פרשה ואישה https://parasha.org האתר הרשמי של הרבנית ימימה מזרחי ויקרת פרידמן Wed, 13 Nov 2024 11:27:21 +0000 he-IL hourly 1 https://wordpress.org/?v=6.7 https://parasha.org/wp-content/uploads/2022/12/apple-touch-icon-100x100.png פרשה ואישה https://parasha.org 32 32  זה פשוט לא פייר! ולכן קיבלתי החלטה https://parasha.org/%d7%96%d7%94-%d7%a4%d7%a9%d7%95%d7%98-%d7%9c%d7%90-%d7%a4%d7%99%d7%99%d7%a8-%d7%95%d7%9c%d7%9b%d7%9f-%d7%a7%d7%99%d7%91%d7%9c%d7%aa%d7%99-%d7%94%d7%97%d7%9c%d7%98%d7%94/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=%25d7%2596%25d7%2594-%25d7%25a4%25d7%25a9%25d7%2595%25d7%2598-%25d7%259c%25d7%2590-%25d7%25a4%25d7%2599%25d7%2599%25d7%25a8-%25d7%2595%25d7%259c%25d7%259b%25d7%259f-%25d7%25a7%25d7%2599%25d7%2591%25d7%259c%25d7%25aa%25d7%2599-%25d7%2594%25d7%2597%25d7%259c%25d7%2598%25d7%2594 https://parasha.org/%d7%96%d7%94-%d7%a4%d7%a9%d7%95%d7%98-%d7%9c%d7%90-%d7%a4%d7%99%d7%99%d7%a8-%d7%95%d7%9c%d7%9b%d7%9f-%d7%a7%d7%99%d7%91%d7%9c%d7%aa%d7%99-%d7%94%d7%97%d7%9c%d7%98%d7%94/#comments Tue, 12 Nov 2024 10:16:02 +0000 https://parasha.org/?p=31246 ב”ה זה קורה לי בכל פתיחת שבוע.הדכדוך הזה, חוסר ההבנה הבסיסי של “מה השבוע הזה רוצה ממני?”והצער הקטן שאני חווה בכל פעם מחדשכשאני מתבוננת בדפים של השיעור שלנו, “פרשה ואישה”שלכאורה, זמנו עבר. כי הרי בשבת קראנו את פרשת השבועועכשיו? היא מתחלפת.פנינו לפרשה החדשה.והשיעור הזה שכה עמלנו עליו,בקרוב יעבור לארכיון. או לקלסר. או למגירה.ויפנה את מקומו לשיעור הבא. […]

The post  זה פשוט לא פייר! ולכן קיבלתי החלטה first appeared on פרשה ואישה.

]]>
ב”ה

זה קורה לי בכל פתיחת שבוע.
הדכדוך הזה, חוסר ההבנה הבסיסי של 
“מה השבוע הזה רוצה ממני?”
והצער הקטן שאני חווה בכל פעם מחדש
כשאני מתבוננת בדפים של השיעור 
שלנו, “פרשה ואישה”
שלכאורה, זמנו עבר.

כי הרי בשבת קראנו את פרשת השבוע
ועכשיו? היא מתחלפת.
פנינו לפרשה החדשה.

והשיעור הזה שכה עמלנו עליו,
בקרוב יעבור לארכיון. או לקלסר. או למגירה.
ויפנה את מקומו לשיעור הבא.

ובאמת, נחמץ ליבי.
(בתמונה: עמוד השער של השיעור האחרון שלנו לפרשת "לך לך". איך אני מאוהבת בטיפות הגשם האלה שפיזרנו עליו, רמז ל-ז' בחשון, ולבקשת הגשם, שיבוא)
אבל השבוע, עצרתי באמצע הדכדוך ושאלתי: 
האומנם?
.
זה הגיוני?
.
אחרי כל העמל של הרבנית ימימה על כל שיעור ושיעור
.
ואחרי כל העמל שלנו כאן ב”פרשה ואישה” על העריכה והקישוטים…
.
ואחרי שקהילת הלומדות עמלה גם
(אלפי נשים קוראות, מקריאות בשולחן השבת,
מראות לבן הזוג את הפסקה שהכי רלבנטית בשבילו,
פותחות חברותא…)
ואז מגיע מוצאי שבת, השבוע החדש נופל עלינו
וזהו?
פרשת-שבוע חדשה נפתחת ונגמר השיעור הקודם?
ככה?

פייר?
זה לא פייר!

זה פשוט לא הוגן שאחרי המסע הכל כך ארוך ועוצמתי הזה, 
שבו הנפש עברה ניקוי, התודעה עברה ריענון, 
מושגי היסוד שבחיינו עברו ניעור מרגש ומשמח
וכולנו קיבלנו כלים משגעים לחיות את החיים האלה – – –

זה לא הוגן שיגיע שבוע חדש ואנחנו פשוט 

נתכונן כאן לקראת השיעור הבא
וכל התורה שלמדנו בשבוע שעבר – עוברת לארכיון.

לא מקובל עלי!
לא מוכנה לעבור על כך לסדר היום.

אוקיי יקרת, רק מתלוננת? תביאי גם פתרון!

אז בחוצפתי כי רבה
החלטתי לעשות מעשה.

לאורך יום ראשון כולו התבחבשתי עם המחשבה הזו
והבוקר, הבוקר נכנסתי שוב לתוך דפי השיעור
ודליתי מתוכם כמה פנינים בשבילך,
מילים שריגשו אותי, והתוו לי דרך לשבוע הקרוב
ואני מאמינה שהן יגעו גם בך.

את יכולה לקרוא לזה “בחירת העורכת”…

ולפני כן, 
שוב אני מזכירה, אנחנו בחודש של סיילים יפים
מכל עבר אני רואה מודעות: NOVEMBER SALE!
אם זה שופינג IL
ויום הרווקים הסיני
(מה יהיה כבר עם כל הרווקים הסינים, מה??)

תיכף הוא יגיע, בלאק פריידי, שישי הקדוש שמוקדש לשופינג
ולאחריו, סייבר מאנדיי

אז אנחנו כאן, מאריכות את המבצע שלנו
עד שיבוא הכסלו.
נובמבר סייל של חשוון!! 🎉🎉
 
אפרופו נובמבר סייל –
תראי מה כתבה לנו אחת המנויות החדשות, שהצטרפה בשבוע שעבר!
אני רק מזכירה לך מה את מקבלת במבצע המהמם שלנו –
 
הכנו מודעה מעוצבת היטב 
שמציגה את כל מה שאת מקבלת כשאת מצטרפת לקהילת הלומדות
(ובשתי מילים: עושה מנוי!)
כמובן, קרדיט לצלמת: שילת מזרחי (הרבנית ימימה כל כך יפה כאן, שאני פשוט מאוהבת במודעה הזו)
כאן את עושה מנוי במחיר חשוון סייל שלא יחזור! לחצי <<
בקיצור, בואי נחזור לשיעור האחרון ול”בחירת העורכת”.

זו הבחירה שלי עבורך מתוך השיעור האחרון. 
קחי איתך לדרך את המילים הבאות:
אני מקווה שכמוני גם את לוקחת את המילים האלה
כצידה לדרך, כאיזושהי הוראה לחיים משמעותיים,
חיים שלא רק מקפלים אותנו אלא גם נושאים איתם
בחירות שזוקפות את קומתינו. 
 
בעיניי אלה המילים שהייתי צריכה לשמוע עכשיו. 
הן גם נותנות חומר משובח למחשבה
וגם מתוות לך תוכנית פעולה שמשאירה אותך
בצד הנכון של החיים.

פרשה, לא באנו לכאן סתם. 
אנחנו מחוברות אישה לרעותה בשרשרת מופלאה
מחוברות לאברהם ושרה, לרחל אימנו (הלילה – ליל פטירתה 🕯)
 
אנחנו ממשיכות את דרכם ובונות עולם של חסד, 
עולם של הגינות.
ומי אמר שזה קל. הרי אברהם הוא “עברי”,
כל העולם מעבר אחד והוא – מהעבר האחר.
אבל ככה בונים. ככה לוחמים בשטח בנוי.
אנחנו הרי רוצות להקים משהו אמיתי, בר קיימא.
ואת לא לבד. וגם אני לא. ברוך ה’.
וביחד, ועם פרשת השבוע, אנחנו כוח.

זהו להפעם, אני מרוצה מהניוזלטר הזה
ניוזלטר יום ב’ שמושך לנו שובל של אור ונצנצים
מתוך השיעור הקודם של הרבנית ימימה.

ומקווה שזו פתיחתה של ידידות מופלאה,
של חברותא מתוקה שלנו.

אם הניוזלטר הזה עבר לך מהר מדי 🙂 
אז אני מזמינה אותך להצטרף אלינו ולקבל את השיעור המלא,
ולא בקצרצרצרה ביום שני
אלא הכי טרי, ביום חמישי – לקראת השבת

ועכשיו המנוי במבצע, במחיר שלא יחזור
(ורק בחשוון / נובמבר סייל)
480 ש"ח לשיעורים של שנה תמימה! מכאן >> לחצי
נשתמע, ושיהיה לנו שבוע של בשורות טובות אמן

יקרת. העורכת ✍

נ.ב. 
מעדיפה להצטרף אלינו במסלול חודשי ללא מחויבות? 
גם מצוין!
למנוי חודשי ללא מחוייבות לחצי >> כאן

The post  זה פשוט לא פייר! ולכן קיבלתי החלטה first appeared on פרשה ואישה.

]]> https://parasha.org/%d7%96%d7%94-%d7%a4%d7%a9%d7%95%d7%98-%d7%9c%d7%90-%d7%a4%d7%99%d7%99%d7%a8-%d7%95%d7%9c%d7%9b%d7%9f-%d7%a7%d7%99%d7%91%d7%9c%d7%aa%d7%99-%d7%94%d7%97%d7%9c%d7%98%d7%94/feed/ 12 איך שיחה לילית עם הרבנית ימימה סימנה את נקודת המפנה של היומן https://parasha.org/%d7%90%d7%99%d7%9a-%d7%a9%d7%99%d7%97%d7%94-%d7%9c%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9d-%d7%94%d7%a8%d7%91%d7%a0%d7%99%d7%aa-%d7%99%d7%9e%d7%99%d7%9e%d7%94-%d7%a1%d7%99%d7%9e%d7%a0%d7%94-%d7%90%d7%aa/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=%25d7%2590%25d7%2599%25d7%259a-%25d7%25a9%25d7%2599%25d7%2597%25d7%2594-%25d7%259c%25d7%2599%25d7%259c%25d7%2599%25d7%25aa-%25d7%25a2%25d7%259d-%25d7%2594%25d7%25a8%25d7%2591%25d7%25a0%25d7%2599%25d7%25aa-%25d7%2599%25d7%259e%25d7%2599%25d7%259e%25d7%2594-%25d7%25a1%25d7%2599%25d7%259e%25d7%25a0%25d7%2594-%25d7%2590%25d7%25aa https://parasha.org/%d7%90%d7%99%d7%9a-%d7%a9%d7%99%d7%97%d7%94-%d7%9c%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9d-%d7%94%d7%a8%d7%91%d7%a0%d7%99%d7%aa-%d7%99%d7%9e%d7%99%d7%9e%d7%94-%d7%a1%d7%99%d7%9e%d7%a0%d7%94-%d7%90%d7%aa/#comments Mon, 02 Sep 2024 10:20:36 +0000 https://parasha.org/?p=31135 ב”ה השבוע נפתח עלינו בבשורות קשות מאוד.   ישבתי אתמול כואבת, משותקת מול המסך.ניסיתי לכתוב משהו, לתת לעצב צורה ומילים. ויצא לי הסיפור הבא.סיפור קצר בשלושה חלקים. חלק ראשון: מה נשתנה בנו השנה? יומיים לפני שסגרנו את היומן לדפוס, עוד לא הייתי שקטה.  נכון שהכל כבר ישב במקומו:  עשרות טורים שבועיים של הרבנית ימימה בפתיחת כל שבוע  הציטוטים היפים מתורותיהם של […]

The post איך שיחה לילית עם הרבנית ימימה סימנה את נקודת המפנה של היומן first appeared on פרשה ואישה.

]]>
ב”ה
 
השבוע נפתח עלינו בבשורות קשות מאוד.   
ישבתי אתמול כואבת, משותקת מול המסך.
ניסיתי לכתוב משהו, לתת לעצב צורה ומילים. 
ויצא לי הסיפור הבא.
סיפור קצר בשלושה חלקים.

חלק ראשון: מה נשתנה בנו השנה?

יומיים לפני שסגרנו את היומן לדפוס, עוד לא הייתי שקטה. 
 
נכון שהכל כבר ישב במקומו: 
 
עשרות טורים שבועיים של הרבנית ימימה בפתיחת כל שבוע 
 
הציטוטים היפים מתורותיהם של ענקי רוח, צדיקים וצדיקות, בימי פטירתם
 
העיצוב המרגש שכבר עשה לנו בכי 
(זה הרגע שאנחנו יודעות שפיצחנו משהו חזק)
 
כל הקצוות נתפרו. 
 
ועדיין, הרגשתי שמשהו חסר. 
 
זה קצת קשה להסביר. אבל אני אנסה. 
 
מה שקורה זה שבכל שנה מחדש
היומן שלנו, “שנה וברכותיה”, 
תופס את הכיוון שלו תוך כדי התהוות. 
 
כלומר, תוך כדי העבודה עליו, מתבהר לנו
איזה כיוון אנחנו תפסנו השנה. 
איפה אנחנו עצמנו אוחזות. 
 
איזה נשים נהיינו השנה? 
 
התשובה תמיד מתגלה לנו תוך כדי
והיומן אוסף אותנו ככה, כמו שאנחנו
ונותן לנו יד לשנה החדשה שבפתח. 
 
מכאן מזמינים יומן לשנה החדשה,
רואים דוגמאות ומקבלים תשובה לכל השאלות 
חלק שני: שיחה לילית עם רבנית בדרכים
 
אז אנחנו כבר בשלבי סיום של הכנת היומן 
ועדיין, ההתבהרות הזאת? חסרה לי.  
היומן אמור לשקף אותנו. 
מה נהיה מאיתנו בשנה המטלטלת שעברנו? 
 
אני מבינה שזה הזמן לצלצל לרבנית ימימה. 
 
לילה, הרבנית בדרכים, חוזרת מכנס גדול. 
איילה המפיקה שלה על ההגה
ושתיהן במצב רוח מהורהר. 
 
“יקרת, פגשתי בכנס את זו וזו”, הרבנית מספרת לי. 
“אישה שהיא כל כך גיבורה של השנה הזאת. 
והיא אמרה משהו מדהים, חכי שנייה,
אני כותבת לך בדיוק את מה שהיא אמרה. 
אלה מילים שהן השראה, חיזוק אדיר
בואי תכניסי אותן לתוך היומן. עוד לא מאוחר, נכון?”
 
אוקיי. אני מקשיבה. נראה לי שיש כאן קצה חוט למשהו. 
 
ואני שומעת שהרבנית נכנסת לסיעור מוחות עם עצמה. 
 
המחשבות שלה רצות על טורבו:
  
“כן, ותוסיפי גם את המילים של איריס חיים: ‘לבחור באור ולא בבור’. 
 
ואת זוכרת מה שאמרה דיצה אור, אמא של אבינתן שנחטף, 
שהיא מניחה בכל יום את התפילין שלו – על לוח ליבה? 
 
ואיך הוא אמר, ‘תכתבו על קברי: עשה הכל כדי להתחתן’.  
זוכרת מי זה? הראל שרביט הי”ד. הוא נפל בעזה. 
 
ושנדי סדובסקי המדהימה ששלחה לי את שיר שכתבה על שמחה
 
יואו, ואלומה לב! יש לה דיבור מדהים על ישועה…”
 
זו היתה נקודת התפנית. 
בעיניי, ברגע הזה היומן קיבל את הייחודיות שלו.
 
ובאותה נסיעה לילית הרבנית ימימה 
ממשיכה לשחזר עוד ועוד מפגשים שהיו לה השנה
עם אנשים ונשים גיבורים וגיבורות 
ולדלות משם פנינים. 
 
וגם איילה המפיקה מצטרפת לשיחה,
איילה שבמשך 11 החודשים האחרונים
רק התרוצצה עם הרבנית בכל קצווי הארץ 
ועכשיו היא מוסיפה לנו עוד
 
ו,אני – מתקתקת הכל למחשב, 
מנסה לתפוס את הרוח במעופה
 
והנה מתהווה לה רשימה של משפטים מדהימים. 
כל משפט כזה הוא מפגש מזוקק,
תורה שבעל פה שהזדככה ברגע שבור לרסיסים 
משנת-חיים שמושיטים לנו האנשים הנדירים האלה 
שהתנוצצו בכל אורם השנה. 
 
אנשים ונשים שהרימו את הרוח שנשברה, 
שהחזיקו את הלב של כולנו, תוך כדי שהם 
מחזיקים את הלב של עצמם.
 
אנשים שבסוף, עצם קיומם פשוט מנחם אותנו. 
 
היו כל כך הרבה כאלה!
מתוכם בחרנו מעט. תמצית שתיכנס ליומנחמה שלנו. 
חלק שלישי: רייצ’ל גולדברג פולין
 
תרומתי הצנועה לרשימה: 
 
“זוכרת שהיתה לך שיחה 
עם רייצ’ל גולדברג פולין?” אני שואלת. 
“אמא של הירש, שנחטף לעזה. 
את התעלפת מהמסר שהיא שלחה לו:
‘אנחנו אוהבים אותך. תהיה חזק. תשרוד'”. 
 
