פרשה ואישה https://parasha.org האתר הרשמי של הרבנית ימימה מזרחי ויקרת פרידמן Fri, 10 May 2024 11:33:16 +0000 he-IL hourly 1 https://wordpress.org/?v=6.5.5 https://parasha.org/wp-content/uploads/2022/12/apple-touch-icon-100x100.png פרשה ואישה https://parasha.org 32 32 לשרוד זה המון https://parasha.org/%d7%9c%d7%a9%d7%a8%d7%95%d7%93-%d7%96%d7%94-%d7%94%d7%9e%d7%95%d7%9f/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=%25d7%259c%25d7%25a9%25d7%25a8%25d7%2595%25d7%2593-%25d7%2596%25d7%2594-%25d7%2594%25d7%259e%25d7%2595%25d7%259f https://parasha.org/%d7%9c%d7%a9%d7%a8%d7%95%d7%93-%d7%96%d7%94-%d7%94%d7%9e%d7%95%d7%9f/#comments Thu, 02 May 2024 17:13:59 +0000 https://parasha.org/?p=29672 ב”ה   את רייצ’ל גולדברג פולין אני מכירה כבר הרבה שנים.  ג’ון, בעלה, למד עם בעלי בתיכון היהודי בשיקגו. והם החליטו לקשור את גורלם בארץ ישראל, חצו אוקיינוסים ועשו עלייה.   לא אשכח את הרגע בחתונה שלהםכשרייצ’ל, הכלה היפהחולצת את נעלי העקב החגיגיות ומחליפה אותן בנעלי ספורט לבנותכדי שתוכל לרקוד כהוגן בחתונה של עצמה…   ג’ון […]

The post לשרוד זה המון first appeared on פרשה ואישה.

]]>

ב”ה
 
את רייצ’ל גולדברג פולין אני מכירה כבר הרבה שנים. 
ג’ון, בעלה, למד עם בעלי בתיכון היהודי בשיקגו.
והם החליטו לקשור את גורלם בארץ ישראל,
חצו אוקיינוסים ועשו עלייה.
 
לא אשכח את הרגע בחתונה שלהם
כשרייצ’ל, הכלה היפה
חולצת את נעלי העקב החגיגיות
ומחליפה אותן בנעלי ספורט לבנות
כדי שתוכל לרקוד כהוגן בחתונה של עצמה…
 
ג’ון ורייצ’ל הקימו את ביתם בירושלים.
נולדו להם הירש, ליבי ואורלי.
החיים היו סך הכל יפים ונורמליים,
סיפור הצלחה של זוג עולים…
עד לשמחת תורה. 
 
כמה היה לי קשה לשמוע 
שבתוך כל האירועים הקשים של 7.10
גם הירש המתוק, הבן של ג’ון ורייצ’ל, הוא בין החטופים
לאחר שהיה במסיבה ברעים. 
 
מאותו רגע, החיים התהפכו. 

בבוקר שמחת תורה הירש עוד
הספיק לשלוח לאמא שלו הודעה בוואטסאפ:
“אני אוהב אתכם. אני מצטער”.

ובבת אחת הם נזרקו לתוך חוסר ודאות וכאב
ללא צדק וללא רחמים
עם הרבה, הרבה פחד. 

מסתבר שהירש הסתתר בתוך המיגונית, ששימשה
יותר כמלכודת מוות, 
לאחר שהמחבלים זרקו לתוכה רימונים,
שהרגו את מרבית מבקשי ההגנה שהיו בתוכה. 

לאחר כשבוע וחצי של חוסר ודאות, 
קיבלו ההורים סרטון של החטיפה.
רואים את הירש, ידו קטועה,
נכנס לטנדר של המחבלים. 
אמאל’ה ואבאל’ה.

הקשבתי לראיונות הראשונים שלהם.
כמה שהם דאגו לו, להירש, 
שנחטף לעזה עם יד פצועה, קטועה
ומדממת. 
 
“הוא צריך אנטיביוטיקה”, רייצ’ל חזרה ואמרה.
“אני דואגת לו. היד שלו
בסכנת זיהום, הוא חייב טיפול”.
 
תהיתי למי בדיוק היא מדברת.
לאנשי החמאס האכזריים?
לארגונים ההומניטריים הבינלאומיים שאנחנו כבר 
יודעים שלא עשו הרבה? 
ולמה את מתעכבת על היד, רייצ’ל? 
החיים חשובים יותר מהכל!
 
אבל היא, אמא של הירש, יצאה לקרב חייה.  
אני מדמיינת אותה נועלת את נעלי הספורט, 
והפעם – לריצה למרחקים ארוכים

(שהלוואי ותסתיים בקרוב בריקודים). 

בכל בוקר היא הדביקה על חולצתה 
(ועדין מדביקה, נכון לכתיבת שורות אלה)  
מדבקה פשוטה ועליה רשמה את מספר הימים מאז שמחת תורה. 
(“אימהות סופרות”, אומרת הרבנית ימימה. 
“אוהו כמה שהן סופרות.
נשים יודעות ספירה מהי, הצטברות מהי”.) 
 
ואני כבר יודעת שרייצ’ל חכמה ומרשימה. 
שהיא מתנסחת באלגנטיות וברהיטות.
שוקלת מילים בתבונה. 
שהיא למדנית. 
ומלאת אהבה לעם ישראל ולארץ ישראל.  
 
אבל את רייצ’ל הזאת, שנהייתה ל”אמא רחל”
לא הכרתי. לא כך. עד לשנה הזו
ופשוט התמלאתי השתאות והערצה. 

“את חייבת לפגוש אותה”, אמרתי לרבנית ימימה.
“נראה לי שיהיה לכן הרבה על מה לדבר”.

המפגש עוד יתקיים
ובינתיים – רייצ’ל עושה ככל יכולתה
כדי להחזיר את הירש הביתה. 

לאן היא לא הגיעה.
רייצ’ל נאמה במטה האו”ם בניו יורק ובג’נבה 
ואף נפגשה גם עם האפיפיור.
היא נפגשה עם הנשיא ביידן
ועם שועי עולם. 
מפגשים פומביים וגם דיסקרטיים. 
היא שילחה את לחמה בכל מקום שהתאפשר. 
 
