנו את הספרים וסידרנו אותם בחגיגיות לקראת הכנס.
ריח של חדש! אושר!

ובמאמר מוסגר: והדגלונים! 🙂

ואיזה כיף היה להביא לכאן את שק הדגלונים…
בשנה האחרונה, לכבוד כמה אירועים משפחתיים, מצאתי עצמי תופרת,
מכינה עשרות מטרים של דגלוני בד שמחים ומרהיבים.
כך, מבלי שתכננתי, נוסד גמ"ח הדגלונים שלי ואנשים שואלים אותו לשמחות שונות,
ולמה ייגרע חלקה של פרשה ואשה?
תלינו את שרשראות הדגלונים באולם קבלת הפנים בבנייני האומה והן מה זה הקפיצו!

ועכשיו תורכן ליהנות

רק לחשוב על אלפי הנשים שנוסעות היום בדרכים מכל קצוות הארץ לירושלים.
וואו. רק שתגיעו לשלום כולכן.
הכל ערוך ומוכן ומחכה.
וכמה שהמפגש הזה משמח!
דבר ראשון (אחרי הקפה במזנון), הסתערתן על שולחנות הספרים והמגנטים בחדווה,
מצטיידות במילים, מילים מילים של תורה, נחמה, שמחה.

הרבנית ימימה מזרחי, האשה מאחורי הפרשה, בשיעור חגיגי ומיוחד

אל הבמה עולה הרבנית ימימה. האשה שמאחורי הפרשה. התשואות, החום, האהבה ההדדיים לגמרי בינה לבין הקהל מרגשים ממש. "זה בדיוק מה שצריך היה לעשות השבוע", היא אומרת לנו. "לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל היהודיות. ואני כל כך שמחה מהכינוס הנשי הזה. יודעות מה אני רוצה שנרגיש הערב? את החיבור זו לזו, ואת החיבור המיוחד שלנו לתורה, שהוא רק שלנו. קהילת פרשה ואשה היא המקום לכל אחת שיש לה אהבה ללימוד, אהבת ישראל, ואהבה לכל היופי שאנחנו מייצגות בעולם".

הכי כיף היה לשמוע את הקהל שר. וואו, איך שרנו! חוויה משחררת כל כך, גם עבור מי שישבה בקהל ומי שהיה על הבמה. קחו למשל את ישי ריבו. זמר העם, אני קוראת לו. הוא רק מתחיל וכל האולם מצטרף. מילה במילה. הוא שמר על פאסון, אבל ראיתי אותו מתרגש.

חושבות שאתן התרגשתן מרוני דלומי? זה עוד כלום לעומת איך שהיא התרגשה מכולנו!
במאמר מוסגר, המפגשים האלה שנוצרים אצלנו, בין רבנית גדולה וזמרת חילונית גדולה, יוצרים כימיה מרגשת ביותר. לפני ההופעה אמרתי לרוני: "כל אחת מגיעה לכאן עם התיק הקטן שלה וההתמודדויות שלה. אנחנו כאן כדי להטעין את כולן באנרגיות, להחזיר אותן הביתה עם כוחות לחודש שלם. גם את חלק מהדבר הגדול הזה".

"זה יהיה בסדר אם אני אקים אותן על הרגליים?" היא שאלה בלחישה זהירה…
והיא פשוט המריאה איתנו! בשירה עוצמתית, בקול שלוח ישירות לכל אחת ואחת. יציעים, גזוזטראות, אולם ומלואו רקד ושאג. "תן לי מחר בו אוכל שוב להחזיר על הזמן, שהיה בי סגור", התפללנו. "תן לי מחר בו אוכל לשנות את הכל, תן לי לכתוב מחדש את סוף הסיפור".

המופע שלה הלך מפסגה לפסגה. בדואט משותף עם דין דין אביב, השתיים הפליאו לעשות. מ"שיר למעלות" הכל כך מוּכּר הן בישלו מטעמים. כמעט וראיתי את הגג עף. זה היה מדהים.

ודין דין אביב, שאני קוראת לה שליחת ציבור. השמים נפתחים כשהיא שרה. והיא לא לבד. מלווה אותה להקת הנגניות המשובחת והמשתבחת, שמאפשרת לכולנו לרקוד בחופשיות.

תכירו: להקת הקצב דמנטה. חבורת רקדניות אנרגטיות, שלראשונה בתולדותן התבקשו לתפור בגד צנוע להופעה. גם כאן – המפגש הזה בין העולמות!
אני עדין לא מאמינה שראיתי דולפינים בבנייני האומה, אבל זה מה שהיה שם, במיצג המולטימדיה המטורף שהלהקה הזו הכינה, ורקדה לאורו את סיפור בריאת העולם ומתן תורה. שלוש פעמים הן עלו לבמה ונתנו את הכל והקהל – חם ומפרגן ומעריך כל תנועה.