“נכון! זה נהיה לשיעור שלם אצלנו”, הרבנית התרגשה. 
“שאלתי את רייצ’ל מאיפה הכוחות
והיא ענתה: אנחנו יהודים. נגזר עלינו להיות מקווים“. 
 
וכך גם המילים של רייצ’ל נכנסו פנימה, לתוך היומן. 
תמצית של לב של אמא, מחכה לבן שלה. 
איור: מיכל דבורה אברסין. עיצוב: סטודיו דוסה.
אני נזכרת איך הרבנית הנחתה אותי: 
“כשאת מציינת את השם של רייצ’ל, 
אל תכתבי ‘אמא של הירש החטוף’.
תכתבי ‘אמא של הירש שנחטף‘. בלשון עבר. 
כי זה קרה. ועכשיו, הכל פתוח. 
אנחנו מחכים לו שיחזור, בעזרת ה’ עד תשפ”ה”. 
 
ברור שחיכינו לו שיחזור, לא האמנו 
בשום אפשרות אחרת. 
 
 את בטח כבר יודעת מה קרה. 
במוצאי שבת התבשרנו שהירש נרצח בשבי. 
יחד עם חמישה חטופים וחטופות נוספים. 
צער אינסופי 
 
“קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים 
רייצ’ל מְבַכָּה עַל בנה, 
מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בנה כִּי אֵינֶנּוּ”,
כתבה הרבנית ימימה לרייצ’ל. 
“את אמרת לו, ‘תהיה חזק. תשרוד’. 
והוא – מילא את הציווי הראשון שלך, שהיה תלוי בו, אמא.
ועכשיו כולנו מתפללות עלייך שתישארי חזקה. שתשרדי”.
איזו אמא. איזה הורים. איזה בכי. 
 
ושוב, 
כמה שאני מתנחמת באישה הגדולה הזאת שנכנסה השנה לחיינו 
בנסיבות שהיא וכולנו לעולם לא היינו בוחרים מרצוננו להיפגש בהן. 
 
אפילוג  
 
אז אנחנו הנשים של השנה הזאת. 
שאוהבות את העם הזה אהבת נפש, יותר מכל שנה אחרת. 
שאוהבות את הילדים שלנו אהבת נפש. 
שמחכות להם. תמיד. 
נשים שנלחמות על האהבה. ועל הבית. 
מצפות לישועה, גם בשעות החשוכות של הלילה. 
מחוברות. 
 
גילינו את זה על עצמנו ביתר שאת בשנה הזאת
ואת כל זה, אף אחד לא יוכל לקחת מאיתנו לעולם. 
 
אז זה הסיפור שלי היום.
 
ויהי רצון שהמקום ירחם עלינו
וישלח בשורות טובות ונחמות שלמות 
לליבנו השבור
יומנים ראשונים מתחילים לבקוע מהכריכייה
 
תוך כדי שאני כותבת לך בדמעות 
מפיק הדפוס מבשר שיומנים ראשונים 
מתחילים לבקוע מהכריכייה… 
בימים טרופים כאלה, כל קמצוץ נחמה עוזר.
 
בעזרת ה’, עד סוף השבוע גם היומניות יהיו מוכנות. 
 
 אם טרם הספיקות, הזמיני כבר עכשיו במחיר מכירה מוקדמת
הצטרפי לתור של המשלוחים. שווה!
  
עוד משהו שכדאי לדעת, 
כל מי שרוכשת יומן מקבלת מייד למייל
את העמודים של חודש אלול בקובץ להדפסה ביתית.
כך שאת לא תפסידי אפילו יום אחד של יומנחמה. 
יש שאלות?  
הכנו עמוד מסודר ומהמם לכבוד היומן החדש!
מכאן מזמינים יומן לשנה החדשה, רואים דוגמאות ומקבלים תשובה לכל השאלות 
 
יש לך שאלה נוספת? כתבי לנו. 
 
יקרת.  העורכת

The post איך שיחה לילית עם הרבנית ימימה סימנה את נקודת המפנה של היומן first appeared on פרשה ואישה.

]]> https://parasha.org/%d7%90%d7%99%d7%9a-%d7%a9%d7%99%d7%97%d7%94-%d7%9c%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9d-%d7%94%d7%a8%d7%91%d7%a0%d7%99%d7%aa-%d7%99%d7%9e%d7%99%d7%9e%d7%94-%d7%a1%d7%99%d7%9e%d7%a0%d7%94-%d7%90%d7%aa/feed/ 1 איך השנה כל המילים נכתבות ממקום תלוש https://parasha.org/%d7%90%d7%99%d7%9a-%d7%94%d7%a9%d7%a0%d7%94-%d7%9b%d7%9c-%d7%94%d7%9e%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%a0%d7%9b%d7%aa%d7%91%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%9d-%d7%aa%d7%9c%d7%95%d7%a9/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=%25d7%2590%25d7%2599%25d7%259a-%25d7%2594%25d7%25a9%25d7%25a0%25d7%2594-%25d7%259b%25d7%259c-%25d7%2594%25d7%259e%25d7%2599%25d7%259c%25d7%2599%25d7%259d-%25d7%25a0%25d7%259b%25d7%25aa%25d7%2591%25d7%2595%25d7%25aa-%25d7%259e%25d7%259e%25d7%25a7%25d7%2595%25d7%259d-%25d7%25aa%25d7%259c%25d7%2595%25d7%25a9 https://parasha.org/%d7%90%d7%99%d7%9a-%d7%94%d7%a9%d7%a0%d7%94-%d7%9b%d7%9c-%d7%94%d7%9e%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%a0%d7%9b%d7%aa%d7%91%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%9d-%d7%aa%d7%9c%d7%95%d7%a9/#respond Tue, 30 Jul 2024 12:12:03 +0000 https://parasha.org/?p=31109 ב”ה הפוסט הזה נכתב לפני לפני שבועאבל החדשות הקשות דחקו אותו. את יודעת איך זה השנה, אנחנו זזות עם האירועיםהלב מתרחב ומתכווץהפרופורציות כל הזמן מגדירות את עצמן מחדש. ואיך אנחנו לומדות – “מִסִּפּוּרֵי דְּבָרִים שֶׁל הַנָּשִׁים יְכוֹלִים לֵידַע מַעֲמַד הַשְּׁכִינָה אֵיך הִיא אוֹחֶזֶת כָּעֵת”(רבי נחמן מברסלב, “ליקוטי מוהר”ן” ר”ג)וסיפור הדברים שלי כרגע הוא, ש…איבדתי את היומן שלי.  כן, איבדתי את יומן “שנה וברכותיה” אני! […]

The post איך השנה כל המילים נכתבות ממקום תלוש first appeared on פרשה ואישה.

]]>
ב”ה
 
הפוסט הזה נכתב לפני לפני שבוע
אבל החדשות הקשות דחקו אותו. 
את יודעת איך זה השנה, אנחנו זזות עם האירועים
הלב מתרחב ומתכווץ
הפרופורציות כל הזמן מגדירות את עצמן מחדש.
 
ואיך אנחנו לומדות – “מִסִּפּוּרֵי דְּבָרִים שֶׁל הַנָּשִׁים 
יְכוֹלִים לֵידַע מַעֲמַד הַשְּׁכִינָה 
אֵיך הִיא אוֹחֶזֶת כָּעֵת”
(רבי נחמן מברסלב, “ליקוטי מוהר”ן” ר”ג)
וסיפור הדברים שלי כרגע הוא, ש...
איבדתי את היומן שלי. 
 
כן, איבדתי את יומן “שנה וברכותיה” 
אני! שבכבודי ובעצמי ערכתי והוצאתי את היומן לאור 😱
זה קרה בשבוע של המעבר של המשרד מירושלים לתקוע.
לא שמתי לב שהיומן לא איתי – וזה אירוע נדיר, כי היומן תמיד איתי. תמיד.
אני לוקחת אותו איתי לכל מקום
(כולל למיטה. תמיד לפני השינה אני נזכרת בעוד כמה דברים חשובים שצריכים להיכנס ללו”ז...).
 
פרקנו את כל הארגזים במשרד החדש. הוא לא באף ארגז. 
גם לא בשום תיק / שקית / מגירה.
אין יומן!
 
לא האמנתי שזה קרה לי
(שוב, הכל בפרופורציות)
 
כבר ארבעה שבועות שאני מסתובבת חצי תלושה
מרגישה חסרת אחיזה בזמן.
עד כדי כך.
 
היומנאית הולכת יחפה, הכריזה הרבנית ימימה.
תביני, אני אישה של רשימות.
אני אישה של תאריכים
ואני אחת שצריכה לראות את השבוע שלה פרוש לפניה, כמו מפת דרכים.
 
ואני צריכה מילים!
כל כך חסר לי עכשיו – ברמה של כאב פאנטום של הנשמה – 
שאין לי את הדף הזה שמבהבהב לי ציטוטים קדושים
של צדיקים וצדיקות בימי פטירתם.
 
אצלי, אפילו הכותרת לבדה, של דבר התורה של הרבנית ימימה
מזרימה לי חמצן.
(השבוע הכותרת היא “כשהחלומות עוברים את כל החומות“.
רק לתת לנשמה להסניף את המילים האלה, לפעמים זה כל מה שצריך)
 
אני צריכה להתמקם בתוך הזמן
כשבהינף דף אחד אני מבינה איך נראה השבוע הבא
מתי ראש חודש מגיע ומתי בדיוק השקיעה.
זמנים נשיים כאלה.
 
יותר מזה? 
שמתי לב שהיומן שלי ממש מייצר לי חיווטים במוח.
אני רואה את השם של פרשת השבוע + דבר התורה של הרבנית ימימה
ופתאום מסתדר לי כל התפריט של השבת הקרובה:
יש את השבת של “זכרנו את האבטיחים”,
יש את השבת של נזיד העדשים,
יש את השבת של פירות ארץ ישראל.
יש שבת, בקיצור.
זה משהו שלא קורה לי עם שום יומן אחר,
התמקמות מיוחדת בתוך הזמן שהיא שלי. 
בתמונה: רשימות, תובנות, כתב יד – זו מערכת היחסים שלי עם “שנה וברכותיה”.
המוח לא אמור להחזיק הכל! אני מורידה את המחשבות לנייר
אגב, אין צורך לסמן וי על כל התוכניות. 
תוכניות נועדו לְהִתַּכְנֵּן, לא להתגשם אחת לאחת. 
 
נו אז מה הבעיה, יקרת? שואלת אותי אביטל, מנהלת המשרד.
יש לנו כאן כמה עותקים אחרונים של “שנה וברכותיה” לתשפ”ד, 
קחי לך אחד
ופשוט תכתבי בו!
 
האמת? היא צודקת.
 
אבל אני פשוט מתבאסת מזה שכל ההצטברות של הדפים, אבדה.
שזה בעצם הצטברות של הזמן, הימים, השבועות והחודשים שעברו
עם כל החלומות והתוכניות והעשייה שהיתה לי. 
דווקא השנה הזאת, המטלטלת, הדרמטית 
ואפילו בתוכה הצלחתי, איכשהו, ליצור משהו, לתפקד, לחלום? 
 
והאם זה משנה בכלל?
אני, משנה בכלל?
 
אני מנסה להבין מה הזמן מסמן לי, 
יותר נכון, מה מסמנת לי העובדה שאיבדתי את העיגון שלי בתוך הזמן?
אם ננתח את זה לפי הכלל של רבי נחמן
ש”סִּפּוּרֵי דְּבָרִים שֶׁל הַנָּשִׁים” מלמדים אותנו על מַעֲמַד הַשְּׁכִינָה כָּעֵת – 
אז… 
“אֵיך הִיא אוֹחֶזֶת”? 
במה היא אוחזת? ונאחזת?
האם השכינה מרגישה שהזמן שלה אבד?
שהאותיות שלה פרחו באוויר? שנותרו לוחות ריקים?
 
יקרת, אני אומר לך משהו, הרבנית ימימה אמרה לי הבוקר. 
כל כתיבה עכשיו היא כתיבה מאוד, מאוד תלושה. וקשה. 
גם הספרים שנכתבים על ה-7.10 נכתבים ממקום של אובדן ותלישה. 
קשה מאוד לאסוף ספר, לסגור אותו ולהגיד: סיימנו את הכתיבה.  
הכל בעצם הוא בלי סוף ובלי התחלה ובלי אמצע 
ובלי שאת מרגישה משהו ברור. 
 
זה  נורא קשה
וזה מה שקורה לך עכשיו. 
הימים האלה באמת “הולכים ונכתבים”. 
על עצמי אני מרגישה את זה, בכל שיעור מחדש, אמרה הרבנית ימימה. 
כי האדמה, זזה. 
 
כה אמרה הרבנית. 
 
היום נכנעתי. 
לקחתי עותק של יומן “שנה וברכותיה” שנשאר אצלנו במשרד
פתחתי אותו בתאריך של היום, כן כן, עמוד 126...
וכתבתי בו לו”ז לשבוע הזה. 
אני מאתחלת. שוב. 
עכשיו מְתַפְקדים. 
וגם זה בסדר.
 
בקיצור, 
קפצתי לעדכן אותך שאנחנו כבר עמוק בעבודה 
על היומן הבא, “שנה וברכותיה” לשנת תשפ”ה. 
נשים כל הזמן שואלות אותנו מה קורה עם זה, אז בעזרת ה’, בקרוב. 
לא קל לנו לכתוב אותו, בכלל לא. דם, יזע והמון, המון דמעות. 
 
בעזרת ה’, השבוע אנחנו מסיימות להניח בתוכו את 
הרעיונות היפים של הרבנית ימימה לפרשות השבוע. 
השלב הבא – לסיים ללקט את אמרות החוכמה 
ליארצייטים של הצדיקות והצדיקים. 
 
המעצבות בסטודיו “דוסה” כבר עובדות על עיצוב 
שנושא בשורה שחשובה לנו עכשיו יותר מתמיד. 

The post איך השנה כל המילים נכתבות ממקום תלוש first appeared on פרשה ואישה.

]]> https://parasha.org/%d7%90%d7%99%d7%9a-%d7%94%d7%a9%d7%a0%d7%94-%d7%9b%d7%9c-%d7%94%d7%9e%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%a0%d7%9b%d7%aa%d7%91%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%9d-%d7%aa%d7%9c%d7%95%d7%a9/feed/ 0 מרחובות ירושלים אל מרחבי המדבר: המסע שלנו https://parasha.org/%d7%9e%d7%a8%d7%97%d7%95%d7%91%d7%95%d7%aa-%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%a9%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%90%d7%9c-%d7%9e%d7%a8%d7%97%d7%91%d7%99-%d7%94%d7%9e%d7%93%d7%91%d7%a8-%d7%94%d7%9e%d7%a1%d7%a2-%d7%a9%d7%9c/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=%25d7%259e%25d7%25a8%25d7%2597%25d7%2595%25d7%2591%25d7%2595%25d7%25aa-%25d7%2599%25d7%25a8%25d7%2595%25d7%25a9%25d7%259c%25d7%2599%25d7%259d-%25d7%2590%25d7%259c-%25d7%259e%25d7%25a8%25d7%2597%25d7%2591%25d7%2599-%25d7%2594%25d7%259e%25d7%2593%25d7%2591%25d7%25a8-%25d7%2594%25d7%259e%25d7%25a1%25d7%25a2-%25d7%25a9%25d7%259c https://parasha.org/%d7%9e%d7%a8%d7%97%d7%95%d7%91%d7%95%d7%aa-%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%a9%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%90%d7%9c-%d7%9e%d7%a8%d7%97%d7%91%d7%99-%d7%94%d7%9e%d7%93%d7%91%d7%a8-%d7%94%d7%9e%d7%a1%d7%a2-%d7%a9%d7%9c/#comments Mon, 15 Jul 2024 12:28:47 +0000 https://parasha.org/?p=30422 ב”ה קצת מוזר לדחוס שבע שנים לתוך פוסט אחד. יומרני אפילו. אבל להיפרד – חייבים. למשרד הזה שלנו בירושלים מגיעה פרידה חגיגית. הוא לא סתם “משרד”. הוא היה לנו לבית, לבסיס-אֵם, לכַּן-שיגור. כן כן, אני מודעת לכך שאני מדברת על משרד של 30 מטר מרובע בסך הכל…   אבל זו אמת. חיים שלמים היו לנו כאן, במשרד שברחוב […]

The post מרחובות ירושלים אל מרחבי המדבר: המסע שלנו first appeared on פרשה ואישה.

]]>

ב”ה

קצת מוזר לדחוס שבע שנים לתוך פוסט אחד. יומרני אפילו.

אבל להיפרד – חייבים. למשרד הזה שלנו בירושלים מגיעה פרידה חגיגית. הוא לא סתם “משרד”. הוא היה לנו לבית, לבסיס-אֵם, לכַּן-שיגור.

כן כן, אני מודעת לכך שאני מדברת על משרד של 30 מטר מרובע בסך הכל…  

אבל זו אמת. חיים שלמים היו לנו כאן, במשרד שברחוב התעשייה 8.

אני מתחילה מהסוף: בתחילת החודש, פרשה ואישה ארזה את מטלטליה ועברה למקום חדש.