ועם כל יום שעבר, 
רייצ’ל גולדברג פולין הפכה להיות אחד הקולות הבולטים 
ביותר במאבק להחזרת החטופים.
צילום: דף האינסטגרם bring.hersh.home
בזמן הזה שאין אות חיים מבנה, 
היא איבדה ממשקלה. שיערה האפיר, 
פניה היפות התבגרו מכפי גילה.
היא לא מסוגלת לאכול מתוק, 
כי להירש לא מתוק עכשיו. 
 
הזמן קפא מלכת בביתם בירושלים.
היא וג’ון והבנות, ליבי ואורלי,
מרכזים מאמץ. עכשיו הירש. הירש. הירש.
 בכל שאר חטופי עמו ישראל. 

הירש בן פערל חנה, זה שמה העברי של רייצ’ל. 
בתמונה - משפחת גולדברג פולין, ההורים והאחיות של הירש. צילום: אבישג שאר ישוב, מגזין מוצש, כ"ג בטבת תשפ"ד
ופתאום,
לפני שבוע
החמאס שחרר סרטון של הירש!
אחרי מאתיים ימים שאיש לא יודע לומר מה עלה בגורלו.
 
ונכון שהרשעים האלה הכתיבו לו מה לומר
בשם הלוחמה הפסיכולוגית המרושעת שלהם.
ונכון שהוא ללא החיוך הרחב והחופשי.
והיד שלו אכן קטועה. 
הגדם נוכח בבירור. 
 
“נשברתי, זו היד הדומיננטית שלו”,
רייצ’ל אמרה. 
“אבל הוא חי”. 
 
מי חלם אי פעם שלקבל סרטון כזה מהילד שלך
ייחשב לשיא של פריבילגיה… 
 
“אבא, אמא, ליבי ואורלי, אני מתגעגע אליכם”, הוא אומר שם וקולו נסדק. 
והם, צפו עשרות פעמים. 
ובכו. 
וצילמו סרטון בחזרה. בשבילו. 
הלוואי ומישהו שם נותן לו לצפות…
כי בסרטון הזה, שהלוואי ומישהו שם נותן לו לצפות בו, 
בין הדיבורים הנצרכים על חשיבות החזרת החטופים בהקדם, 
ראיתי את רייצ’ל נדרכת לפני שהיא מדברת. 
ממקדת את המסר שלה.   
 
ואז, שלושה דברים רייצ’ל אמרה לבנה, 
שנמצא כל כך קרוב, וכל כך רחוק.
 
היא ישבה לצד ג’ון, האיש הטוב שלה
הישירה מבט למצלמה
ודיברה בשילוב מופלא של רוך ותקיפות. 
 
אלה שלושת הדברים שאמרה להירש:
 
אנחנו אוהבים אותך. 
 
הישאר חזק. 
 
תשרוד. 
מתוך דף האינסטגרם bring.hersh.home

התרגשנו מזה כל כך.
היה לי ברור שבקרוב יהיה מפגש של רייצ’ל עם הרבנית, 
אין שלא. 

“את חושבת שזה מסר כללי?” שאלתי את הרבנית ימימה. 
אני יכולה לעשות ממנו ‘העתק הדבק’ לילדים שלי?”

כזאת אני, לקטית של מסרים
ואיכשהו, בזמן הזה, 
המסר הכי פרטי בעולם ששיגרה אמא רייצ’ל לבנה הירש
נגע בי בול בנקודת האמא.

“לגמרי”, הרבנית השיבה. “אלה ממש מילים מזוקקות של אמא.
מילים כאלה נחרטות.
כמו בשואה, כשהורים זרקו את הילד שלהם מרכבת נוסעת
ואמרו לו: תישאר יהודי”.

גם אני הרגשתי שיש כאן מסר לאומה.

“אני רוצה לתרגם את זה לעברית”, אמרתי לרבנית, 
“אבל בהתאמה אלינו, לנשים של ‘פרשה ואשה’. 
מילים שילכו איתנו:

אנחנו אוהבות אותך.
תשארי חזקה.
ו… תשרדי? זו מילה קצת דרמטית, את לא חושבת?
אולי במקומה נכתוב ‘תצמחי’? או ‘תשמחי’?
איזה איחול היית שמה כאן?”

“אני הולכת עם ‘תשרדי'”, הרבנית אמרה בהחלטיות.
“ואל יקל הדבר בעיניי, יקרת. 
זה המון, לשרוד. זה המון.
זו לא ברירת מחדל!”

והיא התחילה להסביר שלכל אחת מאיתנו
יש את נקודת הזמן המסוימת הזו
שבה ההישרדות היא פסגה של גבורה

ואני לפתע ראיתי את ההשראה יורדת עליה
ופרשת השבוע, “אחרי מות”, מהבהבת ומדברת אליה בחידושים. 
“תראי את אהרון הכהן”, היא אמרה.
“האב השכול, אחרי מות שני בניו.
ומה הוא עושה – 
הוא קם. ומתלבש.

מה הוא לובש? בגדי שרד!

כן, כך התורה קוראת לבגדים של הכוהן הגדול:
‘וְאֵת בִּגְדֵי הַשְּׂרָד; וְאֶת בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן‘ (שמות ל”א, י’). 
איך יתכן שהתורה מכנה את בגדי הקודש – בלשון הישרדותית? 
מה זה אומר, בגדי שרד?
בלבוש הזה הוא ממלא את התפקיד היומי המופלא שלו.

ואני רואה את זה כל הזמן אצל התלמידות שלי”, 
אמרה הרבנית בהתרגשות.
כמה פעמים אני רואה אותן לובשות בגדי שרד, כמה.
עם חלומות שנחטפו להן, 
אהבה שנגדעה להן
בלב כבד לפעמים 
והן – הולכות למלא את תפקידן.

שרידה היא המון. 
ודווקא הדיבור הזה, ‘אנחנו אוהבים אותך. הישאר חזק. תשרוד” –
למילים כאלה יש כוח אדיר בזמני כאוס.”
כה אמרה הרבנית ימימה
(ואני כהרגלי רשמתי כל מילה)

רייצ’ל גולדברג פולין נבחרה להופיע ברשימת 
100 המשפיעים בעולם לשנת 2024 
במגזין “TIME”. 
בשליחות הזו שנכפתה עליה, היא משמיעה 
קול צלול של אמא, של בת אנוש. 
 
