“יסוד הכעס בא – מצד חסרון היצירה הרוחנית” (הראי”ה קוק)
יש כאן הנחת עבודה שהכעס לא מתחיל מסיבה חיצונית. שיש לו יסוד או סיבה קודמת. זה כבר זיהוי מפתיע. בגלל שהרבה פעמים די ברור לנו, שהכעס שלנו נגרם בגלל מישהו/משהו. בגלל איזה תקלה במציאות או בגלל איזה פעולה אנושית נגדי.
קמים בבוקר עם כעס
אז זהו שלא. הרב קוק טוען שאנחנו קמים בבוקר עם כעס בבטן וכל היום אנחנו מחפשים על מי לפרוק אותו. לפעמים זה מתפרק על מישהו שבאמת מגיע לו ולפעמים זה מתפרק על עובר אורח אקראי שהזדמן למקום הפיצוץ – אבל בכל מקרה – הכעס היה כאן קודם.
אז על מה אנחנו כל-כך כועסים? מה גורם לזעם והעצבנות התמידיים שלנו? הרב קוק חושב שמדובר בתחושת חוסר-אונים רוחנית. או בלשונו: חיסרון היצירה הרוחנית.
מה זה אומר חיסרון יצירה רוחנית? זה נשמע יפה ועגול מדי ליד סיטואציות פראיות של כעס ואיבוד שליטה, אז מה בדיוק הקשר?!
הכל תקוע
אחת האפשרויות להסביר ‘יצירה רוחנית’ היא כמטען הפנימי שכל אחד נושא בתוכו. לכל אחד יש מערכת פנימית של תפיסות ומחשבות, אידיאלים וחלומות, רגשות עדינים ודקים ונקודות מבט ייחודיות. המכלול הזה הוא פוטנציאל אדיר ליצירה רוחנית.
אבל, וכאן מגיע אבל גדול, המטען הזה לעיתים נתקע בפנים. לא מצליח לצאת לאור. לא מצליח להתבטא. לא מצליח להגיע למילים, לזולת, אל המציאות.
לפעמים המטען הזה ניסה לצאת אבל נחבל או נשדד. לפעמים הוא יצא והתפזר. לפעמים הוא יצא ונאבד.
לאט-לאט העולם הפנימי הופך להיות אטום וסתום. עד שאפילו האדם בעצמו לא מצליח להכיר אותו. בטח שלא ליצור מתוכו.
אז מתחיל להצטבר כעס גדול. כעס על עיקר החיים שלא מצליח להתגלות. על גלות איומה. על האיכות האמיתית שלכודה שם בפנים ולא רואה אור יום. אלימות על האילמות.
יותר פנימה, פחות כעס
הרב קוק טוען שאין טעם לעסוק בכיבוי שריפות של כעסים נקודתיים. צריך לחתור אל השורש – ואז מפלס הכעס ירד בהתאם.
צריך למצוא את כל הדרכים כדי לעודד ולהצמיח מחדש את האפיק של היצירה הרוחנית,
להשיב את האדם אל האמון שיש לו עולם פנימי – ושהוא יכול ליצור מתוכו כל הזמן.
קרדיטים לצלמים: אריק סולטן // אפרת אשל // רעות קורנברג – מגזין “פנימה” // RGB רבקי ואסף צלמים // איילה אדרי // משה אליהו // יקרת פרידמן //ילנה קווטני // יעל אילן // שירה ביליג // רזיאל אלטרס
קרדיטים לצלמים: אריק סולטן // אפרת אשל // נעמה שטרן – מגזין מוצ”ש רעות קורנפלד – מגזין “פנימה” // איילה אדרי // משה אליהו // יקרת פרידמן
קרדיטים לצלמים: אריק סולטן // אפרת אשל // רעות קורנברג – מגזין “פנימה” // RGB רבקי ואסף צלמים // איילה אדרי // משה אליהו // יקרת פרידמן //ילנה קווטני // יעל אילן // שירה ביליג // רזיאל אלטרס
ב”ה קצת מוזר לדחוס שבע שנים לתוך פוסט אחד. יומרני אפילו. אבל להיפרד – חייבים. למשרד הזה שלנו בירושלים מגיעה פרידה חגיגית. הוא לא סתם “משרד”.
אריק סולטן | אפרת אשל | נעמה שטרן – מגזין “מוצש” | רעות קורנפלד – מגזין “פנימה” | איילה אדרי | משה אליהו | יקרת פרידמן
שיעור אחד במתנה