לאן?

למה?

פיניתי יומיים שלמים והתיישבתי לסכם חתיכת תקופה 

 ולרשום מעט ממה שעבר עלינו בתוך דל”ת אמותינו המשרדיות. אנחנו פשוט חייבות לעצמנו את הקלוז’ר הזה.

אז אנחנו יוצאות לדרך, ואל תשכחי להשאיר לנו למטה בתגובות ברכה לדרך צלחה 💙

.

שנת תשע”ו / 2016. פרשה ואישה פועלת בתקוע, היישוב בו אני גרה כבר תקופה. אני כבר מבינה שהמערכת שלנו זקוקה למקום אמיתי לתורה הנשית שיוצאת מכאן ואני מתחילה לתור אחר משרד  בירושלים, בירתנו היפה, כי מציון תצא תורה כמובן.

החיפוש היה מייסר ומעיק. ויצא שפעמיים הצלחתי למצוא מקום איכשהו מתאים, וכשהגעתי לחתום המתווך אמר שהוא מצטער אבל היה לו לקוח ותיק יותר והוא “העביר אליו את הנכס”, כמו שמתווכים מתבטאים. ובכל פעם כזאת להרים את עצמי מחדש ולחזור לחפש. כך עברו חודשים ארוכיםםםם. 

ואז משום מקום הוא הגיע, המתווך שהציע לי משרד בבניין משרדים ראוי ברחוב התעשייה 8, שהיה מצוין לנו. למודת ניסיון הגעתי במהירות לחתום – רק כדי לגלות ששוב זה קרה. המשרד הנחשק כבר נמסר למישהו אחר! למה, למההה??

כאן נשברתי. הרמתי עיניים לשמים ואמרתי לו: אני לא יכולה יותר עם הביטול-תורה הזה. בבקשה, די. רחמנות. תביא לנו את המשרד שלנו.

ופתאום, בערב, מנהל הבניין צלצל: תקשיבי, יש לך מזל, המשרד הזה שוב התפנה, מתי את יכולה להגיע הכי מוקדם ולחתום? ואמרתי לו, מחר בשש בבוקר? והוא צחק ואמר: לא צריך להגזים, תבואי בעשר. ואת צעקות השמחה שלי שמעו בכל השכונה.

וזו היתה הפעם הראשונה שהיה מקום אמיתי. וכמה התלבטתי אם בכלל לשכור, כאילו, מה רע לך , יקרת, בלעבוד מהבית? אז נכון, יש לך כבר צוות, אבל מה מפריע לך למשל לעבוד מהספרייה של בית הכנסת? ונכון שיש לך כבר קצת ציוד, ואת משתוקקת לתלות את התמונות של הספרים שברוך ה’ ערכת והם יצאו לאור (כבר היו לנו אז שלושה ספרים!) אבל באמת, חוץ מזה, למה את צריכה משרד? כלומר, משרד-משרד? לא חבל על הכסף? על הזמן של הנסיעות?

אמאלה כמה התלבטויות והתחבטויות והתייעצויות.

אבל החיים דיברו. והיצירה דיברה.  פרשה ואישה היתה בת 15 ! וכמו נערה מתבגרת, גם היא זקוקה למקומה. 

ובשבע השנים שחלפו, כמה טוב עבר בין ובתוך הקירות האלה של משרד פרשה ואישה ברחוב התעשייה 8, תלפיות, ירושלים.

“כאן תשימו ספה”, הרבנית ימימה נכנסה למוֹד של מעצבת-פנים. “וכאן מראה גדולה. שזה ייראה בית. בית לתורה הנשית. ופה תשימו שלט”, היא אמרה, וביקשה שעל שלט הזכוכית שייתלה ליד דלת הכניסה נכתוב: “כאן מוציאים לאור”. והתכוונה: את הפרשה. ואת האישה.

וכך היה. ואנחנו נכנסנו למעוננו החדש. 

ובאמת בורכנו בהרבה מהאור הזה.

אני זוכרת את הנסיעה לאיקאה, לקנות מסגרות בשביל הכריכות של הספרים שלנו. אם כבר קירות, אז שיביעו את מה שאנחנו עושות כאן, נכון? קניתי מסגרות לשלושת הספרים הראשונים והוספתי עוד שתיים. מעשה של אמונה.

זה לא הספיק. ארבעה ספרים חדשים יצאו מכאן, בעקבות שלושת הראשונים. כי מציון תצא תורה כבר אמרנו? בחסדי ה’ המסגרות שהכינונו מראש הלכו והתמלאו. 

ואם במספר ארבע עסקינן, אז – מכאן הפקנו ארבעה כנסים!

כאן במשרדנו התקיימו הפגישות עם שרי ואיילה, המפיקות האגדיות של הרבנית ימימה. מכאן חלמנו איך לשמח, איך לנחם, איך להרים את הרוח.

ואתן הגעתן, באלפיכן, והרמתן לבנייני האומה את הגג בכנסים המרגשים שלנו, שקבעו סטנדרט חדש לאירועי נשים.

וגם בימי הקורונה התמדנו. במקום כנס פיזי הרמנו מכאן את השידור הגדול ביותר שהיה בישראל בזמן המגפה. “כשמחברים את שתי המָטֶרְיות האלה, תורה ואישה, מעגל חשמלי נסגר”, הרבנית אומרת, והכנסים שלנו ביטאו זאת בענק.

וכמובן, המשרד היה מקום מפגש.

כאן נפגשנו, אנחנו ואתן. הגעתן אלינו לאסוף – יומן. או הגדה לפסח, וספרים מלוא הטנא… ותמיד המפגש היה מלווה בחיוך, במילה טובה, בהודיה גדולה – לכל הכיוונים. זה הדדי בינינו!

וספינת הדגל: השיעור!

בחישוב מהיר, 48 שיעורים בשנה בממוצע, כפול שבע שנים… וואו! קרוב ל-340 שיעורים טריים ויפים יצאו מכאן רק בשבע השנים האלה! כן ירבו.

מפת התלמידות שלנו חובקת עולם ואנחנו גאות בקהילת הלומדות המרגשת ובמיזם השיעור השבועי שאת גודל ההשפעה שלו לומדים עכשיו גם באוניברסיטאות.

במילה אחת: אשרינו.

הקורונה הגיעה.

סגרנו ופתחנו את המשרד בהתאם להנחיות, למגבלות, למסכות… והשיעור, שכידוע הוא שבועי, נהיה לשיעור יומי. תרופה יומית, בהתאם לאירוע המתגלגל שחווינו כולנו. בקורונה פתחנו את קבוצות הוואטסאפ שלנו עבור תכנים ועדכונים. כל תקופה מביאה איתה את המדיה שלה.

אגב, עכשיו שאני משחזרת – אפילו פריצה היתה כאן! ממש אירוע פלילי. זה לא נעים להגיע בבוקר ולגלות דלת שבורה ובלגן וקופה קטנה מרוקנת. זה אפילו מפחיד. והגיעה משטרה ומז”פ ולקחו טביעות אצבע והכל… זה הסתיים בהחלפת הדלת, וזהו, חוזרות לעבודה.

כולי תקווה שהפורצים, שלא נתפסו, לפחות קראו חלק מהספרים שלנו והעשירו את עולמם. 

ולהבדיל, ושלא נדע: מלחמה. חרבות ברזל. 

החל ממוצאי שמחת תורה השנה המשרד עטף אותנו כמו שמיכה מגוננת. מכאן הוצאנו את דבר הרבנית ימימה, בשיעור השבועי כמובן ובמאות פוסטים שהעלינו ברשתות החברתיות. חלק מכן שקוראות אותי עכשיו הגעתן אלינו משם, ממלכת הפייסבוק והאינסטגרם. ברוכות הבאות.

והיומן! וואו היומן. 

“שנה וברכותיה” היה החידוש הראשון שיצא מכאן. חודשיים אחרי שנכנסנו למשרד הזה יצא היומן השנתי הראשון שלנו (ראשון במתכונת הזו. קדם לו יומן חלוצי שהוצאנו כמה שנים לפני כן). בסך הכל הוצאנו כאן שמונה “שנה וברכותיה” ובכל שנה היומן נראה אחרת והרגיש אחרת, כי כל שנה היתה שונה. ואנחנו מכאן עשינו הכל כדי שהיא תהיה גם יפה.

מה קורה עם “שנה וברכותיה” לשנת תשפ”ה, תשאלו? ובכן, מרגיש לי שזה יהיה הפוסט הבא שלנו.

אה – וגם גידלנו כאן ילדים!

כאמא בעצמי אני יודעת עד כמה קשה הפרידה מתינוק קטן. בעצמי התקשיתי  להיפרד מהילדים שלי בגיל רך כל כך, ואני מודה לא-ל על שפרשה ואישה אפשרה לי להמשיך ולהתכרבל איתם לפרקי זמן ארוכים דיים, תוך כדי עריכת השיעור. כיוון שכך, שמחתי לפתוח את הדלתות גם בפני התינוקות של אביטל ואוראל, הצוות הקבוע כאן. שמחנו כולנו על הזכות לעוד כמה חודשים של הנקה וחיבוקים ורוך אינסופי של תינוק, עד כמה שזה התאפשר. 

ובין לבין לבין, נתנו מענה לפניות שלכן. ובלשון העם: שירות לקוחות.

מאות אלפי פניות בשבע שנים, במייל ובוואטסאפ וברשתות ובטלפון ופנים אל פנים. מיליון שאלות ובקשות וגם פירגונים וברכות. אנחנו כאן בשבילכן.

מכאן הוצאנו גם עשרות אלפי משלוחים שכללו את כל הדברים היפים שלנו, היומנים, ההגדה של פסח, הספרים, המגנטים… אלה התקופות היפות והעמוסות שלנו! 

ואם כבר, תכירו את אביטל ואוראל, שממעטות להצטלם וכמו הצדיקים הנסתרים, אין לשער את רוחב היריעה של פעולותיהן. זו התמונה האחרונה שלנו במשרד, רגע לפני שהחזרנו את המפתחות (וזו המראה הענקית שכיכבה כאן, בעקבות רשימת ההום-סטיילינג של הרבנית ימימה).

אז למה לעזוב?

וואו. קשה עלי הפרידה.

קודם כל, ירושלים היפה נבנית ללא הפסקה. ובשנתיים האחרונות מצאנו את עצמנו בתוך אתר בנייה שוקק ולא סתם בנייה – חפירות וקידוחים של חניון תת קרקעי בעומק של ארבע קומות! הרעש היה בלתי אפשרי ובאמת אין לי מושג איך שרדנו שנתיים כאלה.

והרגשתי שיש כאן הזדמנות לשינוי ולהתחדשות.

ואם כבר לעבור, אז לאן? דבר אחד ברור: אנחנו לא חוזרות לעבוד מהבית, או מהספרייה של בית הכנסת… לא הולכות אחורה!

אולי כאן המקום לכתוב, מניסיון: אישה צריכה “חדר משלה”, מקום בעולם להיות בו, לחשוב, מקום לשהות בו, לתת ממשות בחלומות שלה. גם פרשה ואישה זקוקה לממלכה שלה. דברים טובים קרו במשרד שלנו, ועוד  יקרו. ודברים טובים זקוקים למעבדה להגשמתם.

כבר 12 שנים שאני תושבת היישוב תקוע שבגוש עציון. במהלך שבע השנים הללו בהן עבדנו מירושלים, תקוע התפתחה לכיוונים מעניינים, ובין היתר נבנה בה “האב” (HUB) – חלל עבודה משותף. ופתאום נפתחה לנו כאן אופציה למשרד.

ושוב, חודשים שלמים של התחבטויות והתלבטויות והתייעצויות. ורשימות של בעד ונגד. כל כך הרבה שיקולים, אלוקים. אני פוחדת משינויים, לא אוהבת לטלטל את הספינה. אבל היא כבר מטולטלת על גלי הדחפורים וחייבים לקבל הכרעה.

אני לא יודעת מה לעשות, אמרתי לרבנית ימימה. בירושלים אנחנו אוהבות את קבלת הקהל והמגע עם נשות פרשה ואישה שמגיעות אלינו למשרד ואוספות ספרים, ואנחנו קרובות לבית הדפוס ומשוגעות על העיר. אני יודעת שהכל פתיר ועדיין, מה יהיה כשנעבור?

את צריכה לעשות טבלה, בעד ונגד, הרבנית אמרה לי.

היא התפרצה לדלת פתוחה. כמה, כמה כתבתי לעצמי על הפלוסים והמינוסים של המעבר… הטבלה שלי כבר היתה מוכנה. שלחתי לה אותה מיידית.

“זו יצירת מופת היסטורית”, הרבנית התרגשה. “אנשים כל כך כמהים לדעת איך את מְתַחְזֶקֶת את העסק המופלא הזה שלנו, שעבר אתגרים וזעזועים והסדר הזה שיש לך במחשבה והיכולת להעלות על הכתב את הכל – זה עוד יילמד בדפי ההיסטוריה, הדף הזה”. 

וקבעה בצהלה: הַאבָּה נגילה, הַאבָּה! 😊

“ויש עוד משהו”, אמרתי לה. “מותר לי לומר שהגוף כבר שולח לי איתותים:  יקרת, תקלי עלי. תפסיקי להסיע אותי בכל יום הלוך ושוב לעיר. גם הילדים והאיש שלי, מאותתים לי: אנחנו רוצים אותך יותר. מותר לי לומר את זה?”

“הגוף מבקש הקלה והנשמה מבקשת חירות”, הרבנית ענתה. “אני כל כך מבינה אותך. זו חוויה של לחתוך בבשר החי, אבל כל זה פשוט בא למקם אותך במקום שאת מסוגלת לעמוד בו”.

אביטל ואוראל, הצוות שאין פרשה ואישה בלעדיו, נתנו את ברכתן והסכמתן. מאותו רגע הדברים התגלגלו במהירות. חתמנו חוזה שכירות. סגרנו הובלה. עכשיו צריך לארוז ולהצטייד במחסן איכותי בשביל רוב הדברים שלנו, שבעצם אין להם כרגע מקום בתוך המשרד החדש.

ואיכשהו הכל התכנס.

ופתאום זה קרה. הגיע הראשון לחודש, החוזה בירושלים הסתיים וזהו, המשרד עובר.

דקה לפני פרידה עליתי להנהלה של הבניין ברח’ התעשייה 8. באתי להחזיר את המפתחות ולהיפרד. בדמעות וגרון חנוק אמרתי תודה. על שבע שנים, מבורכות ומורכבות (אותן אותיות). תודה שהכלתם אותנו, שעזרתם לנו כשהיה צורך, פשוט תודה.  

נציגת ההנהלה נתנה לי חיבוק גדול. “צדיק עוזב את העיר”, היא אמרה. “אני מרגישה שזה אתן שהבאתן ברכה גדולה לבניין. איזה כיף למקום שזוכה בכן”.

אנחנו כבר שבועיים בתקוע. ההאב מקסים. המשרד שלנו קטן יותר ממה שהתרגלנו, ואנחנו מסתגלות לשינוי הדרמטי ולומדות את סוד הצמצום והריכוז. והשקט! אין דחפורים! האוזניים שלי כבר לא רגילות לעבוד מתוך שקט נעים כזה.

גם הספה שלנו “התקבלה” להאב  (אמיתי. הייתי צריכה להוכיח שהיא תואמת לסטנדרט וכמובן לעיצוב המקומי…כאן אין כניסה לגרוטאות). רעות ואני עורכות את מילות הפלא של הרבנית ימימה וכבר הוצאנו מכאן שלושה שיעורים יפהפיים. 

אז מה? משנה מקום משנה מזל? שאלה אותי אישה שאני אוהבת. ועניתי: בעזרת ה’, המזל והברכה באים איתנו למקום הבא.

וגם כאן מציון תצא תורה. ממש פה, על הגבעות האלה, מרחק של 15 דקות מירושלים, הסתובבו עמוס הנביא! וגם רבי שמעון בר יוחאי (כן כן!)! וגם “האישה החכמה“! (דמות מקראית שמככבת בספר שמואל). שלושה רחובות בתקוע קרויים על שמם, ואותי זה מרגש.

ואיך אפשר בלי המלך הורדוס שבנה כאן את ארמון הקיץ שלו, כשרצה להימלט מהמולת העיר. 

צילום: אלעד יחיא

קיץ תשפ”ד 2024. אנחנו נפרדות מהנוף המוכר והאהוב של עיר הקודש, ומתמסרות לפרק הבא.

כמובן שהשיעור בשערי חסד נשאר האבן השואבת. מציון תצא תורה נשית, זה ברור!

ועכשיו אנחנו פותחות את הידיים לברכותיו של המקום החדש וסקרניות לראות מה המעבר יביא עמו – יצירתיות, הזדמנויות חדשות, מפגשים מעניינים.

מוזמנות לבקר במשרדנו החדש ולחוות איתנו את ההתחלה המרגשת עם פחות פקקים וקצת יותר טבע.

והכי חשוב, מלבד השינוי הגיאוגרפי, אנחנו נשארות אנחנו. מבטיחות.

אז אם הגעת עד הלום, נשמח שתברכי אותנו בברכה המסורתית: ישוב טוב! 😊


The post מרחובות ירושלים אל מרחבי המדבר: המסע שלנו first appeared on פרשה ואישה.