“את חייבת לספר לי”, אמרה לה הרבנית ימימה
(כן, המפגש המיוחל התרחש סוף סוף)
“איך ידעת לשלוח להירש
את המילים האלה דווקא?”
 
“כבר חודשים אני מתאמנת על זה”, רייצ’ל גילתה לנו.
“האמת, מההתחלה אני ‘שולחת’ להירש את המילים
האלה ממש, מתוך המחשבות שלי.
וכשפתאום ראיתי אותו חי ומדבר,
היה לי ברור שאלה בדיוק המילים שאומר לו בקול רם,
ובטון של ציווי.
לא בקשה, לא תפילה, לא איחול.
ציווי!”

מאיפה יש לך כוחות? הרבנית שאלה אותה. 
 
“התקווה היא חובה”, עונה האישה שסופרת, 
בכל יום סופרת. 
והוסיפה – וזה היה שיעור באמונה דווקא מאישה
שמרעישה עולמות, שעושה כל כך הרבה למען
השבתו של בנה – 
“נגזר עלינו להיות מאמינים בזמן הזה, מפני שאין שום דבר אחר”. 
 
 התחזקתי מזה כל כך.

איזה אנשים חיים בינינו. 

משפחת גולדברג פולין היקרה,
כמה גדולים אתם. כמה עוצמתיים. 
אנחנו כואבות אתכם
ומחכות אתכם לשובו של הירש. 

 ***

אהבת? מוזמנת לכתוב לנו בתגובות, ואפשר גם לכתוב מכאן לרייצ’ל. 

The post לשרוד זה המון first appeared on פרשה ואישה.

]]> https://parasha.org/%d7%9c%d7%a9%d7%a8%d7%95%d7%93-%d7%96%d7%94-%d7%94%d7%9e%d7%95%d7%9f/feed/ 28 הסרטון שחרך את הרשת ושימח את כולנו ביום קשה כל כך https://parasha.org/%d7%94%d7%a1%d7%a8%d7%98%d7%95%d7%9f-%d7%a9%d7%97%d7%a8%d7%9a-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%a8%d7%a9%d7%aa/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=%25d7%2594%25d7%25a1%25d7%25a8%25d7%2598%25d7%2595%25d7%259f-%25d7%25a9%25d7%2597%25d7%25a8%25d7%259a-%25d7%2590%25d7%25aa-%25d7%2594%25d7%25a8%25d7%25a9%25d7%25aa https://parasha.org/%d7%94%d7%a1%d7%a8%d7%98%d7%95%d7%9f-%d7%a9%d7%97%d7%a8%d7%9a-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%a8%d7%a9%d7%aa/#comments Wed, 10 Jan 2024 07:46:21 +0000 https://parasha.org/?p=23593 ב”ה כבר בבוקר, עם היוודע החדשות(“הותר לפרסום” נוראי, מוגבר)הצוות ואני ידענו שלא נעלה היום את הסרטון של חבצלת. לא היום, זה לא יום שמח.  טיפל’ה רקע… את הסרטון של חבצלת צילמתי בסוף השיעור בשערי חסד – ירושלים לפני שבוע בדיוק.  זה הולך ככה: השיעור הפרונטלי – מסתיים.כל הספרים שהרבנית ימימה מביאה איתהחוזרים לתוך התיק… ואצלי, המחשב הנייד שלי כבר מתפקע משפע המילים, הרעיונות והחידושים שהרבנית הכינה […]

The post הסרטון שחרך את הרשת ושימח את כולנו ביום קשה כל כך first appeared on פרשה ואישה.

]]>
ב”ה
 
כבר בבוקר, עם היוודע החדשות
(“הותר לפרסום” נוראי, מוגבר)
הצוות ואני ידענו שלא נעלה היום את הסרטון של חבצלת. 
לא היום, זה לא יום שמח. 
 
טיפל’ה רקע…
 
את הסרטון של חבצלת צילמתי בסוף השיעור בשערי חסד – ירושלים 
לפני שבוע בדיוק. 
 
זה הולך ככה: 
השיעור הפרונטלי – מסתיים.
כל הספרים שהרבנית ימימה מביאה איתה
חוזרים לתוך התיק… 
ואצלי, המחשב הנייד שלי כבר מתפקע משפע המילים, 
הרעיונות והחידושים 
שהרבנית הכינה עבורנו.
אני הרי מתעדת כל מילה באובססיביות. 
הכל נאגר, ובקרוב יהפוך לשיעור הכתוב. 
 
אבל יש לי עוד משימה חשובה. 
 
כי אנחנו עדיין לא הולכות הביתה.  
הו לא. 
השיעור הסתיים, זה נכון
אבל עכשיו, כשהראש שלנו מלא בתורה שלמדנו, 
עכשיו יש את ישוב הדעת לקבל גם עצה טובה. 
ו/או ברכה
או “סתם” חיבוק.
 
ועכשיו נוצר תור מול הרבנית. 
(לא מדויק לקרוא לזה תור, יותר נכון לומר התקבצות)
 
לא חשוב אם נקרא לזה תור או התקבצות,
בכל אופן, זו קבלת הקהל השבועית.
זה הזמן המסוגל ביותר להשמיע ולשמוע
כי אנחנו ספחנו לתוכנו חוכמה, וחייכנו וצחקנו ודמענו. 
אנחנו זקופות יותר משנכנסנו.  
 
ואכן, עשרות נשים ובנות מגיעות מכל הארץ 
(בזמן האחרון מגיעות גם מפונות, המון!
הישר מהמלון. בזוגות ובשלשות… ואנחנו מצדיעות להן)
וכולן רוצות לספר לרבנית משהו,
לשתף בחוויות מהחיים, בהתלבטויות, בסיפור טוב. 
וגם להקשיב. כי תמיד לרבנית יש איזה מבט רענן לתת.  
וואו איזה מפגש!
 
ואני, המתעדת הלאומית 🙂 
מכניסה את המחשב הנייד לתיק
ושולפת את המצלמה
כדי לתעד, כמובן. 
האמת, 
זה חזק ממני.
אני כבר צריכה לחזור הביתה
אבל ברור לי שעכשיו קורים פה דברים חשובים. 
“מסיפורי דברים של נשים אפשר לדעת מצב השכינה, 
איך היא אוחזת כעת” (רבי נחמן)
ואני מצלמת. 
סיפורי דברים של נשים. מצב השכינה. 
 