אני עדין צוחקת כשאני נזכרת במופעי הסטנדאפ של מיכל לויטין ונויה מנדל. זה היה מדהים. כשכבר נדמה לנו שצחקנו עד לקצה, והנה הן לוקחות אותנו לעוד קצה ולעוד אחד, ואנחנו כבר מחזיקות את הבטן ומשהקות מצחוק. איך אומרת הרבנית ימימה, בעקבות רבי נחמן – השמחה צריכה אקססוריז, והצגות וקומדיות הן חלק מהעניין.

הפתעות הפתעות הפתעות

תוכנית הכנס היתה גדושה מאד ועדין, רצינו גם להפתיע אתכן. לתת לכן עוד, מעל ומעבר.

אז הפתעה מס' 1 – הצמד המהמם, "האחיות כליפא".
יעל ואסתר, שם מוכר יותר במגזר החרדי, שעלו לבמה בשיר-תפילה "אבא" ועשו לנו קולולם זריז, כדי שנוכל כולנו לצעוק מעומק הלב, בפאסון ובשאנסון, "אבא!!!!" בשני קולות.
וצעקנו. צעקה גדולה ומרה, כמו אסתר ונערותיה, כמו מרדכי בשושן הבירה.

הפתעה מס' 2. אנחנו שמחות להזמין לבמה את – בלי פוליטיקה!! – שרת המשפטים, איילת שקד.
לא כדי לדבר על משנתה הפוליטית. "אני רוצה לדבר על מרחב התמרון בין האיש לבין הילדים", אמרה הרבנית ימימה. ""אני רוצה לשאול את איילת שקד, כאשה חילונית סופר-עסוקה, על השבת שלה".
ואני ראיתי על הבמה שתי נשים ידועות מאד, כל אחת ממקומה. שאפתניות מאד.
שרת המשפטים של מדינת ישראל, שנחשבת לאשה המצליחה ביותר בישראל כיום, ומי שחוללה מהפכות במערכת ותיקה-עתיקה,
והרבנית ימימה מזרחי, שהיא עורכת דין במקצועה (ידעתן?) וסנגוריתן-בפועל של בנות ישראל.

הו-הא מה המצב? קבלו את ספר הזהב

תעודת הצטיינות לספר "איך היא צומחת!" זוכרות? השקנו אותו ממש בכנס הקודם!
אז מסתבר שהוא מצא חן, והגיע למכירות של 20,000 עותקים בלי עין הרע.
בזכותכן. אתן הזהבתן אותנו.
במעמד נרגש, עלתה חיה מהוצאת מגיד והעניקה לרבנית תעודה יפה למזכרת.

ואז הרבנית ימימה הזמינה לבמה את פורים קטן.
"פורים קטן" זה ההיעדר הטוטאלי, כי הוא היה צריך להיות חג. ובגלל השנה המעוברת, הוא נושל מחגיגיותו. החגיגה ניתנה לי"ד באדר ב', פורים הגדול בעוד חודש. וכך, עלתה לבמה אפרת וינוגרד, בחורה צעירה שהיתה אמורה להינשא בקיץ האחרון ושלושה שבועות לפני החתונה ארוסהּ, אריאל דרסינובר, נהרג בתאונת דרכים.
כששאלו אותו "מה הדבר הראשון שתרצה לעשות אחרי החופה?" הוא ענה: "אני יודע שאפרת שרה מדהים. אני רוצה, לראשונה, לשמוע אותה שרה".
הוא לא זכה.
אנחנו כן.
המלאכית הזאת שרה בלי טיפת פחד מול קרוב ל-3000 נשים את השיר של יונתן רזאל, "פותח לב". "טוב, אני מבין, אני נכנע, אני רוצה אחרת. אני פותח לב לשינוי. מסע ארוך מתחיל, אני יודע. אני פותח לב לנחמה". הסתכלתי עליה וזלגתי דמעות.

אז לסיום, מה נאמר

"פתחו לי פתח כחודו של מחט", אומר הקב"ה. "ואני – אפתח לכם כפתחו של אולם".
ואני חושבת שפתחנו, כולנו. וכל כך תודה לו, שנתן לנו בחזרה אולם ומלואו.

השמחה הנשית הממגנטת הולכת איתי גם ברגעים האלה. ותודה לכן, שאתן נותנות לנו יד, אשה אל אחותה, בדרך המתפתלת אל השמחה. תודה על שכיף אתכן כל כך. תודה על שבזכותכן פרשה ואשה היא בית לכל אשה שרוצה לצחוק ולבכות ולצעוק ולהתפלל ולרקוד ולהתייפות ולעשות את כל זה ביחד, בלי הצורך לתת הסברים. תודה על כל החיבורים המשגעים שנוצרים כאן, בזכותכן ולמענכן.
תודה לה' על הכל, ועליכן.
ו… תשמחו על עצמכן!

** תגובות יתקבלו באהבה ובברכה! כאן למטה

צילומים: משה אליהו

צילום איילת שקד – ענבל וייס