]]> https://parasha.org/%d7%9e%d7%a8%d7%97%d7%95%d7%91%d7%95%d7%aa-%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%a9%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%90%d7%9c-%d7%9e%d7%a8%d7%97%d7%91%d7%99-%d7%94%d7%9e%d7%93%d7%91%d7%a8-%d7%94%d7%9e%d7%a1%d7%a2-%d7%a9%d7%9c/feed/ 223 לשרוד זה המון https://parasha.org/%d7%9c%d7%a9%d7%a8%d7%95%d7%93-%d7%96%d7%94-%d7%94%d7%9e%d7%95%d7%9f/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=%25d7%259c%25d7%25a9%25d7%25a8%25d7%2595%25d7%2593-%25d7%2596%25d7%2594-%25d7%2594%25d7%259e%25d7%2595%25d7%259f https://parasha.org/%d7%9c%d7%a9%d7%a8%d7%95%d7%93-%d7%96%d7%94-%d7%94%d7%9e%d7%95%d7%9f/#comments Thu, 02 May 2024 17:13:59 +0000 https://parasha.org/?p=29672 ב”ה   את רייצ’ל גולדברג פולין אני מכירה כבר הרבה שנים.  ג’ון, בעלה, למד עם בעלי בתיכון היהודי בשיקגו. והם החליטו לקשור את גורלם בארץ ישראל, חצו אוקיינוסים ועשו עלייה.   לא אשכח את הרגע בחתונה שלהםכשרייצ’ל, הכלה היפהחולצת את נעלי העקב החגיגיות ומחליפה אותן בנעלי ספורט לבנותכדי שתוכל לרקוד כהוגן בחתונה של עצמה…   ג’ון […]

The post לשרוד זה המון first appeared on פרשה ואישה.

]]>

ב”ה
 
את רייצ’ל גולדברג פולין אני מכירה כבר הרבה שנים. 
ג’ון, בעלה, למד עם בעלי בתיכון היהודי בשיקגו.
והם החליטו לקשור את גורלם בארץ ישראל,
חצו אוקיינוסים ועשו עלייה.
 
לא אשכח את הרגע בחתונה שלהם
כשרייצ’ל, הכלה היפה
חולצת את נעלי העקב החגיגיות
ומחליפה אותן בנעלי ספורט לבנות
כדי שתוכל לרקוד כהוגן בחתונה של עצמה…
 
ג’ון ורייצ’ל הקימו את ביתם בירושלים.
נולדו להם הירש, ליבי ואורלי.
החיים היו סך הכל יפים ונורמליים,
סיפור הצלחה של זוג עולים…
עד לשמחת תורה. 
 
כמה היה לי קשה לשמוע 
שבתוך כל האירועים הקשים של 7.10
גם הירש המתוק, הבן של ג’ון ורייצ’ל, הוא בין החטופים
לאחר שהיה במסיבה ברעים. 
 
מאותו רגע, החיים התהפכו. 

בבוקר שמחת תורה הירש עוד
הספיק לשלוח לאמא שלו הודעה בוואטסאפ:
“אני אוהב אתכם. אני מצטער”.

ובבת אחת הם נזרקו לתוך חוסר ודאות וכאב
ללא צדק וללא רחמים
עם הרבה, הרבה פחד. 

מסתבר שהירש הסתתר בתוך המיגונית, ששימשה
יותר כמלכודת מוות, 
לאחר שהמחבלים זרקו לתוכה רימונים,
שהרגו את מרבית מבקשי ההגנה שהיו בתוכה. 

לאחר כשבוע וחצי של חוסר ודאות, 
קיבלו ההורים סרטון של החטיפה.
רואים את הירש, ידו קטועה,
נכנס לטנדר של המחבלים. 
אמאל’ה ואבאל’ה.

הקשבתי לראיונות הראשונים שלהם.
כמה שהם דאגו לו, להירש, 
שנחטף לעזה עם יד פצועה, קטועה
ומדממת. 
 
“הוא צריך אנטיביוטיקה”, רייצ’ל חזרה ואמרה.
“אני דואגת לו. היד שלו
בסכנת זיהום, הוא חייב טיפול”.
 
תהיתי למי בדיוק היא מדברת.
לאנשי החמאס האכזריים?
לארגונים ההומניטריים הבינלאומיים שאנחנו כבר 
יודעים שלא עשו הרבה? 
ולמה את מתעכבת על היד, רייצ’ל? 
החיים חשובים יותר מהכל!
 
אבל היא, אמא של הירש, יצאה לקרב חייה.  
אני מדמיינת אותה נועלת את נעלי הספורט, 
והפעם – לריצה למרחקים ארוכים

(שהלוואי ותסתיים בקרוב בריקודים). 

בכל בוקר היא הדביקה על חולצתה 
(ועדין מדביקה, נכון לכתיבת שורות אלה)  
מדבקה פשוטה ועליה רשמה את מספר הימים מאז שמחת תורה. 
(“אימהות סופרות”, אומרת הרבנית ימימה. 
“אוהו כמה שהן סופרות.
נשים יודעות ספירה מהי, הצטברות מהי”.) 
 
ואני כבר יודעת שרייצ’ל חכמה ומרשימה. 
שהיא מתנסחת באלגנטיות וברהיטות.
שוקלת מילים בתבונה. 
שהיא למדנית. 
ומלאת אהבה לעם ישראל ולארץ ישראל.  
 
אבל את רייצ’ל הזאת, שנהייתה ל”אמא רחל”
לא הכרתי. לא כך. עד לשנה הזו
ופשוט התמלאתי השתאות והערצה. 

“את חייבת לפגוש אותה”, אמרתי לרבנית ימימה.
“נראה לי שיהיה לכן הרבה על מה לדבר”.

המפגש עוד יתקיים
ובינתיים – רייצ’ל עושה ככל יכולתה
כדי להחזיר את הירש הביתה. 

לאן היא לא הגיעה.
רייצ’ל נאמה במטה האו”ם בניו יורק ובג’נבה 
ואף נפגשה גם עם האפיפיור.
היא נפגשה עם הנשיא ביידן
ועם שועי עולם. 
מפגשים פומביים וגם דיסקרטיים. 
היא שילחה את לחמה בכל מקום שהתאפשר. 
 
ועם כל יום שעבר, 
רייצ’ל גולדברג פולין הפכה להיות אחד הקולות הבולטים 
ביותר במאבק להחזרת החטופים.
צילום: דף האינסטגרם bring.hersh.home
בזמן הזה שאין אות חיים מבנה, 
היא איבדה ממשקלה. שיערה האפיר, 
פניה היפות התבגרו מכפי גילה.
היא לא מסוגלת לאכול מתוק, 
כי להירש לא מתוק עכשיו. 
 
הזמן קפא מלכת בביתם בירושלים.
היא וג’ון והבנות, ליבי ואורלי,
מרכזים מאמץ. עכשיו הירש. הירש. הירש.
 בכל שאר חטופי עמו ישראל. 

הירש בן פערל חנה, זה שמה העברי של רייצ’ל. 
בתמונה - משפחת גולדברג פולין, ההורים והאחיות של הירש. צילום: אבישג שאר ישוב, מגזין מוצש, כ"ג בטבת תשפ"ד
ופתאום,
לפני שבוע
החמאס שחרר סרטון של הירש!
אחרי מאתיים ימים שאיש לא יודע לומר מה עלה בגורלו.
 
ונכון שהרשעים האלה הכתיבו לו מה לומר
בשם הלוחמה הפסיכולוגית המרושעת שלהם.
ונכון שהוא ללא החיוך הרחב והחופשי.
והיד שלו אכן קטועה. 
הגדם נוכח בבירור. 
 
“נשברתי, זו היד הדומיננטית שלו”,
רייצ’ל אמרה. 
“אבל הוא חי”. 
 
מי חלם אי פעם שלקבל סרטון כזה מהילד שלך
ייחשב לשיא של פריבילגיה… 
 
“אבא, אמא, ליבי ואורלי, אני מתגעגע אליכם”, הוא אומר שם וקולו נסדק. 
והם, צפו עשרות פעמים. 
ובכו. 
וצילמו סרטון בחזרה. בשבילו. 
הלוואי ומישהו שם נותן לו לצפות…
כי בסרטון הזה, שהלוואי ומישהו שם נותן לו לצפות בו, 
בין הדיבורים הנצרכים על חשיבות החזרת החטופים בהקדם, 
ראיתי את רייצ’ל נדרכת לפני שהיא מדברת. 
ממקדת את המסר שלה.   
 
ואז, שלושה דברים רייצ’ל אמרה לבנה, 
שנמצא כל כך קרוב, וכל כך רחוק.
 
היא ישבה לצד ג’ון, האיש הטוב שלה
הישירה מבט למצלמה
ודיברה בשילוב מופלא של רוך ותקיפות. 
 
אלה שלושת הדברים שאמרה להירש:
 
אנחנו אוהבים אותך. 
 
הישאר חזק. 
 
תשרוד. 
מתוך דף האינסטגרם bring.hersh.home

התרגשנו מזה כל כך.
היה לי ברור שבקרוב יהיה מפגש של רייצ’ל עם הרבנית, 
אין שלא. 

“את חושבת שזה מסר כללי?” שאלתי את הרבנית ימימה. 
אני יכולה לעשות ממנו ‘העתק הדבק’ לילדים שלי?”

כזאת אני, לקטית של מסרים
ואיכשהו, בזמן הזה, 
המסר הכי פרטי בעולם ששיגרה אמא רייצ’ל לבנה הירש
נגע בי בול בנקודת האמא.

“לגמרי”, הרבנית השיבה. “אלה ממש מילים מזוקקות של אמא.
מילים כאלה נחרטות.
כמו בשואה, כשהורים זרקו את הילד שלהם מרכבת נוסעת
ואמרו לו: תישאר יהודי”.

גם אני הרגשתי שיש כאן מסר לאומה.

“אני רוצה לתרגם את זה לעברית”, אמרתי לרבנית, 
“אבל בהתאמה אלינו, לנשים של ‘פרשה ואשה’. 
מילים שילכו איתנו:

אנחנו אוהבות אותך.
תשארי חזקה.
ו… תשרדי? זו מילה קצת דרמטית, את לא חושבת?
אולי במקומה נכתוב ‘תצמחי’? או ‘תשמחי’?
איזה איחול היית שמה כאן?”

“אני הולכת עם ‘תשרדי'”, הרבנית אמרה בהחלטיות.
“ואל יקל הדבר בעיניי, יקרת. 
זה המון, לשרוד. זה המון.
זו לא ברירת מחדל!”

והיא התחילה להסביר שלכל אחת מאיתנו
יש את נקודת הזמן המסוימת הזו
שבה ההישרדות היא פסגה של גבורה

ואני לפתע ראיתי את ההשראה יורדת עליה
ופרשת השבוע, “אחרי מות”, מהבהבת ומדברת אליה בחידושים. 
“תראי את אהרון הכהן”, היא אמרה.
“האב השכול, אחרי מות שני בניו.
ומה הוא עושה – 
הוא קם. ומתלבש.

מה הוא לובש? בגדי שרד!

כן, כך התורה קוראת לבגדים של הכוהן הגדול:
‘וְאֵת בִּגְדֵי הַשְּׂרָד; וְאֶת בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן‘ (שמות ל”א, י’). 
איך יתכן שהתורה מכנה את בגדי הקודש – בלשון הישרדותית? 
מה זה אומר, בגדי שרד?
בלבוש הזה הוא ממלא את התפקיד היומי המופלא שלו.

ואני רואה את זה כל הזמן אצל התלמידות שלי”, 
אמרה הרבנית בהתרגשות.
כמה פעמים אני רואה אותן לובשות בגדי שרד, כמה.
עם חלומות שנחטפו להן, 
אהבה שנגדעה להן
בלב כבד לפעמים 
והן – הולכות למלא את תפקידן.

שרידה היא המון. 
ודווקא הדיבור הזה, ‘אנחנו אוהבים אותך. הישאר חזק. תשרוד” –
למילים כאלה יש כוח אדיר בזמני כאוס.”
כה אמרה הרבנית ימימה
(ואני כהרגלי רשמתי כל מילה)

רייצ’ל גולדברג פולין נבחרה להופיע ברשימת 
100 המשפיעים בעולם לשנת 2024 
במגזין “TIME”. 
בשליחות הזו שנכפתה עליה, היא משמיעה 
קול צלול של אמא, של בת אנוש. 
 
“את חייבת לספר לי”, אמרה לה הרבנית ימימה
(כן, המפגש המיוחל התרחש סוף סוף)
“איך ידעת לשלוח להירש
את המילים האלה דווקא?”
 
“כבר חודשים אני מתאמנת על זה”, רייצ’ל גילתה לנו.
“האמת, מההתחלה אני ‘שולחת’ להירש את המילים
האלה ממש, מתוך המחשבות שלי.
וכשפתאום ראיתי אותו חי ומדבר,
היה לי ברור שאלה בדיוק המילים שאומר לו בקול רם,
ובטון של ציווי.
לא בקשה, לא תפילה, לא איחול.
ציווי!”

מאיפה יש לך כוחות? הרבנית שאלה אותה. 
 
“התקווה היא חובה”, עונה האישה שסופרת, 
בכל יום סופרת. 
והוסיפה – וזה היה שיעור באמונה דווקא מאישה
שמרעישה עולמות, שעושה כל כך הרבה למען
השבתו של בנה – 
“נגזר עלינו להיות מאמינים בזמן הזה, מפני שאין שום דבר אחר”. 
 
 התחזקתי מזה כל כך.

איזה אנשים חיים בינינו. 

משפחת גולדברג פולין היקרה,
כמה גדולים אתם. כמה עוצמתיים. 
אנחנו כואבות אתכם
ומחכות אתכם לשובו של הירש. 

 ***

אהבת? מוזמנת לכתוב לנו בתגובות, ואפשר גם לכתוב מכאן לרייצ’ל. 

The post לשרוד זה המון first appeared on פרשה ואישה.

]]> https://parasha.org/%d7%9c%d7%a9%d7%a8%d7%95%d7%93-%d7%96%d7%94-%d7%94%d7%9e%d7%95%d7%9f/feed/ 28 הסרטון שחרך את הרשת ושימח את כולנו ביום קשה כל כך https://parasha.org/%d7%94%d7%a1%d7%a8%d7%98%d7%95%d7%9f-%d7%a9%d7%97%d7%a8%d7%9a-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%a8%d7%a9%d7%aa/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=%25d7%2594%25d7%25a1%25d7%25a8%25d7%2598%25d7%2595%25d7%259f-%25d7%25a9%25d7%2597%25d7%25a8%25d7%259a-%25d7%2590%25d7%25aa-%25d7%2594%25d7%25a8%25d7%25a9%25d7%25aa https://parasha.org/%d7%94%d7%a1%d7%a8%d7%98%d7%95%d7%9f-%d7%a9%d7%97%d7%a8%d7%9a-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%a8%d7%a9%d7%aa/#comments Wed, 10 Jan 2024 07:46:21 +0000 https://parasha.org/?p=23593 ב”ה כבר בבוקר, עם היוודע החדשות(“הותר לפרסום” נוראי, מוגבר)הצוות ואני ידענו שלא נעלה היום את הסרטון של חבצלת. לא היום, זה לא יום שמח.  טיפל’ה רקע… את הסרטון של חבצלת צילמתי בסוף השיעור בשערי חסד – ירושלים לפני שבוע בדיוק.  זה הולך ככה: השיעור הפרונטלי – מסתיים.כל הספרים שהרבנית ימימה מביאה איתהחוזרים לתוך התיק… ואצלי, המחשב הנייד שלי כבר מתפקע משפע המילים, הרעיונות והחידושים שהרבנית הכינה […]

The post הסרטון שחרך את הרשת ושימח את כולנו ביום קשה כל כך first appeared on פרשה ואישה.

]]>
ב”ה
 
כבר בבוקר, עם היוודע החדשות
(“הותר לפרסום” נוראי, מוגבר)
הצוות ואני ידענו שלא נעלה היום את הסרטון של חבצלת. 
לא היום, זה לא יום שמח. 
 
טיפל’ה רקע…
 
את הסרטון של חבצלת צילמתי בסוף השיעור בשערי חסד – ירושלים 
לפני שבוע בדיוק. 
 
זה הולך ככה: 
השיעור הפרונטלי – מסתיים.
כל הספרים שהרבנית ימימה מביאה איתה
חוזרים לתוך התיק… 
ואצלי, המחשב הנייד שלי כבר מתפקע משפע המילים, 
הרעיונות והחידושים 
שהרבנית הכינה עבורנו.
אני הרי מתעדת כל מילה באובססיביות. 
הכל נאגר, ובקרוב יהפוך לשיעור הכתוב. 
 
אבל יש לי עוד משימה חשובה. 
 
כי אנחנו עדיין לא הולכות הביתה.  
הו לא. 
השיעור הסתיים, זה נכון
אבל עכשיו, כשהראש שלנו מלא בתורה שלמדנו, 
עכשיו יש את ישוב הדעת לקבל גם עצה טובה. 
ו/או ברכה
או “סתם” חיבוק.
 
ועכשיו נוצר תור מול הרבנית. 
(לא מדויק לקרוא לזה תור, יותר נכון לומר התקבצות)
 
לא חשוב אם נקרא לזה תור או התקבצות,
בכל אופן, זו קבלת הקהל השבועית.
זה הזמן המסוגל ביותר להשמיע ולשמוע
כי אנחנו ספחנו לתוכנו חוכמה, וחייכנו וצחקנו ודמענו. 
אנחנו זקופות יותר משנכנסנו.  
 