אז איפה היינו?
נכון. חבצלת. 
 
בשיעור האחרון, שפתח את חומש שמות,
כבר באמת נשארנו אחרונות בבית הכנסת רבי מאיר בעל הנס.
רוב הנשים הלכו. 
 
ופתאום היא נכנסה. כמו רוח סערה
ונפלה על צווארה של הרבנית. 
בכי התערבב בצחוק.
 
מה קורה כאן?  
“בוכקת”, ככה הרבנית קוראת לזה. 
בוכה וצוחקת חליפות. 
תכונה נשית נפוצה… 
 
הסתבר שחבצלת, זה שמה, חיכתה שנים ארוכותתתת 
עד שמצאה את שאהבה נפשה. 
זה קרה ממש לאחרונה!
והיא הגיעה לשיעור במיוחד
כדי לתת לרבנית הזמנה לחתונה
באופן אישי. 
 
והרבנית ימימה, מצידה, הגיבה
בקריאות שמחה בלתי ניתנות לעצירה. 
נדרכתי, שלפתי את המצלמה
ו-כן, זו היתה ההצגה הכי טובה בעיר
רק שזו לא היתה הצגה
זה היה אמיתי כל כך. 
הרבנית התמוגגה מהבשורה הטובה! 
 
עמדנו שם ליד, כל אלה שנותרו אחרונות
והקשבנו. וראינו את השמחה ואת ההתרגשות. 
 
חבצלת התמסרה בנדיבות אינסופית
לשאלות של הרבנית:
אז איך זה קרה?
עם כמה יצאת עד שפגשת אותו? (אמאל’ה)
אז מה הטיפ שלך?
 
וצעקות! ומחיאת כף! וחיבוק! 
ועוד חיבוק… 
 
למרות שזה היה מעמד באמת אישי, 
חבצלת אישרה לי לפרסם את הסרטון שצילמתי. 
 
“שחררי לעולם… 
הלוואי ויתן כוחות ואמונה לכולן”
כך כתבה לי.
 
חזרה לסיפור. 
 
הסרטון הזה, שבאמת רצה להשתחרר ולחזק,
חיכה ליום שלישי. 
אבל החדשות… אוי החדשות.
המיטב שבמיטב נפלו בעזה. 
 
חבצלת תצטרך לחכות, חשבנו. 
זה אך מתבקש. 
 
וכמה התפלאנו שהרבנית שאלה אותנו:
מה עם הסרטון של חבצלת? 
 
הרבנית, יש כל כך הרבה נופלים היום, אמרנו. 
כבר נגמרו המילים, באמת. 
 
היום רק הַכַּלָּה,
היא פסקה.
קדימה!
ושוב וידאה שהבנו: פרסמתן את הסרטון?
 
בטוח? שאלנו בהיסוס. 
 
אבל הרבנית היתה נחרצת. 
תעלו את זה כבר! 
ורק את זה היום!
דווקא במהלך הימים הלא פשוטים שכולנו עוברים
צריך לבשר גם טוב!
 
כן המפקדת. כמובן עשינו כדבריה. 
 
התגובות לא איחרו לבוא. 

❤ “איזה מרגש! כל כך שמחנו לשמוע!! ♥

❤ המורה חבצלת היקרה בניין עדי עד!”
(לא ידעתי שהיא מורה! איזה כיף, מורה מתחתנת!)
 
❤ “מדהימההה אין כמוה בעולם!! הכי מגיע לה, מזל טוב ענק ♥”
 
❤ “הבשורה הכי מרגשת שקיבלתי!!! אור גדול בתוך החושך!! כמה תפילות ♥♥♥ אוהבת אותך חבצלת אושר גדול! שמחה בשמחתך מכל הלב”
 
וזה רק ממשיך… 
(באינסטגרם ובפייסבוק שלנו)
 
וחשבתי, 
רק הרבנית ימימה.
רק היא תדע מהי התרופה המתאימה
לעתות מורכבות שכאלה. 
רק אצלה מצאתי את האומץ להרים דגל של שמחה ולנחם בו עם שבור. 
 
זו שמחה של זוג שמצא אחד את השני
שמחתה של מישהי שידעה לחכות. 
באמונה. בציפייה. בתפילה.
בלמלא את ימיה בטוב.
בלהיטיב.
כל אלה – מקלים על הצער. 
מרפאים אותנו.
ובימים כאלה במיוחד, כולנו זקוקים לנחמה. 
וזו – נחמה אמיתית.  
 
ונחמה לא דוחים. 
ושמחה לא דוחים. 
 
אז נכון, חזרתי הביתה מהשיעור אחרי חצות…
ולמחרת – אני מתחילה לערוך את השיעור, מרתון ארוך, צריך כוחות!
 
אבל זה היה הכי שווה בעולם. 
זה נתן לי כוח. המון. 
 
זו היתה תרופה, כפשוטו
הישר מארון התרופות של הרבנית ימימה מזרחי. 
 
את בטח כבר משתוקקת 
לראות על מה המהומה. 
ומי זו החבצלת הזאת, הגיבורה,
שעשתה כזה רעש אתמול בעולם? 
 

אז אם הגעת עד הלום…
באמת מגיע לך לצפות ביופי הזה!

הנה, קבלי! 
 
אנחנו כבר בעריכה של השיעור הבא… 
וגם הוא מלא יופי, כתמיד. 
מלא בת”תרופות” שכאלה. 
 
כי בעצם, זה מה שקורה כאן, בפרשה ואשה. 
את לומדת, סופחת, מקבלת לתוכך תורה מופלאה
חושבת לעצמך הנה שקיבלת את המזור והמרפא 
שהזדקקת להם בדרך הארוכה.
ואז את מגלה, 
שאת בעצמך – מרפאת. 
את בעצמך, מביאה נחמה.
את בעצמך מעבירה לעולם את כל הטוב הזה. 
 
וזה, דבר גדול מאוד. 
 
בואי, הצטרפי למעגל של נשים לומדות
ששואבות חוסן ואמונה מתורה נשית בלעדית
ומעבירות את זה הלאה, למעגלים מתרחבים והולכים. 
 