ואכן, עשרות נשים ובנות מגיעות מכל הארץ 
(בזמן האחרון מגיעות גם מפונות, המון!
הישר מהמלון. בזוגות ובשלשות… ואנחנו מצדיעות להן)
וכולן רוצות לספר לרבנית משהו,
לשתף בחוויות מהחיים, בהתלבטויות, בסיפור טוב. 
וגם להקשיב. כי תמיד לרבנית יש איזה מבט רענן לתת.  
וואו איזה מפגש!
 
ואני, המתעדת הלאומית 🙂 
מכניסה את המחשב הנייד לתיק
ושולפת את המצלמה
כדי לתעד, כמובן. 
האמת, 
זה חזק ממני.
אני כבר צריכה לחזור הביתה
אבל ברור לי שעכשיו קורים פה דברים חשובים. 
“מסיפורי דברים של נשים אפשר לדעת מצב השכינה, 
איך היא אוחזת כעת” (רבי נחמן)
ואני מצלמת. 
סיפורי דברים של נשים. מצב השכינה. 
 
אז איפה היינו?
נכון. חבצלת. 
 
בשיעור האחרון, שפתח את חומש שמות,
כבר באמת נשארנו אחרונות בבית הכנסת רבי מאיר בעל הנס.
רוב הנשים הלכו. 
 
ופתאום היא נכנסה. כמו רוח סערה
ונפלה על צווארה של הרבנית. 
בכי התערבב בצחוק.
 
מה קורה כאן?  
“בוכקת”, ככה הרבנית קוראת לזה. 
בוכה וצוחקת חליפות. 
תכונה נשית נפוצה… 
 
הסתבר שחבצלת, זה שמה, חיכתה שנים ארוכותתתת 
עד שמצאה את שאהבה נפשה. 
זה קרה ממש לאחרונה!
והיא הגיעה לשיעור במיוחד
כדי לתת לרבנית הזמנה לחתונה
באופן אישי. 
 
והרבנית ימימה, מצידה, הגיבה
בקריאות שמחה בלתי ניתנות לעצירה. 
נדרכתי, שלפתי את המצלמה
ו-כן, זו היתה ההצגה הכי טובה בעיר
רק שזו לא היתה הצגה
זה היה אמיתי כל כך. 
הרבנית התמוגגה מהבשורה הטובה! 
 
עמדנו שם ליד, כל אלה שנותרו אחרונות
והקשבנו. וראינו את השמחה ואת ההתרגשות. 
 
חבצלת התמסרה בנדיבות אינסופית
לשאלות של הרבנית:
אז איך זה קרה?
עם כמה יצאת עד שפגשת אותו? (אמאל’ה)
אז מה הטיפ שלך?
 
וצעקות! ומחיאת כף! וחיבוק! 
ועוד חיבוק… 
 
למרות שזה היה מעמד באמת אישי, 
חבצלת אישרה לי לפרסם את הסרטון שצילמתי. 
 
“שחררי לעולם… 
הלוואי ויתן כוחות ואמונה לכולן”
כך כתבה לי.
 
חזרה לסיפור. 
 
הסרטון הזה, שבאמת רצה להשתחרר ולחזק,
חיכה ליום שלישי. 
אבל החדשות… אוי החדשות.
המיטב שבמיטב נפלו בעזה. 
 
חבצלת תצטרך לחכות, חשבנו. 
זה אך מתבקש. 
 
וכמה התפלאנו שהרבנית שאלה אותנו:
מה עם הסרטון של חבצלת? 
 
הרבנית, יש כל כך הרבה נופלים היום, אמרנו. 
כבר נגמרו המילים, באמת. 
 
היום רק הַכַּלָּה,
היא פסקה.
קדימה!
ושוב וידאה שהבנו: פרסמתן את הסרטון?
 
בטוח? שאלנו בהיסוס. 
 
אבל הרבנית היתה נחרצת. 
תעלו את זה כבר! 
ורק את זה היום!
דווקא במהלך הימים הלא פשוטים שכולנו עוברים
צריך לבשר גם טוב!
 
כן המפקדת. כמובן עשינו כדבריה. 
 
התגובות לא איחרו לבוא. 

❤ “איזה מרגש! כל כך שמחנו לשמוע!! ♥

❤ המורה חבצלת היקרה בניין עדי עד!”
(לא ידעתי שהיא מורה! איזה כיף, מורה מתחתנת!)
 
❤ “מדהימההה אין כמוה בעולם!! הכי מגיע לה, מזל טוב ענק ♥”
 
❤ “הבשורה הכי מרגשת שקיבלתי!!! אור גדול בתוך החושך!! כמה תפילות ♥♥♥ אוהבת אותך חבצלת אושר גדול! שמחה בשמחתך מכל הלב”
 
וזה רק ממשיך… 
(באינסטגרם ובפייסבוק שלנו)
 
וחשבתי, 
רק הרבנית ימימה.
רק היא תדע מהי התרופה המתאימה
לעתות מורכבות שכאלה. 
רק אצלה מצאתי את האומץ להרים דגל של שמחה ולנחם בו עם שבור. 
 
זו שמחה של זוג שמצא אחד את השני
שמחתה של מישהי שידעה לחכות. 
באמונה. בציפייה. בתפילה.
בלמלא את ימיה בטוב.
בלהיטיב.
כל אלה – מקלים על הצער. 
מרפאים אותנו.
ובימים כאלה במיוחד, כולנו זקוקים לנחמה. 
וזו – נחמה אמיתית.  
 
ונחמה לא דוחים. 
ושמחה לא דוחים. 
 
אז נכון, חזרתי הביתה מהשיעור אחרי חצות…
ולמחרת – אני מתחילה לערוך את השיעור, מרתון ארוך, צריך כוחות!
 
אבל זה היה הכי שווה בעולם. 
זה נתן לי כוח. המון. 
 
זו היתה תרופה, כפשוטו
הישר מארון התרופות של הרבנית ימימה מזרחי. 
 
את בטח כבר משתוקקת 
לראות על מה המהומה. 
ומי זו החבצלת הזאת, הגיבורה,
שעשתה כזה רעש אתמול בעולם? 
 

אז אם הגעת עד הלום…
באמת מגיע לך לצפות ביופי הזה!

הנה, קבלי! 
 
אנחנו כבר בעריכה של השיעור הבא… 
וגם הוא מלא יופי, כתמיד. 
מלא בת”תרופות” שכאלה. 
 
כי בעצם, זה מה שקורה כאן, בפרשה ואשה. 
את לומדת, סופחת, מקבלת לתוכך תורה מופלאה
חושבת לעצמך הנה שקיבלת את המזור והמרפא 
שהזדקקת להם בדרך הארוכה.
ואז את מגלה, 
שאת בעצמך – מרפאת. 
את בעצמך, מביאה נחמה.
את בעצמך מעבירה לעולם את כל הטוב הזה. 
 
וזה, דבר גדול מאוד. 
 
בואי, הצטרפי למעגל של נשים לומדות
ששואבות חוסן ואמונה מתורה נשית בלעדית
ומעבירות את זה הלאה, למעגלים מתרחבים והולכים. 
 

מכאן >> לחצי 

הפרטים הקטנים: 
השיעור הכתוב מגיע אליך ביום חמישי עד לשעה 15:15
ערוך ומוכן לקריאה נוחה בסמארטפון וגם להדפסה. 
54 ש”ח בחודש. אין מחויבות, ניתן לעצור בכל עת בקלות. 
 

אנחנו ביציאת מצרים עכשיו, יציאה מהשבי,
מתחברות לעבריות, האימהות שלנו במצרים, שלא נכנעו לחושך.
זמן מעולה להצטרף.

כל הברכות,
יקרת ✍
העורכת

The post הסרטון שחרך את הרשת ושימח את כולנו ביום קשה כל כך first appeared on פרשה ואישה.

]]> https://parasha.org/%d7%94%d7%a1%d7%a8%d7%98%d7%95%d7%9f-%d7%a9%d7%97%d7%a8%d7%9a-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%a8%d7%a9%d7%aa/feed/ 9 חרבות ברזל. חלק א’ https://parasha.org/%d7%97%d7%a8%d7%91%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%a8%d7%96%d7%9c-%d7%97%d7%9c%d7%a7-%d7%90/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=%25d7%2597%25d7%25a8%25d7%2591%25d7%2595%25d7%25aa-%25d7%2591%25d7%25a8%25d7%2596%25d7%259c-%25d7%2597%25d7%259c%25d7%25a7-%25d7%2590 https://parasha.org/%d7%97%d7%a8%d7%91%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%a8%d7%96%d7%9c-%d7%97%d7%9c%d7%a7-%d7%90/#comments Sun, 05 Nov 2023 14:50:25 +0000 https://parasha.org/?p=22887 מאחורי הקלעים של פרשה ואשה קשה לקלוט את זה, אבל אנחנו בפתחו השבוע החמישי ל”חרבות ברזל”.מרגיש שעברו שנים, שנות אור אפילו, מתקופת החגים.  כמו כולם, גם אנחנו כאן ב”פרשה ואישה” עברנו טלטלה עצומה וחשבתי לשתף אותך בקצת מהמאחורי הקלעים שלנו בשבועות האחרונים.  1. לא כך דִּמיַינו אי פעם את שמחת תורה כבר במהלך השבת ההיא, […]

The post חרבות ברזל. חלק א’ first appeared on פרשה ואישה.

]]>

מאחורי הקלעים של פרשה ואשה

קשה לקלוט את זה, אבל אנחנו בפתחו השבוע החמישי ל”חרבות ברזל”.
מרגיש שעברו שנים, שנות אור אפילו, מתקופת החגים. 

כמו כולם, גם אנחנו כאן ב”פרשה ואישה” עברנו טלטלה עצומה
וחשבתי לשתף אותך בקצת מהמאחורי הקלעים שלנו בשבועות האחרונים. 

1. לא כך דִּמיַינו אי פעם את שמחת תורה

כבר במהלך השבת ההיא, בעיצומו של חג שמחת תורה,
שמענו. כל אחת ממקומה.
אני גרה בתקוע (ישוב בגוש עציון).
בבית הכנסת שלי יש לא מעט “ביטחוניסטים”
שהיו מעודכנים משעות הבוקר המוקדמות
על האירוע הקשה, הרצחני, חסר התקדים שפוקד את ישראל.

מודאגים רקדנו עם ספרי התורה,
בלב הולך וכבד סיימנו את פרשת “וזאת הברכה”
כשהגענו לפרשת “בראשית” כבר היינו מבועתים.

הדבר היחיד שהגן עלינו מפני צרורות של בשורות רעות
ודחה אותן, ולו רק בכמה שעות,
היה שמירת השבת.

עד למוצאי שבת.
כשפתחנו את כלי התקשורת בערב,
התחלנו לעכל את היקף הזוועות.

הבנו שאנחנו לא רק “בפתחה” של תקופה אחרת;
 אנחנו כבר בתוכה.
נזרקנו פנימה ללא הכנה מוקדמת, בהפתעה גמורה.
מצב שלא יכולנו לדמיין לפני כן, ועכשיו הוא נהיה למציאות:
חטופים! מאות!
הרוגים – מאות!
פתאום טבח, ואכזריות שאין לתאר
אנשים בבתיהם, או במסיבה גדולה – מה קורה כאן?
אני חוזרת להרגשה הראשונית. להלם. אמאל’ה, אנחנו בתוך הזיה?

ומה עושים עכשיו?

אני מפשפשת אחורה בהתכתבויות שלי עם הרבנית ימימה.
אני כבר מכירה אותה היטב וכבר יודעת שהיא נכנסת עכשיו למוד חירום,
כלומר: לומדת את המצב בקדחתנות.
כל החיישנים בקליטה מלאה.
ואני כבר יודעת, מניסיון,
שאנחנו במציאות הזאת, נעשה את מה שאנחנו הכי טובות בו!
כלומר: לימוד. תפילה. בנייה ותחזוקת חוסן.

הרבנית מיד פותחת את הספרים.
הראשון שעולה בדעתה הוא הרבי מפיאסצנה, בעל ה”אש קודש”.
דווקא הוא, שנרצח בשואה, שדיבר וכתב לחסידיו הדוויים בגטו.

והיא שלחה לי שאלה כואבת
שהוא שואל את הקב”ה בכאב בימי השואה האיומה:
היתכן שכל התפילות שלנו, החל מאלול ועד שמחת תורה כולל – לא התקבלו לרצון? (מדהים – זה אותו התיזמון בדיוק!)
הרי היינו אחרי חג של שבעה ימים. אחרי כיפור.
אחרי ראש השנה ועשרת ימי תשובה ואחרי אלול,
למה זה קורה לאנשים טובים, למה זה קורה לנו?

זה היה השיעור הראשון שקיבלנו באמונה:
אדם מאמין בשעת צרה נושא עיניים לשמים
ומחפש את מי שמסובב את הכל.
שואל אותו בכאב גדול את כל השאלות.

וזו בהחלט תהיה אחת השאלות הגדולות שהרבנית תיתן לה ביטוי
במילים האלה:
איפה היה אלוקים בשואת ה-7/10?

אבל כעבור דקות ספורות הרבנית כתבה לי: עזבי. אולי בלי שאלות. אולי רק תפילה.

וכך העלינו ברשתות את התפילה הקצרה, העתיקה כל כך, הרלבנטית כל כך:

2. פותחות חדר מלחמה

עוד באותו הלילה של מוצאי החג-שבת הרבנית עלתה לשידור.
היא דיברה על כך שלפני הכל, זו מלחמה בנשים.
הבית נפלש; זה הסיוט של כל אישה באשר היא.
היא הזכירה את המלחמה בעמלק,
שהנביא אומר לו: “כַּאֲשֶׁר שִׁכְּלָה נָשִׁים חַרְבֶּךָ
כן תִּשְׁכַּל מִנָּשִׁים אִמֶּךָ”.
הצער הנשי החובק-כל, לא עלינו,
הוא ההצדקה למלחמת חורמה באויב.

ואנחנו, מתמללות כל מילה.
בשתיים בלילה שלחנו מסר ראשון לכל נשות קהילת פרשה ואישה.
כן, יכלנו לחכות למחרת, אבל הרגשנו שזה קריטי.
והאמת, מי יכלה לישון בכלל. אנחנו בטח שלא הצלחנו להירדם.

אפשר לומר שמיד במוצאי שמחת תורה פתחנו חמ”ל (חדר מלחמה).

הבנו שעם ישראל חפור ברשתות החברתיות
וזו הדרך שלנו לתקשר עם עשרות אלפי נשים בישראל ובעולם,
נשים שמבקשות לשמוע מה אומרת הרבנית ימימה
שיודעות שהיא תסמן לנו איזשהו שביל בתוך הכאוס. 

כך התחלנו להעלות פוסטים בפייסבוק ובאינסטגרם שלנו,
ולשלוח תכנים גם בקבוצות הוואטסאפ של פרשה ואשה.
למשל:

(מכאן מצטרפים לקבוצות הוואטסאפ השקטות שלנו, מוזמנת >> לחצי)

המשרד שלנו בירושלים נשאר ריק ונעול.
נשות הצוות של פרשה ואשה עבדו מבתיהן.
הילדים עלינו וסביבנו ואנחנו – עושות משמרות.
אין לנו זמן להיות בהלם. זקוקים לנו!

מאות שאלות זורמות אלינו, ובכל הפלטפורמות:
ברשתות, בוואטסאפ, בטלפון, במייל…
ונשות הצוות – קוראות הכל. משתדלות לעטוף.
שולחות איחולים לבשורות טובות.
מעבירות שאלות לרבנית ומחזיר תשובות במידת האפשר.

חלק גדול מהפניות העברנו לאיילה.
תזכרו את השם הזה. איילה אדרי,
המפיקה של הרבנית ימימה.
במסירות נפש אינסופית, תוך שהיא מוצפת פניות חירום,
איילה כל כך השתדלה לחזור לכולן.

אמאל’ה, איזה פניות! לא פשוט בכלל.

גם הרבנית ימימה עבדה מביתה. ההרצאות והמסעות נבלמו.
מוקפת בילדיה ובנכדיה, שפתאום כולם בחופש מהלימודים
ואיך לא, מוקפת ספרים.
שואבת חיים ומשקה סביב.
לומדת. לומדת. לומדת.
זה מה שאנחנו, היא אומרת לי. קהילת לומדות.
כשאנשים יפנו לקמעות (וזה אנושי ומובן),
אנחנו נתעקש להחכים. ללמוד את השיעור שלנו, תרתי משמע.
הלימוד הזה הוא אחזקה, לא פחות.
כשהאירועים מסביב מְשַׁתְּקים, הלימוד נותן לנו יכולת
לשמר תחושת שליטה כלשהי במרחב.


היא עברה מזום לזום לזום,
מנערות בתיכון לנשות לוחמים לאחיותינו בתפוצות ל…
אולפן שידורים היא פתחה אצלה בסלון, מול קיר הספרייה הגדול.

היא תיתן תפילות קצרות. תהילים פרק כ’ למשל, להצלחת החיילים.

היא תאמר: כל תפילה שווה. גם פסוק אחד שאת אומרת בכוונה. יודעת מה, היא תגיד בשבוע השלישי למלחמה. אפילו בלי כוונה! למילים ולאותיות יש ערך כשלעצמן.