מכאן >> לחצי 

הפרטים הקטנים: 
השיעור הכתוב מגיע אליך ביום חמישי עד לשעה 15:15
ערוך ומוכן לקריאה נוחה בסמארטפון וגם להדפסה. 
54 ש”ח בחודש. אין מחויבות, ניתן לעצור בכל עת בקלות. 
 

אנחנו ביציאת מצרים עכשיו, יציאה מהשבי,
מתחברות לעבריות, האימהות שלנו במצרים, שלא נכנעו לחושך.
זמן מעולה להצטרף.

כל הברכות,
יקרת ✍
העורכת

The post הסרטון שחרך את הרשת ושימח את כולנו ביום קשה כל כך first appeared on פרשה ואישה.

]]> https://parasha.org/%d7%94%d7%a1%d7%a8%d7%98%d7%95%d7%9f-%d7%a9%d7%97%d7%a8%d7%9a-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%a8%d7%a9%d7%aa/feed/ 9 חרבות ברזל. חלק א’ https://parasha.org/%d7%97%d7%a8%d7%91%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%a8%d7%96%d7%9c-%d7%97%d7%9c%d7%a7-%d7%90/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=%25d7%2597%25d7%25a8%25d7%2591%25d7%2595%25d7%25aa-%25d7%2591%25d7%25a8%25d7%2596%25d7%259c-%25d7%2597%25d7%259c%25d7%25a7-%25d7%2590 https://parasha.org/%d7%97%d7%a8%d7%91%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%a8%d7%96%d7%9c-%d7%97%d7%9c%d7%a7-%d7%90/#comments Sun, 05 Nov 2023 14:50:25 +0000 https://parasha.org/?p=22887 מאחורי הקלעים של פרשה ואשה קשה לקלוט את זה, אבל אנחנו בפתחו השבוע החמישי ל”חרבות ברזל”.מרגיש שעברו שנים, שנות אור אפילו, מתקופת החגים.  כמו כולם, גם אנחנו כאן ב”פרשה ואישה” עברנו טלטלה עצומה וחשבתי לשתף אותך בקצת מהמאחורי הקלעים שלנו בשבועות האחרונים.  1. לא כך דִּמיַינו אי פעם את שמחת תורה כבר במהלך השבת ההיא, […]

The post חרבות ברזל. חלק א’ first appeared on פרשה ואישה.

]]>

מאחורי הקלעים של פרשה ואשה

קשה לקלוט את זה, אבל אנחנו בפתחו השבוע החמישי ל”חרבות ברזל”.
מרגיש שעברו שנים, שנות אור אפילו, מתקופת החגים. 

כמו כולם, גם אנחנו כאן ב”פרשה ואישה” עברנו טלטלה עצומה
וחשבתי לשתף אותך בקצת מהמאחורי הקלעים שלנו בשבועות האחרונים. 

1. לא כך דִּמיַינו אי פעם את שמחת תורה

כבר במהלך השבת ההיא, בעיצומו של חג שמחת תורה,
שמענו. כל אחת ממקומה.
אני גרה בתקוע (ישוב בגוש עציון).
בבית הכנסת שלי יש לא מעט “ביטחוניסטים”
שהיו מעודכנים משעות הבוקר המוקדמות
על האירוע הקשה, הרצחני, חסר התקדים שפוקד את ישראל.

מודאגים רקדנו עם ספרי התורה,
בלב הולך וכבד סיימנו את פרשת “וזאת הברכה”
כשהגענו לפרשת “בראשית” כבר היינו מבועתים.

הדבר היחיד שהגן עלינו מפני צרורות של בשורות רעות
ודחה אותן, ולו רק בכמה שעות,
היה שמירת השבת.

עד למוצאי שבת.
כשפתחנו את כלי התקשורת בערב,
התחלנו לעכל את היקף הזוועות.

הבנו שאנחנו לא רק “בפתחה” של תקופה אחרת;
 אנחנו כבר בתוכה.
נזרקנו פנימה ללא הכנה מוקדמת, בהפתעה גמורה.
מצב שלא יכולנו לדמיין לפני כן, ועכשיו הוא נהיה למציאות:
חטופים! מאות!
הרוגים – מאות!
פתאום טבח, ואכזריות שאין לתאר
אנשים בבתיהם, או במסיבה גדולה – מה קורה כאן?
אני חוזרת להרגשה הראשונית. להלם. אמאל’ה, אנחנו בתוך הזיה?

ומה עושים עכשיו?

אני מפשפשת אחורה בהתכתבויות שלי עם הרבנית ימימה.
אני כבר מכירה אותה היטב וכבר יודעת שהיא נכנסת עכשיו למוד חירום,
כלומר: לומדת את המצב בקדחתנות.
כל החיישנים בקליטה מלאה.
ואני כבר יודעת, מניסיון,
שאנחנו במציאות הזאת, נעשה את מה שאנחנו הכי טובות בו!
כלומר: לימוד. תפילה. בנייה ותחזוקת חוסן.

הרבנית מיד פותחת את הספרים.
הראשון שעולה בדעתה הוא הרבי מפיאסצנה, בעל ה”אש קודש”.
דווקא הוא, שנרצח בשואה, שדיבר וכתב לחסידיו הדוויים בגטו.

והיא שלחה לי שאלה כואבת
שהוא שואל את הקב”ה בכאב בימי השואה האיומה:
היתכן שכל התפילות שלנו, החל מאלול ועד שמחת תורה כולל – לא התקבלו לרצון? (מדהים – זה אותו התיזמון בדיוק!)
הרי היינו אחרי חג של שבעה ימים. אחרי כיפור.
אחרי ראש השנה ועשרת ימי תשובה ואחרי אלול,
למה זה קורה לאנשים טובים, למה זה קורה לנו?

זה היה השיעור הראשון שקיבלנו באמונה:
אדם מאמין בשעת צרה נושא עיניים לשמים
ומחפש את מי שמסובב את הכל.
שואל אותו בכאב גדול את כל השאלות.

וזו בהחלט תהיה אחת השאלות הגדולות שהרבנית תיתן לה ביטוי
במילים האלה:
איפה היה אלוקים בשואת ה-7/10?

אבל כעבור דקות ספורות הרבנית כתבה לי: עזבי. אולי בלי שאלות. אולי רק תפילה.