היא תתמקד בעשייה, ותאמר: אין מעשים קטנים!

בתוך התוהו, היא תבקש לייצר ודאות.

כך ענתה לי כששאלתי לשלומה, בשבוע הראשון של הלחימה:

3. לימוד. תפילה. חוסן

ואנחנו בעקבות הרבנית. לומדות תוך כדי תנועה. הכל זז, וגם אנחנו!
כל כך הרבה תכנים רצים ברשתות – מה אנחנו בוררות מתוכם עבור הקהל שלנו?
מה המסגור שאנחנו רוצות לתת לאירועים?
מה המסר שלנו?

אנחנו מתמקדות בשלושה קווים מרכזיים:

תורה, כמובן.

תפילה, כמובן.

וכמה שיותר להזכיר לנשים ולנערות את החוכמה שכבר קיימת אצלן. חוכמת החיים, הלב, ההישרדות. כמה שיותר להזכיר להן ולכולנו: אנחנו נשות חיל. בדיוק כשם שאנחנו עכשיו, בנסיבות המטלטלות האלה.

בלי האשמה עצמית! כך, למשל, כשהחל זרם של בנות שגזרו בגדים לא צנועים – לא שיתפנו עם זה פעולה. צניעות זה דבר נפלא, אבל אין זו דרכה של הרבנית.

גם לא אובות וידעונים למיניהם. אנחנו עם התורה, תודה.

מתוך השטף של סרטונים ותמונות ודיווחים, בחרנו בפינצטה עדינה.

נזהרנו מלגלוש לקצוות. לא להגיע לזוועות אבל גם לא לקיטש, שכל כך מאפיינים מלחמות.

העלינו מינונים זהירים של חיזוק ואהבה.

התרגשנו מחתונות החצר המאולתרות ומהחתונות שנערכו בבסיסי צה”ל (או בלשון הרבנית ימימה: “חתונה בסיסית” 😊)

התאהבנו בעם ישראל שמתגייס עם כל הלב, הנשמה והכיס לפנק את החיילים ואת תושבי העוטף המפונים.

נתנו את הבמה לאבות שכולים שבעוז ובאמונה חיזקו את כולנו, כשהם מספרים בגאווה על בניהם החיילים שנפלו בקרבות בעוטף עזה. אלה הבנים שלנו, אלה הבנים. 

ופתאום, צחקנו. כשהתפרסם סיפורה של רחל מאופקים, שעשתה “הכנסת אורחים” למחבלים הרצחניים שפלשו לביתה, האכילה אותם מעמול והשקתה אותם קפה – סוף סוף צחקנו. מותר לצחוק בכלל? אבל הרבנית לא יכלה להתאפק; ” מַיִם שָׁאַל, חָלָב נָתָנָה, תְּבוֹרַךְ מִנָּשִׁים רחל!” היא שוררה בעקבות שירת דבורה הנביאה, ובעקבות יעל אשת חבר הקיני. לנשות אופקים יש אופק, היא לימדה. הן יודעות להתאפק, כי הן צופות למרחק. זו הגבורה החדשה שהתגלתה לעינינו, גבורה מלאת ענווה. 

"אִם חוֹמָה הִיא, נִבְנֶה עָלֶיהָ!" כשנפרצו החומות כולן, יש אחת שעומדת בגופה ומנסה להיות חומה בעצמה. בונות עליכן, נשים אמיצות של העם הזה 🩵🙌 איור מ ע ל ף: נועה קלנר

אז זה סוג הדברים ששיתפנו אצלנו ברשתות, באהבה גדולה.

ובשלוש מילים:
תפילה. לימוד. חוסן.

4. עזה כמוות אהבה

יש לנו בפרשה ואשה מסורת קבועה: מיד אחרי החגים, כשמתחילים לקרוא בתורה מההתחלה, אנחנו אוהבות לצאת במבצע הצטרפות לקהילת הלומדות. אבל בנסיבות הללו כמובן שכל התכנונים התבטלו. החגיגה השנתית של פתיחת חמישה חומשי התורה, “מתחילות מבראשית”, נדחתה. עכשיו מלחמה, עכשיו צער.

רציתי לתת ביטוי ויזואלי לזמן הזה. הרי דקה לפני סוכות סיימנו עונת מכירה נפלאה של יומן “שנה וברכותיה” לשנת תשפ”ד. היומן כיכב בכל העיצובים שלנו. אבל זהו, הנסיבות השתנו. התהפכו, יותר נכון. צריך לכבד את גודל השעה. לעצב משהו חדש.

ביקשתי מהרבנית לתת כותרת לתקופה הזאת.

“עזה כמוות אהבה”, היא כתבה לי חזרה, סלוגן מצמרר שמרפרר ל”שיר השירים”. הפרעות, המלחמה, כל הרע שיצא מעזה – זה ההקשר האקטואלי. והאהבה, היא ההקשר הנצחי שלנו בלימוד של פרשה ואשה.

זה ככה. הרבנית ימימה תמשוך אותנו לעבר האהבה. היא תחשוב אהבה, תחזור לאהבה, תלמד אהבה. הסלוגן אכן תואם בול.

לעיצוב החדש בחרתי תמונה יפה של הרבנית. אופטימית. באופן אישי כשאני רואה אותה עם העיניים הבורקות והחיוך הגדול, משהו בי נרגע. ביקשתי תמונת נוף גדולה שמשלבת אורבני עם שדות וכפרים, כמו הנוף של ישובי העוטף לגווניהם. בשמי התכלת יש עננים שהם ספק ענני אבק, רמז למלחמה. 

העיצוב עבר במרוץ שליחים בין פאני, קרן ומיכל, מעצבות מוכשרות שפרפרו, כמונו, בין החיים האישיים, העבודה והלם השעה. כך נולד העיצוב הזה, שבוודאי כבר ראית, שריגש אותנו מאוד:

זה נורא שאני מתקשקשת ככה עם עיצובים? שאלתי את הרבנית. בכל זאת, מלחמה.

לא, ענתה. זה אסקפיזם ורפלקס הישרדות.

שיהיה.

5. וְהָאָרֶץ שלי הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ

השיעור לפרשת “בראשית” יצא לנשות קהילת הלומדות ביום חמישי.
אם יש ודאות אחת בחיים שלי, הרי זה שאני אעשה כל מה שביכולתי על מנת שהלימוד הקבוע שלנו ימשיך. אין מצב לקחת הפסקה, קל וחומר בימים כאלה. לשיעור הזה חיכינו כולנו, כל אלפי הנשים ומשפחותיהן בקהילת הלומדות. סוף סוף דפים, דיו, ופרשת השבוע. איזשהו נצח וממשות להיאחז בהם, אחרי שבוע מוטרף שבו בוססנו בחדשות ובדיגיטל. 

וסוף סוף היא הגיעה, השבת, ומשהו בנו התנקה.

ְהָאָרֶץ שלי הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, הרבנית לימדה. ואיזה חושך. ואילו תהומות. ואיזה גירוש מגן עדן. ואיזה בלבול ופיזור נפש, ומה עושים עם זה עכשיו? מה עשתה חווה, האישה הראשונה בעולם, כשכל זה קרה לה?

ואיך אוספים את הנפש חזרה?

ובבקשה – אל תצפו בסרטוני אימה, אל! Don’t! הרבנית חזרה ואמרה. זה מצלק, זה מחליש את כוח התפילה, ואנחנו זקוקות לך עכשיו כל כך.

והשיעור לא רק מדבר על החורבן והגירוש מעדן, אלא לוקח אותנו למסע בהפטרה של פרשת בראשית, עם נבואה שחיכתה עד הלום ויש בה כל כך הרבה רמזים מפתיעים לאקטואליה, נבואה שחיכתה לשנת 2023 כדי ללטף אותנו כל כך: היה בה מדבר, ואת חצרים ואת נתיבות (!) ואפילו עסקת שבויים יש בה! ומצרים! ודיבורים מלטפים כל כך: “כִּי תַעֲבֹר בַּמַּיִם אִתְּךָ אָנִי וּבַנְּהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּךָ. כִּי תֵלֵךְ בְּמוֹ אֵשׁ לֹא תִכָּוֶה וְלֶהָבָה לֹא תִבְעַר בָּךְ“, פסוקים שמושיטים יד מלטפת הישר ללבבות השבורים שלנו. כי מישהי שאלה את הרבנית “תגידי, אולי יש בתורה איזשהו מסר אופטימי על המצב הזה? והרבנית פשוט לא יכלה שלא להיענות לה.

כשלחצנו על כפתור “שלח”, והשיעור יצא לקהילת הלומדות, ידענו שעשינו את שלנו בנאמנות.

יש לאותיות האלה כוח אדיר.

ולנשים יש כוח אדיר.

ואיך זכינו להימצא ולפעול בעולמות האלה, תורה ואישה. שתי המָטֶרְיות החזקות ביותר בבריאה, כך הרבנית תמיד אומרת.

התגובות שקיבלנו על השיעור הזה ועל כל פעילות התוכן שלנו באותם ימים היו עוצמתיות יותר מהרגיל. 

ובאופן אישי, התורה הזאת החזיקה אותי שפויה כל אותו שבוע, וגם לאחריו, כשבקושי הצלחתי להירדם.
כשגללתי בלי הרף, בעצבנות ובתקווה למצוא חדשות טובות.

כשדאגתי לבני החייל שנשלח לאבטח יישובים מול כפרים עוינים.

וכשחרדתי לבן נוסף שלי, שעושה שירות לאומי באזור סכנה.

התורה הזו החזיקה אותנו כשבתי הטובה קברה חברים שנרצחו במסיבה ברעים.

וכשהקשבתי לחברה קרובה שהמלחמה הזו רק העצימה את הבדידות שלה, וכל מה שיכולתי להציע לה זה חיבוק גדול, אבל מלא תורה ותקווה. 

היא הצילה אותי כל כך. 

לולא תורתך שעשועיי, אז אבדתי. 

בפרק הבא, אם יעמוד לי כוחי:
לוחמות סייבר, אחרי המבול ושו”ת חרבות הברזל

נשמח לתגובות, כאן למטה

The post חרבות ברזל. חלק א’ first appeared on פרשה ואישה.

]]> https://parasha.org/%d7%97%d7%a8%d7%91%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%a8%d7%96%d7%9c-%d7%97%d7%9c%d7%a7-%d7%90/feed/ 42 תעזרו לנו לבחור כריכה מקסימה ליומן שנה וברכותיה תשפ”ד https://parasha.org/%d7%aa%d7%a2%d7%96%d7%a8%d7%95-%d7%9c%d7%a0%d7%95-%d7%9c%d7%91%d7%97%d7%95%d7%a8-%d7%9b%d7%a8%d7%99%d7%9b%d7%94-%d7%9e%d7%a7%d7%a1%d7%99%d7%9e%d7%94-%d7%9c%d7%99%d7%95%d7%9e%d7%9f-%d7%a9%d7%a0%d7%94/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=%25d7%25aa%25d7%25a2%25d7%2596%25d7%25a8%25d7%2595-%25d7%259c%25d7%25a0%25d7%2595-%25d7%259c%25d7%2591%25d7%2597%25d7%2595%25d7%25a8-%25d7%259b%25d7%25a8%25d7%2599%25d7%259b%25d7%2594-%25d7%259e%25d7%25a7%25d7%25a1%25d7%2599%25d7%259e%25d7%2594-%25d7%259c%25d7%2599%25d7%2595%25d7%259e%25d7%259f-%25d7%25a9%25d7%25a0%25d7%2594 https://parasha.org/%d7%aa%d7%a2%d7%96%d7%a8%d7%95-%d7%9c%d7%a0%d7%95-%d7%9c%d7%91%d7%97%d7%95%d7%a8-%d7%9b%d7%a8%d7%99%d7%9b%d7%94-%d7%9e%d7%a7%d7%a1%d7%99%d7%9e%d7%94-%d7%9c%d7%99%d7%95%d7%9e%d7%9f-%d7%a9%d7%a0%d7%94/#comments Tue, 18 Jul 2023 17:02:30 +0000 https://parasha.org/?p=21175 אחחח אני כל כך שמחה להציג כאן את כל היופי הזה! חודשים ארוכים של מאמץ ועבודה סביב השעון, מתנקזים לרגע הזה. יומן “שנה וברכותיה” לשנת תשפ”ד מוכן. כמה סגירות אחרונות (בערך מיליון) והוא יורד לדפוס! ועכשיו אתן. בואו להשפיע על הכריכה, שהיא חלון הראווה הכה-חשוב. אני מניחה כאן את הכריכות שעלו לגמר. יש פה כיוונים תנ”כיים לצד […]

The post תעזרו לנו לבחור כריכה מקסימה ליומן שנה וברכותיה תשפ”ד first appeared on פרשה ואישה.

]]>
אחחח אני כל כך שמחה להציג כאן את כל היופי הזה! חודשים ארוכים של מאמץ ועבודה סביב השעון, מתנקזים לרגע הזה. יומן “שנה וברכותיה” לשנת תשפ”ד מוכן. כמה סגירות אחרונות (בערך מיליון) והוא יורד לדפוס!
 
ועכשיו אתן. בואו להשפיע על הכריכה, שהיא חלון הראווה הכה-חשוב.
 
אני מניחה כאן את הכריכות שעלו לגמר. יש פה כיוונים תנ”כיים לצד בינה מלאכותית, רקעים עדינים לצד דרמטיים, ואפילו חיה אחת שכיכבה בתשפ”ג. תהיו טובות ותעזרו לנו לבחור. הביאו את חוכמתכן ואת עיניכן החדות וספרו לנו איזו כריכה טובה יותר? אם תרצו גם לנמק, הצוות יודה לכן כפליים.
 
שני דברים חשובים: 
1. הגרלה כיפית מסתתרת בסוף… 
2. אנחנו מודעות לכך שעל כל הכריכות כרגע כתוב ‘תשפ”ג’ – כמובן שזה יתוקן. 

מוכנות? כריכה מס’ 1

הכיוון: בהיר. קולאז’ מהטבע. חדות העין יבחינו בו, ביוניקורן. אנחנו עוד מתלבטות לגביו – הידעתן שיש האומרים שזו ברייה מיתולוגית, שהתגלתה בפני משה רבנו, או בימי אדם הראשון. זה ממש מסופר במסכת שבת בגמרא. יצור אגדי שכזה.

כיום  חד הקרן הוא חלק מתרבות, יש להודות, זרה. אז נראה. מה שכן, אנחנו אוהבות את המחאה. את הצעקה: רוצות פנטזיה, רוצות להתתחיל מבראשית. 

שנעבור לכריכה הבאה? 

כריכה מס’ 2:

הפעם הרקע דרמטי יותר וכהה. והתוכן הוויזואלי – מחזיר אותנו לימי התנ”ך, עם חיבור לזמן הזה דרך הדמויות מאז ומהיום, שמופיעות על גבי הכריכה. מה שבטוח, זה נשי מאוד. 

אז איך את אוהבת את היומן שלך – דרמטי? תנ”כי? 

כריכה מס’ 3: 

נשארנו עם הצבע הכהה, אבל הפעם – קולאז’ מחיי אישה. בכל אנחנו אוחזות, מהספר אל הספל. מה דעתך? האם היית מוסיפה אלמנטים? חלומות? מפחיתה?

אגב, שימי לב, כאן הפונט של המילים “שנה וברכותיה” מעוגל ומשדר רכות. בשתי הכריכות הקודמות הוא היה הרבה יותר זוויתי וחד. 

את הקולאז’ הזה הכנו בשלושה רקעים לבחירתך. 

כריכה מס’ 4:

כמו הכריכה הראשונה, אבל במקום רקע בהיר אנחנו משתעשעות בצבעוניות חזקה. וגם, המילים “שנה וברכותיה” כתובות בפונט המעוגל, המדושן, המתנועע הזה. ושוב, היוניקורן. הנה:

כריכות מס’ 5 ו-6: אותו קולאז’, מחווה לחיי אישה ב-2023-4. והפעם עם רקעים בהירים יותר, ורוד ותכלת רך. התפרצות של רגעים בחיינו, אם כי העקבים מעט מוגזמים…

כריכה מס’ 7 – הקולאז’ מככב גם באדום. מה שנקרא, יומן עם נוכחות. 

כריכה אחרונה – כריכה מס’ 8!

שוב, התנ”ך מהימים ההם, לזמן הזה. ראינו את האיור המקסים הזה בכריכה מס’ 2, רק שהפעם הוא על רקע בהיר. 

זהו. אנחנו סקרניות לשמוע את דעתך! איזו כריכה גורמת לך יותר לרצות להרים את הספר ולעלעל בו? איזו כריכה מדברת יותר אל ליבך? איך את רוצה את תשפ”ד שלך? 

אנחנו קוראות הכל, וכל תגובה היא בעינינו המלצה שאנו לוקחות בחשבון. 

בין המגיבות נגריל שני יומנים! (הקפידו להזין כתובת מייל מדויקת). 

The post תעזרו לנו לבחור כריכה מקסימה ליומן שנה וברכותיה תשפ”ד first appeared on פרשה ואישה.