וכך העלינו ברשתות את התפילה הקצרה, העתיקה כל כך, הרלבנטית כל כך:

2. פותחות חדר מלחמה

עוד באותו הלילה של מוצאי החג-שבת הרבנית עלתה לשידור.
היא דיברה על כך שלפני הכל, זו מלחמה בנשים.
הבית נפלש; זה הסיוט של כל אישה באשר היא.
היא הזכירה את המלחמה בעמלק,
שהנביא אומר לו: “כַּאֲשֶׁר שִׁכְּלָה נָשִׁים חַרְבֶּךָ
כן תִּשְׁכַּל מִנָּשִׁים אִמֶּךָ”.
הצער הנשי החובק-כל, לא עלינו,
הוא ההצדקה למלחמת חורמה באויב.

ואנחנו, מתמללות כל מילה.
בשתיים בלילה שלחנו מסר ראשון לכל נשות קהילת פרשה ואישה.
כן, יכלנו לחכות למחרת, אבל הרגשנו שזה קריטי.
והאמת, מי יכלה לישון בכלל. אנחנו בטח שלא הצלחנו להירדם.

אפשר לומר שמיד במוצאי שמחת תורה פתחנו חמ”ל (חדר מלחמה).

הבנו שעם ישראל חפור ברשתות החברתיות
וזו הדרך שלנו לתקשר עם עשרות אלפי נשים בישראל ובעולם,
נשים שמבקשות לשמוע מה אומרת הרבנית ימימה
שיודעות שהיא תסמן לנו איזשהו שביל בתוך הכאוס. 

כך התחלנו להעלות פוסטים בפייסבוק ובאינסטגרם שלנו,
ולשלוח תכנים גם בקבוצות הוואטסאפ של פרשה ואשה.
למשל:

(מכאן מצטרפים לקבוצות הוואטסאפ השקטות שלנו, מוזמנת >> לחצי)

המשרד שלנו בירושלים נשאר ריק ונעול.
נשות הצוות של פרשה ואשה עבדו מבתיהן.
הילדים עלינו וסביבנו ואנחנו – עושות משמרות.
אין לנו זמן להיות בהלם. זקוקים לנו!

מאות שאלות זורמות אלינו, ובכל הפלטפורמות:
ברשתות, בוואטסאפ, בטלפון, במייל…
ונשות הצוות – קוראות הכל. משתדלות לעטוף.
שולחות איחולים לבשורות טובות.
מעבירות שאלות לרבנית ומחזיר תשובות במידת האפשר.

חלק גדול מהפניות העברנו לאיילה.
תזכרו את השם הזה. איילה אדרי,
המפיקה של הרבנית ימימה.
במסירות נפש אינסופית, תוך שהיא מוצפת פניות חירום,
איילה כל כך השתדלה לחזור לכולן.

אמאל’ה, איזה פניות! לא פשוט בכלל.

גם הרבנית ימימה עבדה מביתה. ההרצאות והמסעות נבלמו.
מוקפת בילדיה ובנכדיה, שפתאום כולם בחופש מהלימודים
ואיך לא, מוקפת ספרים.
שואבת חיים ומשקה סביב.
לומדת. לומדת. לומדת.
זה מה שאנחנו, היא אומרת לי. קהילת לומדות.
כשאנשים יפנו לקמעות (וזה אנושי ומובן),
אנחנו נתעקש להחכים. ללמוד את השיעור שלנו, תרתי משמע.
הלימוד הזה הוא אחזקה, לא פחות.
כשהאירועים מסביב מְשַׁתְּקים, הלימוד נותן לנו יכולת
לשמר תחושת שליטה כלשהי במרחב.


היא עברה מזום לזום לזום,
מנערות בתיכון לנשות לוחמים לאחיותינו בתפוצות ל…
אולפן שידורים היא פתחה אצלה בסלון, מול קיר הספרייה הגדול.

היא תיתן תפילות קצרות. תהילים פרק כ’ למשל, להצלחת החיילים.

היא תאמר: כל תפילה שווה. גם פסוק אחד שאת אומרת בכוונה. יודעת מה, היא תגיד בשבוע השלישי למלחמה. אפילו בלי כוונה! למילים ולאותיות יש ערך כשלעצמן.

היא תתמקד בעשייה, ותאמר: אין מעשים קטנים!

בתוך התוהו, היא תבקש לייצר ודאות.

כך ענתה לי כששאלתי לשלומה, בשבוע הראשון של הלחימה:

3. לימוד. תפילה. חוסן

ואנחנו בעקבות הרבנית. לומדות תוך כדי תנועה. הכל זז, וגם אנחנו!
כל כך הרבה תכנים רצים ברשתות – מה אנחנו בוררות מתוכם עבור הקהל שלנו?
מה המסגור שאנחנו רוצות לתת לאירועים?
מה המסר שלנו?

אנחנו מתמקדות בשלושה קווים מרכזיים:

תורה, כמובן.

תפילה, כמובן.

וכמה שיותר להזכיר לנשים ולנערות את החוכמה שכבר קיימת אצלן. חוכמת החיים, הלב, ההישרדות. כמה שיותר להזכיר להן ולכולנו: אנחנו נשות חיל. בדיוק כשם שאנחנו עכשיו, בנסיבות המטלטלות האלה.

בלי האשמה עצמית! כך, למשל, כשהחל זרם של בנות שגזרו בגדים לא צנועים – לא שיתפנו עם זה פעולה. צניעות זה דבר נפלא, אבל אין זו דרכה של הרבנית.

גם לא אובות וידעונים למיניהם. אנחנו עם התורה, תודה.

מתוך השטף של סרטונים ותמונות ודיווחים, בחרנו בפינצטה עדינה.

נזהרנו מלגלוש לקצוות. לא להגיע לזוועות אבל גם לא לקיטש, שכל כך מאפיינים מלחמות.

העלינו מינונים זהירים של חיזוק ואהבה.

התרגשנו מחתונות החצר המאולתרות ומהחתונות שנערכו בבסיסי צה”ל (או בלשון הרבנית ימימה: “חתונה בסיסית” 😊)

התאהבנו בעם ישראל שמתגייס עם כל הלב, הנשמה והכיס לפנק את החיילים ואת תושבי העוטף המפונים.

נתנו את הבמה לאבות שכולים שבעוז ובאמונה חיזקו את כולנו, כשהם מספרים בגאווה על בניהם החיילים שנפלו בקרבות בעוטף עזה. אלה הבנים שלנו, אלה הבנים. 