]]> https://parasha.org/%d7%aa%d7%a2%d7%96%d7%a8%d7%95-%d7%9c%d7%a0%d7%95-%d7%9c%d7%91%d7%97%d7%95%d7%a8-%d7%9b%d7%a8%d7%99%d7%9b%d7%94-%d7%9e%d7%a7%d7%a1%d7%99%d7%9e%d7%94-%d7%9c%d7%99%d7%95%d7%9e%d7%9f-%d7%a9%d7%a0%d7%94/feed/ 1387 “וְהִגַּדְתְּ” – הסיפור שמאחורי ההגדה החדשה לפסח https://parasha.org/%d7%95%d6%b0%d7%94%d6%b4%d7%92%d6%b7%d6%bc%d7%93%d6%b0%d7%aa%d6%b0%d6%bc-%d7%94%d7%a1%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%a8-%d7%a9%d7%9e%d7%90%d7%97%d7%95%d7%a8%d7%99-%d7%94%d7%94%d7%92%d7%93%d7%94-%d7%94%d7%97/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=%25d7%2595%25d6%25b0%25d7%2594%25d6%25b4%25d7%2592%25d6%25b7%25d6%25bc%25d7%2593%25d6%25b0%25d7%25aa%25d6%25b0%25d6%25bc-%25d7%2594%25d7%25a1%25d7%2599%25d7%25a4%25d7%2595%25d7%25a8-%25d7%25a9%25d7%259e%25d7%2590%25d7%2597%25d7%2595%25d7%25a8%25d7%2599-%25d7%2594%25d7%2594%25d7%2592%25d7%2593%25d7%2594-%25d7%2594%25d7%2597 https://parasha.org/%d7%95%d6%b0%d7%94%d6%b4%d7%92%d6%b7%d6%bc%d7%93%d6%b0%d7%aa%d6%b0%d6%bc-%d7%94%d7%a1%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%a8-%d7%a9%d7%9e%d7%90%d7%97%d7%95%d7%a8%d7%99-%d7%94%d7%94%d7%92%d7%93%d7%94-%d7%94%d7%97/#comments Mon, 20 Mar 2023 13:31:59 +0000 https://parasha.org/?p=20638 ב”ה אז איך זה היה, ליל סדר עם הגדה חדשה, נשית, יפהפייה? לומר את האמת, לא תיארנו לנו שאלפי הגדות יתעופפו אליכן, לרחבי ישראל והעולם, בתוך ימים ספורים. אבל זה קרה. בטרם נספיק לכתוב כאן על “וְהִגַּדְתְּ”, אתן פשוט הזמנתן את כל המלאי שבידינו. עם כזו הבעת אמון מדהימה ומרגשת, נתחיל במילה אחת: תודה! ואחרי […]

The post “וְהִגַּדְתְּ” – הסיפור שמאחורי ההגדה החדשה לפסח first appeared on פרשה ואישה.

]]>

ב”ה

אז איך זה היה, ליל סדר עם הגדה חדשה, נשית, יפהפייה?

לומר את האמת, לא תיארנו לנו שאלפי הגדות יתעופפו אליכן, לרחבי ישראל והעולם, בתוך ימים ספורים.

אבל זה קרה. בטרם נספיק לכתוב כאן על “וְהִגַּדְתְּ”, אתן פשוט הזמנתן את כל המלאי שבידינו. עם כזו הבעת אמון מדהימה ומרגשת, נתחיל במילה אחת: תודה! 

ואחרי שטיפלנו בכל ההזמנות והמשלוחים, ואפילו פסח מאחורינו, וההגדה עברה את טבילת האש הראשונה שלה בליל הסדר (ואפילו הגיעה לנשיא המדינה! אבל על כך בהמשך) – הנה, סוף סוף התפנינו לכתוב עליה גם כאן. להכניס אתכן למאחורי הקלעים של “וְהִגַּדְתְּ”.

1. כבר שנים ידענו שההגדה הזו צריכה לראות אור כספר מודפס.

עשרות שיעורים משובחים לפסח של הרבנית ימימה התחננו: תכרכו אותנו! תעשו לנו “כורך” ותדפיסו! אבל זה היה פרויקט מורכב מאוד, והחלום לא היתרגם למעשה. 

מה כן? כמעט בכל שנה הצלחנו להכין לכן חוברת דיגיטלית חגיגית לפסח, עם חידושי התורה של הרבנית ימימה. אלפים שבכן הורדתן את החוברות האלה והשתמשתן בהן. זה היה שכרנו, על אף שהכנת החוברות האלה מתחה אותנו עד לשנייה הכמעט-אחרונה, ובעצמנו הגענו לליל הסדר עם הלשון בחוץ. אבל האהבה שלכן שווה הכול. 

הנה כריכות מהעבר. מי זוכרת? מי מזהה? 

2. נקודת המפנה (או שמא: הנס) היתה לפני שנה.

אדר תשפ”ב / 2022, אנחנו במרחק שלושה שבועות מליל הסדר, והרבנית ימימה אומרת לי: בואי נכין השנה הגדה אמיתית. 

השתנקתי. אמאל’ה – איך?? כל כך הרבה חומרים אהובים. השעון מתקתק. מאיפה מתחילים בכלל? 

שבוע שלם הסתובבתי משותקת מהפחד.

ואז התיישבתי תחת עץ הזית בגינה. אני אף פעם לא עובדת שם, אבל היה כזה אביב יפה בחוץ. אני זוכרת את הרגע הזה – פתחתי קובץ חדש, והחלטתי בתור התחלה למצוא בגוגל את נוסח ההגדה המלא, ולהעתיק אותו לקובץ החדש. הללויה, שלב א’ מאחוריי. השלב הקל… 

ופתאום זה קרה. המילים של ההגדה דיברו אלי. קָדֵשׁ וְרָחַץ. וְהִיא שֶׁעָמְדָה. כָּל דִּכְפִין יֵיתֵי. וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי. בְּרַח דּוֹדִי וּדְמֵה לְךָ לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים עַל הָרֵי בְשָׂמִים. והסבירו לי איפה בדיוק עליי למקם ביניהן את כל הרעיונות של הרבנית.

זה היה קסם. כל המילים שאי פעם ערכתי מפי הרבנית כל השנים, מעצמן ידעו איפה הן צריכות להתיישב. הן הראו לי את הכיוון, אני רק עזרתי להן להגיע למקום. איזו סיעתא דישמיא. פלא גדול.

3. ככה התקדמתי שבוע ימים. מוקפת בשיעוריה הכתובים של הרבנית ימימה לפסח, עברתי שיעור אחר שיעור והוצאתי ולקחתי ותפרתי פנימה עוד ועוד חידושים וביאורים, תוך כדי שהם מסתדרים סביב הטקסט של ההגדה. הידד לארכיון פרשה ואשה, פשוט אוצר בלום. 

אז יש הגדה! פחות או יותר, כמובן. יש המוןןןן קצוות לסגור, אבל הבסיס ממש טוב. איך אני יודעת? כי אני מתרגשת. כבר למדתי שזה סימן. 

4. הגיע יום שישי, שבועיים לליל הסדר.

אחרי ליל שימורים נוסף, הבנתי שחלקי הגיע למיצוי. טלפנתי לרבנית: רבעצן, עשיתי את המקסימום שלי. עכשיו ההגדה זקוקה לך, שתרימי אותה לגבהים חדשים.  

תגידו לי אתן מה הסיכוי שזה יקרה – ערב שבת, מד-הלחץ בעליה תלולה, אבל… הרבנית הגיעה! עד אליי, לתקוע! ומהרכב מחייכים הרב חיים מזרחי ומוישי, הבן הצעיר, שניצלו את ההזדמנות להסתובב קצת באזור (מקסים אצלנו, מוזמנות!), כששתינו יושבות לנו בצימר קסום בתקוע, ונותנות עבודה. 

ועכשיו תחזיקו חזק: כשהרבנית מהנהנת בסיפוק מהמבנה שקרם עור וגידים, ופתאום היא לוקחת ממני את המחשב והאצבעות שלה מתחילות לרוץ על המקלדת, כל שנותר לי זה להביט בהשתאות מהצד להבין שאני זוכה לראות את ההשראה בפעולה. 

אמאל’ה ואבאל’ה. השבת כבר נכנסת, פסח מעבר לפינה ואצלנו – מילים מילים מילים רצות על המסך, רעיונות חדשים נולדים, התרגשות ענקית. אצלנו ההתרגשות היא המדד לכיוון הנכון. כשהתורה מרגשת אותנו, ברמות פיזיות ממש, סימן שאנחנו נושקות למעמד הר סיני. נשמע מגלומני? זה ככה. 

5. באותו בוקר שישי קסום נולדו בהגדה שלנו שני מדורים חדשים. 

הראשון: “הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת לָכֶם”. 

זו הכותרת שהרבנית העניקה לתחנות עצירה של תפילה גדולה לאורך ליל הסדר כולו, כוונות שכתובות בשפה פיוטית, תמציתית, כי אנחנו בלילה שבו מקבלים את הברכות בחיפזון, בדילוג, ואנחנו לא נוותר על אף לא ברכה אחת. 

וזה עוד לא הכל. באותו בוקר קסום נולד מדור נוסף, שזכה לכותרת “בסיפורי מעשיות ניגאל”. סיפורי מעשיות של רבי נחמן מברסלב!

רגע, מה זה קשור לליל הסדר?
עם הפרשנות המקורית של הרבנית ימימה, זה קשור. ומרתק! “מעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו” (על בת המלך שנמצאת בכל אחת ואחת כאן, והדרך לגלות אותה גם אחרי שנים של תחפושת, לכאורה). “מעשה מאבדת בת מלך”, על החיפוש אחר האהוב (שיר השירים כמובן), “מעשה מרב ובן יחיד” על יחסי אבות ובנים. ועוד ועוד. 

6. ובינתיים אתן מרגשות אותנו כל כך, ומזמינות לכן העתק דיגיטלי של הקובץ הזה (אנחנו עדין מספרות על ההגדה הדיגיטלית של שנה שעברה, כן?).

אבל איך תדפיסו אותו, הוא תופס נפח, הרבה מעבר לכל החוברות הדיגיטליות שהוצאנו בעבר? אני כל הזמן שוברת את הראש על השאלה הטכנית הזאת. זו כבר מזמן לא הגדה להדפסה ביתית, היא תפחה כל כך. 

אבל התגובות שלכן מרגשות אותנו כל כך. מאות תגובות! כאילו אתן מחכות לה כל כך. ההגדה הזו נישאת על כנפי נשרים, עוד בטרם ראתה אור. תחושה עילאית. 

הפרויקט עובר לעיצוב בסטודיו “דוסה”. בהובלת מעצבת העל קרן טייב, הסקיצות עוברות ברצוא ושוב. ‘סקיצה’ זו מילה קטנה מדי לתאר את היופי שהלך שם.  

קראנו לה “הגדת אור שבעת הימים”, כיאה להגדה של ליל הסדר שחל בשנה השביעית, שנת השמיטה, ביום השביעי – בשבת! 

7. העשייה נכנסת להילוך גבוה, ופתאום אני מקבלת הודעה בוואטסאפ: “יקרת, ראינו שאתן מוציאות הגדה, אנחנו כאן בשבילכן אם תצטרכו עזרה”. 

על החתום: חיה מהוצאת קורן-מגיד. 

כרגע אני רק מודה לה, אבל בהמשך אני אכן אפנה אליה, כשנצטרך את נוסח ההגדה, ערוך ומנוקד. נכון שזו “רק” חוברת דיגיטלית, אבל היא חייבת להיות ברמה גבוהה. 

8. הצוות בסטודיו דוסה עובדות נגד השעון. תיכף ליל בדיקת חמץ. אתן בינתיים רוכשות את ההגדה בגלים גבוהים של פרגון, שמשאירים אותנו פעורות פה ובעיקר בתחושת מחויבות ענקית. 

ערב בדיקת חמץ, וההגדה שלנו מוכנה.

היא גדושה בכל טוב. אין לי מושג איך תדפיסו אותה. אבל אתן לא מתלוננות. להיפך, משמחות אותנו עד אין קץ באינספור הודעות, כאלה: 

9. ליל הסדר מאחורינו, הצונאמי המרגש גם. אבל החברים בהוצאת קורן-מגיד לא מוותרים על המומנטום. הם רותמים את כולנו, הפעם עם צוות מורחב, כדי שבשנת תשפ”ג / 2023 אתן תקבלו הגדה והפעם אמיתית. מודפסת. מאוירת. חדשה! 

לא תאמינו מתי סיימנו להכין אותה: באוגוסט, בעיצומו של החופש הגדול. כשאתן חייתן את חייכן תחת השמש, אנחנו נתנו פול גז. 

עוד ועוד סבבי הגהות, טיפול ביצירות ובזכויות יוצרים, מראי מקום ומקורות שחשוב לנו להוסיף – מעל 200 מקורות! עוד סיפורי מעשיות של רבי נחמן. ועוד! גדשנו את ההגדה. 

10. כל העיצוב השתנה. 

קרן עשתה מלאכת מחשבת! היא בנתה לנו הגדה רב-שכבתית, שמורכבת מהטקסט המקורי, ועליו הצליחה לכנס את כל השכבות של ההגדה בצורה נקייה, מסודרת ויפהפייה. 

כל הפירושים והחידושים 

כל הסיפורים והביאורים

כל הכוונות והתובנות

כל מה שהוא “הרבנית ימימה” ואנחנו. 

וזה לא הכל, קרן הפגישה אותנו עם מאיירת מדהימה וצעירה, הלל שרעבי. לנגד עיניה עמדו הגדות אינספור, לאורך ההיסטוריה, שנהיו ליצירות אמנות, יצירות יודאיקה. ההגדה שלנו תעמוד איתן, בשורה הראשונה. 

11. גם השם השתנה. “וְהִגַּדְתְּ”, כך קראנו לה, כותרת שמרמזת על נשיות, ועל הטוויסט שלנו על ה”” המסורתי. ההגדה רוצה להגיד לנו, רוצה להגיד – אותנו. סוף סוף הגדה נשית. 

בעיצומו של החופש הגדול נשלחה “וְהִגַּדְתְּ” להדפסה הרחק הרחק מכאן, בסין. ידיים סיניות טיפלו בה באהבה גדולה.  

12. גם אנחנו התאהבנו!! מרוב אהבה, הוספנו להגדה שלנו סדרת סרטונים מיוחדת, הרבנית ימימה והעורכת שלה (קרי: אנכי) בשיחה על ליל הסדר, חירות, גאולה, לחץ ועוד מלא דברים שמגיעים בחבילה הזו שנקראת “פסח”… 

צילמנו במגדל דוד, בירושלים אהובתנו. אנחנו מודות לצוות מגדל דוד ובראשם המנכ”לית אילת ליבר.

כל רוכשות ההגדה דרכנו מקבלות גישה לסדרת הסרטונים הזו, שמרגשת אותנו מאוד. 

בנימה אישית, מסע ההגדה סחף אותי כליל. רכבת הרים רגשית שכללה לחץ גדול, מעגלי פירגון ענקיים בלתי צפויים, השתאות – שוב, בפעם המיליון – מהרבנית ימימה, הודיה לשותפינו בהוצאת קורן-מגיד ולקרן טייב, עם הלל שרעבי, מיכל לויט וכל הצוות המהמם בסטודיו דוסה, והודיה אין קץ לקב”ה שמכוון אותנו בהשגחה מדויקת לשליחותנו.

 

השנה אני סוף סוף אגיע לפסח מוכנה. יש לי זמן להתכונן, לנקות, ללמוד. 

תודה לכן, תודה עליכן.

The post “וְהִגַּדְתְּ” – הסיפור שמאחורי ההגדה החדשה לפסח first appeared on פרשה ואישה.

]]> https://parasha.org/%d7%95%d6%b0%d7%94%d6%b4%d7%92%d6%b7%d6%bc%d7%93%d6%b0%d7%aa%d6%b0%d6%bc-%d7%94%d7%a1%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%a8-%d7%a9%d7%9e%d7%90%d7%97%d7%95%d7%a8%d7%99-%d7%94%d7%94%d7%92%d7%93%d7%94-%d7%94%d7%97/feed/ 3 אני חרדה גדולה מהמילה שעמום https://parasha.org/%d7%90%d7%a0%d7%99-%d7%97%d7%a8%d7%93%d7%94-%d7%92%d7%93%d7%95%d7%9c%d7%94-%d7%9e%d7%94%d7%9e%d7%99%d7%9c%d7%94-%d7%a9%d7%a2%d7%9e%d7%95%d7%9d-%d7%a8%d7%90%d7%99%d7%95%d7%9f-%d7%a2%d7%9d-%d7%94/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=%25d7%2590%25d7%25a0%25d7%2599-%25d7%2597%25d7%25a8%25d7%2593%25d7%2594-%25d7%2592%25d7%2593%25d7%2595%25d7%259c%25d7%2594-%25d7%259e%25d7%2594%25d7%259e%25d7%2599%25d7%259c%25d7%2594-%25d7%25a9%25d7%25a2%25d7%259e%25d7%2595%25d7%259d-%25d7%25a8%25d7%2590%25d7%2599%25d7%2595%25d7%259f-%25d7%25a2%25d7%259d-%25d7%2594 https://parasha.org/%d7%90%d7%a0%d7%99-%d7%97%d7%a8%d7%93%d7%94-%d7%92%d7%93%d7%95%d7%9c%d7%94-%d7%9e%d7%94%d7%9e%d7%99%d7%9c%d7%94-%d7%a9%d7%a2%d7%9e%d7%95%d7%9d-%d7%a8%d7%90%d7%99%d7%95%d7%9f-%d7%a2%d7%9d-%d7%94/#comments Sun, 11 Sep 2022 11:12:11 +0000 https://parasha.org/?p=18309 ב”ה כמדי שנה, הרבנית ימימה מעניקה ראיונות לכבוד השנה החדשה המתקרבת. השבת התפרסם ראיון מרכזי בעיתון “שביעי”. שביעי נמצא בשלישיה הפותחת של עלוני בתי הכנסת הפופולריים, אלה שנחטפים ראשונים (עד שהצלחתי להשיג עותק!). לבקשות הקהל היקר לנו, החלטנו להנגיש את הכתבה ולהביא את הטקסט במלואו גם כאן. מוזמנות להכין קפה ולצלול פנימה, לשיחה על החיים […]

The post אני חרדה גדולה מהמילה שעמום first appeared on פרשה ואישה.