ופתאום, צחקנו. כשהתפרסם סיפורה של רחל מאופקים, שעשתה “הכנסת אורחים” למחבלים הרצחניים שפלשו לביתה, האכילה אותם מעמול והשקתה אותם קפה – סוף סוף צחקנו. מותר לצחוק בכלל? אבל הרבנית לא יכלה להתאפק; ” מַיִם שָׁאַל, חָלָב נָתָנָה, תְּבוֹרַךְ מִנָּשִׁים רחל!” היא שוררה בעקבות שירת דבורה הנביאה, ובעקבות יעל אשת חבר הקיני. לנשות אופקים יש אופק, היא לימדה. הן יודעות להתאפק, כי הן צופות למרחק. זו הגבורה החדשה שהתגלתה לעינינו, גבורה מלאת ענווה. 

"אִם חוֹמָה הִיא, נִבְנֶה עָלֶיהָ!" כשנפרצו החומות כולן, יש אחת שעומדת בגופה ומנסה להיות חומה בעצמה. בונות עליכן, נשים אמיצות של העם הזה 🩵🙌 איור מ ע ל ף: נועה קלנר

אז זה סוג הדברים ששיתפנו אצלנו ברשתות, באהבה גדולה.

ובשלוש מילים:
תפילה. לימוד. חוסן.

4. עזה כמוות אהבה

יש לנו בפרשה ואשה מסורת קבועה: מיד אחרי החגים, כשמתחילים לקרוא בתורה מההתחלה, אנחנו אוהבות לצאת במבצע הצטרפות לקהילת הלומדות. אבל בנסיבות הללו כמובן שכל התכנונים התבטלו. החגיגה השנתית של פתיחת חמישה חומשי התורה, “מתחילות מבראשית”, נדחתה. עכשיו מלחמה, עכשיו צער.

רציתי לתת ביטוי ויזואלי לזמן הזה. הרי דקה לפני סוכות סיימנו עונת מכירה נפלאה של יומן “שנה וברכותיה” לשנת תשפ”ד. היומן כיכב בכל העיצובים שלנו. אבל זהו, הנסיבות השתנו. התהפכו, יותר נכון. צריך לכבד את גודל השעה. לעצב משהו חדש.

ביקשתי מהרבנית לתת כותרת לתקופה הזאת.

“עזה כמוות אהבה”, היא כתבה לי חזרה, סלוגן מצמרר שמרפרר ל”שיר השירים”. הפרעות, המלחמה, כל הרע שיצא מעזה – זה ההקשר האקטואלי. והאהבה, היא ההקשר הנצחי שלנו בלימוד של פרשה ואשה.

זה ככה. הרבנית ימימה תמשוך אותנו לעבר האהבה. היא תחשוב אהבה, תחזור לאהבה, תלמד אהבה. הסלוגן אכן תואם בול.

לעיצוב החדש בחרתי תמונה יפה של הרבנית. אופטימית. באופן אישי כשאני רואה אותה עם העיניים הבורקות והחיוך הגדול, משהו בי נרגע. ביקשתי תמונת נוף גדולה שמשלבת אורבני עם שדות וכפרים, כמו הנוף של ישובי העוטף לגווניהם. בשמי התכלת יש עננים שהם ספק ענני אבק, רמז למלחמה. 

העיצוב עבר במרוץ שליחים בין פאני, קרן ומיכל, מעצבות מוכשרות שפרפרו, כמונו, בין החיים האישיים, העבודה והלם השעה. כך נולד העיצוב הזה, שבוודאי כבר ראית, שריגש אותנו מאוד:

זה נורא שאני מתקשקשת ככה עם עיצובים? שאלתי את הרבנית. בכל זאת, מלחמה.

לא, ענתה. זה אסקפיזם ורפלקס הישרדות.

שיהיה.

5. וְהָאָרֶץ שלי הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ

השיעור לפרשת “בראשית” יצא לנשות קהילת הלומדות ביום חמישי.
אם יש ודאות אחת בחיים שלי, הרי זה שאני אעשה כל מה שביכולתי על מנת שהלימוד הקבוע שלנו ימשיך. אין מצב לקחת הפסקה, קל וחומר בימים כאלה. לשיעור הזה חיכינו כולנו, כל אלפי הנשים ומשפחותיהן בקהילת הלומדות. סוף סוף דפים, דיו, ופרשת השבוע. איזשהו נצח וממשות להיאחז בהם, אחרי שבוע מוטרף שבו בוססנו בחדשות ובדיגיטל. 

וסוף סוף היא הגיעה, השבת, ומשהו בנו התנקה.

ְהָאָרֶץ שלי הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, הרבנית לימדה. ואיזה חושך. ואילו תהומות. ואיזה גירוש מגן עדן. ואיזה בלבול ופיזור נפש, ומה עושים עם זה עכשיו? מה עשתה חווה, האישה הראשונה בעולם, כשכל זה קרה לה?

ואיך אוספים את הנפש חזרה?

ובבקשה – אל תצפו בסרטוני אימה, אל! Don’t! הרבנית חזרה ואמרה. זה מצלק, זה מחליש את כוח התפילה, ואנחנו זקוקות לך עכשיו כל כך.

והשיעור לא רק מדבר על החורבן והגירוש מעדן, אלא לוקח אותנו למסע בהפטרה של פרשת בראשית, עם נבואה שחיכתה עד הלום ויש בה כל כך הרבה רמזים מפתיעים לאקטואליה, נבואה שחיכתה לשנת 2023 כדי ללטף אותנו כל כך: היה בה מדבר, ואת חצרים ואת נתיבות (!) ואפילו עסקת שבויים יש בה! ומצרים! ודיבורים מלטפים כל כך: “כִּי תַעֲבֹר בַּמַּיִם אִתְּךָ אָנִי וּבַנְּהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּךָ. כִּי תֵלֵךְ בְּמוֹ אֵשׁ לֹא תִכָּוֶה וְלֶהָבָה לֹא תִבְעַר בָּךְ“, פסוקים שמושיטים יד מלטפת הישר ללבבות השבורים שלנו. כי מישהי שאלה את הרבנית “תגידי, אולי יש בתורה איזשהו מסר אופטימי על המצב הזה? והרבנית פשוט לא יכלה שלא להיענות לה.