]]>

ב”ה

כמדי שנה, הרבנית ימימה מעניקה ראיונות לכבוד השנה החדשה המתקרבת. השבת התפרסם ראיון מרכזי בעיתון “שביעי”. שביעי נמצא בשלישיה הפותחת של עלוני בתי הכנסת הפופולריים, אלה שנחטפים ראשונים (עד שהצלחתי להשיג עותק!).

לבקשות הקהל היקר לנו, החלטנו להנגיש את הכתבה ולהביא את הטקסט במלואו גם כאן.

מוזמנות להכין קפה ולצלול פנימה, לשיחה על החיים ועל המוות, על התורה ועל העבודה, היומן, הספרים והשיעורים, על הרב חיים מזרחי, האיש שאיתה, והילדים, ופרשה ואשה, מיזם התורה שלנו, שמציין עשרים להיווסדו – עשרים שנה!

תודה לשרון רוטר המראיינת המופלאה על ראיון יוצא דופן, שהוא קודם כל שחנ”ש מפתיע.

ותודה לכן ועליכן, הקהילה החמה והעוטפת, קהילת הלומדות שהיא כבר מזמן בית.

תארו לכם שקיבלתם הזדמנות להיפגש עם הדמות הנערצת עליכם, ולשאול את כל מה שחלמתם לדעת. אז לי זה קרה לאחרונה. זכיתי לשבת עם האישה והאגדה, הרבנית ימימה מזרחי, ועם תלמידתה הנאמנה יקרת פרידמן, ולהיכנס לקישקע של התופעה הזאת.

נפגשנו במשרדים של ״פרשה ואשה״ לרגל ציון 20 שנות פעילות של השיעור השבועי, מפעל תורני נשי פורץ דרך שהביא את הרבנית ואת תורתה לעשרות אלפי בתים בישראל ובעולם כולו. פרידמן היא עורכת השיעורים של הרבנית ימימה, והיא מכונה גם ‘רבי נתן’ של הרבנית.

 

  • איך בעצם הכל התחיל?

פרידמן: ״לפני עשרים שנה הייתי דוקטורנטית ‘מיובשת’ באוניברסיטה העברית. איכשהו הגעתי לשיעור של הרבנית בסלון קטן ובו שמונה נשים. זה היה מדהים: ההעמקה, הרעיונות, חידושי התורה, הצחוקים, התלבושות. הרגשתי שאני חייבת לכתוב כל מילה ושאלתי אם אני יכולה להביא מחשב. הנשים גיחכו והרבנית ענתה ‘זה בסך הכל רש״י, את יודעת’, אבל אני ראיתי בעיניי רוחי אצטדיון מלא נשים כמוני, והבנתי שאני צריכה שהמילים האלו יחזרו איתי הביתה״. 

מאז ועד היום יש לשיעור רבבות מנויות ומעל 1,000 שיעורים ערוכים, עשרות אלפי עוקבים ברשתות החברתיות, שישה ספרים שכולם רבי מכר וחלקם ספרי זהב, ויומן אחד, ‘שנה וברכותיה’, שרואה עכשיו אור בפעם השביעית ברציפות. 70,000 עותקים ממנו נמכרו במהלך השנים.

הדלת לא מפסיקה להיפתח. הרבנית ימימה עם יקרת פרידמן (משמאל) ושרון רוטר. צילום: אורן בן חקון


״אני משתמשת הקצה של פרשה ואשה״, מגלה פרידמן. ״עד היום אני יושבת ומתעלפת בשיעורים. אנחנו תמיד חושבות איך לחדש. בסקר שערכנו גילינו כי נשים ביקשו יותר סיפורים אישיים, אז השנה חיזקנו את התמהיל של סיפור עם לימוד. כתבנו על האבא של הרבנית, הילדים שלה, מפגשים שונים שיש לה ועוד”. 

הדלת נפתחת ללא הפסקה במהלך פגישתנו. נשים מגיעות לאסוף את היומן שהזמינו, וגם גברים שרעייתם או אמם סינג׳רה אותם למשימה. הרבנית מקבלת את כולם בקריאות שמחה, כאילו בנה האובד חזר מטיול של שנתיים בהימלאיה. באופן פלאי היא יודעת מה לברך אותם, ובכל פעם היא מצליחה להביא אותנו לדמוע מהתרגשות.

  • את באמת מתפעלת?

״אני מתהלכת בעולם והכל חדש לי”, מספרת הרבנית מזרחי. “כל אדם, כל אישה, זה וואו. אני יודעת שזה נראה מלאכותי, אבל זה אמיתי לגמרי. נראה לי שזה רפלקס הלימוד, ‘בכל יום יהיו בעיניך כחדשים’. כך אדם לומד צריך להתהלך בעולם, להגיד: היא חדשה היום, משהו השתנה בה. אני תמיד מתפעלת מלוח השנה השנה היהודי, שבסופו אלול הוא תחילתו של ‘הזמן’ – סוף שהוא סף, שהוא התחלה. אני לא מסוגלת לפרידות”. היא לא סתם אומרת; הצוות שלה מלווה אותה ממש מהתחלה. 

  • זה לא מעייף, להקשיב ולברך אחרי כל שיעור?

״זו שאלה חשובה. זה משהו שאני חושבת שטרם נאמר בעולם: הגבולות שלי ברורים מאוד. מצד אחד אני מזרחית מאוד, נולדתי בקזבלנקה, ומצד שני יקית מאוד מהשורשים השוויצריים שלי. השעות שלי מדויקות. אני אדע שאחרי שיעור יש שעתיים של קבלת קהל. יש לי סבלנות שאני מתכוננת אליה מראש. אני לא מאמינה בספונטניות ביחסי אנוש, כי זה שווה אכזריות איומה, ״בלי כוונה’… לא מאמינה בבן אדם שמתהלך בעולם בלי כוונה, הוא חייב להתהלך עם כוונה שלא״.

  • ולא תהיה אישה שתתאכזב?

״בטח שתהיה. אבל אני מאמינה שהכוחות שלי חשובים לה. אני צריכה אותי, כי הן צריכות אותי. הצוות שלי מאוד עוזר לי לשמור על הדיוק בזמנים. הבית שלי הוא לא מוקד עליה לרגל”.

“ימימה מעייפת אותי”

לטובת מי שגר במערה בשנים האחרונות, הרבנית ימימה מזרחי גרה בירושלים ונשואה לרב חיים מזרחי. הם הורים לתשעה. אחד מילדיה, יוסף חי, נפטר בעודו תינוק ממום מולד. היא מעבירה שיעורי תורה בארץ ובעולם למאות אלפי נשים בבהירות, הומור, דבקות במקורות ועגה המותאמת ללימוד נשי.

היא אהובה בקרב חוזרות בתשובה, חילוניות, חרדיות וסרוגות, וניחנה בחן ובכנות שובים בקסמם. לאחרונה מונתה במהלך פורץ דרך לתפקיד נשיאת תוכנית רבניות אירופה, כחלק מוועד רבני היבשת. הרבנית ימימה תהיה אמונה על מערך הכשרה של רבניות שיתנו מענה לצרכי הנשים בקהילה. 

  • עם לו״ז כזה צפוף, מתי יש לך זמן להכין את השיעורים?

״אני רודפת מתנשפת אחרי ‘ימימה מזרחי’… היא נושה קשה מאוד. היא רוצה הספקים, חידושים ומאוד מעייפת אותי״.

  • ואיך את עומדת בציפיות שלה?

״מהחינוך הייקי, מאבא שלי שמסתכל מלמעלה ומאבא של כולנו. אני מרגישה מחויבות בעיקר לקהל שלי הנהדר, הצמא, הנאמן, הלומד״. 

  • בכל זאת, את לא חוששת לשעמם?

״אני חרדה גדולה מהמילה שעמום, מהשורש הנורא הזה. אסור לשעמם את הבריות. אני חושבת שזה הדיבר ה-11, ‘לא תשעמם’״, היא צוחקת. ״אני יכולה לשעמם כשאני מביאה את ימימה, אבל תורה? אין לך בית מדרש שאין בו חידוש. אני אעסוק באותו פסוק, באותו המדרש והוא פתאום מבליח לי בצורה אחרת, כי הוא מכיר לי טובה שניערתי ממנו את האבק״.

  • מאיפה החידושים?

״אני מתחננת אליהם. אני לעולם לא אומר שזה שכל או הבנה או ידע. כדי להיות מרענן, מצחיק, מרגש, מבכי, זה חייב להיות קדוש. וכדי שדבר יהיה קדוש, חייבים להקדיש לו המון המון מאמץ וחריצות”.

  • האם בגלל שאת עסוקה בקודש את פחות חרדתית?

״לא. אני כל הזמן דואגת. אני חרדתית היסטרית, וכל הזמן חושבת על הדבר הבא. מה שכן אני מקבלת מהלימוד, ומקווה שהילדים שלי קיבלו, זו יכולת פרשנית בכל צומת שהיא. משהו נראה מבהיל? בואי נפרש את זה, נוציא מזה לימוד. רבי נחמן מברסלב אומר ״ביום טוב היה בטוב״. הוא ממציא ה-Being. ‘ביום רעה – ראה’. תראה איזו תורה אתה יכול להוציא מהמצב הזה״.

  • אז ממה את חרדה?

״בן אדם שאינו חרד לא יהיה פרשן. אני יכולה להמר שרש”י ידע חרדות, אחרת הוא לא היה צריך לפרש כל כך הרבה. אבל העצבות מפחידה אותי. ככל שאתה מקדיש למשהו יותר, שזה בעיניי ערך עליון שהולך ונעלם בדור הזה, כך אתה עלול להיות עצוב יותר, מפני שאתה איש של הספקים ושל דיוק, ורוצה את התוצאה שתתאים להכנה. המלחמה שלי היא כל יום וכל רגע מחדש על השמחה״.

“מבשלת רק חמישה דברים”

  • יש דברים שלא מפחידים אותך?

״מאז שנפטר לי ילד, נהיה לי עוד עולם. אני מסרבת להאמין שהוא התאדה ואיננו. יש לי את החשיבה הפרימיטיבית שאם עברנו את זה, סימנו וי. השטן – כשהוא הגיע להתעלל באיוב – ירד ממנו בסוף ונולדה לו בנותיו: ימימה, קציעה וקרן הפוך. בעזרת ה’, אני מתפללת על זה. לא לידי ניסיון ולא לידי ביזיון״.

  • איך זה להיות ילד של הרבנית ימימה?

״זה בהחלט להקריב, ובטח שזה על חשבונם, לא נגיד שלא. אבל יש להם אמא מכובדת בעיניהם, וזה חשוב. הם גם לועגים, צוחקים עלי ומחקים אותי בלי סוף, אבל באמת בפנים הם מאוד מכבדים. ודאי שהם משלמים מחיר של ציבוריות וחוסר פרטיות. כשהיינו יוצאים, הבנות שלי היו אומרות בהתחלה ‘אמא, סיוט לצאת איתך’. היום הן התרגלו לנשים שמתקרבות ומתחילות שיחה”.

  • מי מבשל בבית?

״האיש שלי בהחלט שותף פעיל. הוא בדרך כלל מבשל צהרים במשך השבוע. השבת היא עליי. מרוקאי. שמן, חריף, שום, תבלינים, כמו השיעור״. 

  • מה את מכינה?

״מה שאני עושה, אני עושה מדהים. מה שאני לא טובה בו – אני לא עושה. זו אחת השיטות שלי בחיים. זר ייקלע לשולחן שלי ויגיד ‘בואנ’ה, את בשלנית’. נכון, אבל זה בדיוק חמישה דברים. באוכל של שבת אני אשקיע ואז זה יוצא טעים. דגים, בשר עם פטריות, סלטים מכל הסוגים והמינים ועוף מכל מיני סוגים״. 

וחלות?

״לא. אני גרועה בבצק. הבת שלי, שירה, אופה בינלאומית״. 

  • את מארחת הרבה את הילדים?

״כן, הם מארחים אותי בביתי״, היא מחייכת. ״כמעט בכל שבת הם מגיעים. הם גרים קרוב, באים לאכול, אורזים ומשאירים אחריהם חורבן. אבל אני חייבת להיות עטופה בהם״. 

  • למה?

״כי אין לי חברות… אני בן אדם לא חברותי אז ייצרתי לעצמי חברה. ילדיי הם חבריי הטובים ביותר ואני סבתא שמאוד אוהבת את הנכדים שלה. חייבת אותם לידי, חייבת רעש בבית״. 

  • את תמיד אומרת שחמה וכלות זה מסובך. איך את מסתדרת איתן?

״בדור הזה מי שמתחתנת עם הילדים שלך, את חבה לה את חייך. אבל זה לא רק הכרת הטוב. אני מתפעלת מהחוכמה שלהן, איך היא קלטה בשנייה מה שלי לקח שנים להבין שזה מה שהוא צריך. מדהים״.

“לא עפה על עצמי בכלל”

הרבנית מזרחי ידועה בשליחותה כמנחמת הנשים הלאומית. בכל אסון היא הראשונה להתייצב. ״יש לי איזה רפלקס שלא מוכן שיהיו בעולם נשים לא מנוחמות, כי אז העולם בסכנה. יש כמובן מקום לבכי, לכאב ולאבל, ככה זה יהדות. אבל אני רוצה את הנחמה, נוח-מה שבתוך החושך״.

  • למה דווקא את? 

״לאורך כל הילדות שלי גדלתי לצד אחות חולה באנורקסיה. היא עדיין נלחמת בכל יום. כילדה הרגשתי שאני חייבת לשמח אותה,  כי לא יכולים להיות חילופי תפקידים, שאחותי הגדולה תהיה הקטנה״, מספרת הרבנית ועיניה מתמלאות דמעות. ״רציתי שיישאר לה המקום שהיא לא תרגיש ממועטת. כך זה התפתח אצלי, ופיתחתי מנוע של ‘במשמרת שלי זה לא יקרה’״.

  • כמה שעות כבד לך אחרי שאת באה לנחם? 

״הרבה. זה מגביר אצלי את התפילות לגאולה פרטית של האישה הזאת והכללית. האסונות הם חלק ממני והם חלק מהרקמה הנשית הגדולה שקמה ומתנחמת״. 

  • את יודעת שאת באמת מאוד מנחמת? 

״הלוואי. איך אני רוצה לראות את העם הזה שקוראים לו ‘נשים’ שיהיו שמחות. תמיד נוזפים בי: תני לה, זה הזמן שלה לבכות עכשיו! ואני לא רוצה״.

  • את הולכת גם ללא-דתיים?

״בטח. זה מרגש ומוזר, הרפלקס הדתי שמתעורר במצבי משבר. במקום שתגידו ‘אם ככה אלוקים אז ביי לו’, להיפך, ‘בואו נשמע מה יש לו לומר’״.

  • עם כל התארים הגרנדיוזיים, איך זה משפיע על היחסים הזוגיים שלך?

״יהא כלל זה נקוט בידך: אין גבר שיוותר על המעמד שלו. לכן כל אלה שניגשים אליו בחמלה ואומרים ‘כל הכבוד לך, איך הסכמת להיות למרמס, ללדת ולהניק ולבשל במקום אשתך’ – זהו, שלא. כאישה מצליחה את חייבת לכבד אותו מאוד. כבוד מהכבד, אמיתי, לא מלאכותי. ואני מכבדת אותו ים״.

הרב חיים מזרחי הוא מקובל שמקדיש זמן רב לתפילות בכוונה ולתיקוני חצות. ״אני באמת מעריצה אותו״, היא מעידה. 

  • איך את לא עפה על עצמך יותר מדי?

״אני לא עפה על עצמי בכלל. אמא שלי היתה תמיד ביקורתית: ‘שמעתי אותך ברדיו. לא הבנתי מילה’. ‘מה זה הטור הזה, באמת, בושה’. ‘איך התלבשת ולמה את יוצאת ככה? כל הכבוד לחיים מזרחי’, זו הגראנד פינאלה. הודות לאמא, אני אישה ענווה״.

להזמנת יומן "שנה וברכותיה" החדש – לחצו על התמונה

The post אני חרדה גדולה מהמילה שעמום first appeared on פרשה ואישה.

]]> https://parasha.org/%d7%90%d7%a0%d7%99-%d7%97%d7%a8%d7%93%d7%94-%d7%92%d7%93%d7%95%d7%9c%d7%94-%d7%9e%d7%94%d7%9e%d7%99%d7%9c%d7%94-%d7%a9%d7%a2%d7%9e%d7%95%d7%9d-%d7%a8%d7%90%d7%99%d7%95%d7%9f-%d7%a2%d7%9d-%d7%94/feed/ 15