כשלחצנו על כפתור “שלח”, והשיעור יצא לקהילת הלומדות, ידענו שעשינו את שלנו בנאמנות.

יש לאותיות האלה כוח אדיר.

ולנשים יש כוח אדיר.

ואיך זכינו להימצא ולפעול בעולמות האלה, תורה ואישה. שתי המָטֶרְיות החזקות ביותר בבריאה, כך הרבנית תמיד אומרת.

התגובות שקיבלנו על השיעור הזה ועל כל פעילות התוכן שלנו באותם ימים היו עוצמתיות יותר מהרגיל. 

ובאופן אישי, התורה הזאת החזיקה אותי שפויה כל אותו שבוע, וגם לאחריו, כשבקושי הצלחתי להירדם.
כשגללתי בלי הרף, בעצבנות ובתקווה למצוא חדשות טובות.

כשדאגתי לבני החייל שנשלח לאבטח יישובים מול כפרים עוינים.

וכשחרדתי לבן נוסף שלי, שעושה שירות לאומי באזור סכנה.

התורה הזו החזיקה אותנו כשבתי הטובה קברה חברים שנרצחו במסיבה ברעים.

וכשהקשבתי לחברה קרובה שהמלחמה הזו רק העצימה את הבדידות שלה, וכל מה שיכולתי להציע לה זה חיבוק גדול, אבל מלא תורה ותקווה. 

היא הצילה אותי כל כך. 

לולא תורתך שעשועיי, אז אבדתי. 

בפרק הבא, אם יעמוד לי כוחי:
לוחמות סייבר, אחרי המבול ושו”ת חרבות הברזל

נשמח לתגובות, כאן למטה

The post חרבות ברזל. חלק א’ first appeared on פרשה ואישה.

]]> https://parasha.org/%d7%97%d7%a8%d7%91%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%a8%d7%96%d7%9c-%d7%97%d7%9c%d7%a7-%d7%90/feed/ 42 תעזרו לנו לבחור כריכה מקסימה ליומן שנה וברכותיה תשפ”ד https://parasha.org/%d7%aa%d7%a2%d7%96%d7%a8%d7%95-%d7%9c%d7%a0%d7%95-%d7%9c%d7%91%d7%97%d7%95%d7%a8-%d7%9b%d7%a8%d7%99%d7%9b%d7%94-%d7%9e%d7%a7%d7%a1%d7%99%d7%9e%d7%94-%d7%9c%d7%99%d7%95%d7%9e%d7%9f-%d7%a9%d7%a0%d7%94/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=%25d7%25aa%25d7%25a2%25d7%2596%25d7%25a8%25d7%2595-%25d7%259c%25d7%25a0%25d7%2595-%25d7%259c%25d7%2591%25d7%2597%25d7%2595%25d7%25a8-%25d7%259b%25d7%25a8%25d7%2599%25d7%259b%25d7%2594-%25d7%259e%25d7%25a7%25d7%25a1%25d7%2599%25d7%259e%25d7%2594-%25d7%259c%25d7%2599%25d7%2595%25d7%259e%25d7%259f-%25d7%25a9%25d7%25a0%25d7%2594 https://parasha.org/%d7%aa%d7%a2%d7%96%d7%a8%d7%95-%d7%9c%d7%a0%d7%95-%d7%9c%d7%91%d7%97%d7%95%d7%a8-%d7%9b%d7%a8%d7%99%d7%9b%d7%94-%d7%9e%d7%a7%d7%a1%d7%99%d7%9e%d7%94-%d7%9c%d7%99%d7%95%d7%9e%d7%9f-%d7%a9%d7%a0%d7%94/#comments Tue, 18 Jul 2023 17:02:30 +0000 https://parasha.org/?p=21175 אחחח אני כל כך שמחה להציג כאן את כל היופי הזה! חודשים ארוכים של מאמץ ועבודה סביב השעון, מתנקזים לרגע הזה. יומן “שנה וברכותיה” לשנת תשפ”ד מוכן. כמה סגירות אחרונות (בערך מיליון) והוא יורד לדפוס! ועכשיו אתן. בואו להשפיע על הכריכה, שהיא חלון הראווה הכה-חשוב. אני מניחה כאן את הכריכות שעלו לגמר. יש פה כיוונים תנ”כיים לצד […]

The post תעזרו לנו לבחור כריכה מקסימה ליומן שנה וברכותיה תשפ”ד first appeared on פרשה ואישה.

]]>
אחחח אני כל כך שמחה להציג כאן את כל היופי הזה! חודשים ארוכים של מאמץ ועבודה סביב השעון, מתנקזים לרגע הזה. יומן “שנה וברכותיה” לשנת תשפ”ד מוכן. כמה סגירות אחרונות (בערך מיליון) והוא יורד לדפוס!
 
ועכשיו אתן. בואו להשפיע על הכריכה, שהיא חלון הראווה הכה-חשוב.
 
אני מניחה כאן את הכריכות שעלו לגמר. יש פה כיוונים תנ”כיים לצד בינה מלאכותית, רקעים עדינים לצד דרמטיים, ואפילו חיה אחת שכיכבה בתשפ”ג. תהיו טובות ותעזרו לנו לבחור. הביאו את חוכמתכן ואת עיניכן החדות וספרו לנו איזו כריכה טובה יותר? אם תרצו גם לנמק, הצוות יודה לכן כפליים.
 
שני דברים חשובים: 
1. הגרלה כיפית מסתתרת בסוף… 
2. אנחנו מודעות לכך שעל כל הכריכות כרגע כתוב ‘תשפ”ג’ – כמובן שזה יתוקן. 

מוכנות? כריכה מס’ 1

הכיוון: בהיר. קולאז’ מהטבע. חדות העין יבחינו בו, ביוניקורן. אנחנו עוד מתלבטות לגביו – הידעתן שיש האומרים שזו ברייה מיתולוגית, שהתגלתה בפני משה רבנו, או בימי אדם הראשון. זה ממש מסופר במסכת שבת בגמרא. יצור אגדי שכזה.

כיום  חד הקרן הוא חלק מתרבות, יש להודות, זרה. אז נראה. מה שכן, אנחנו אוהבות את המחאה. את הצעקה: רוצות פנטזיה, רוצות להתתחיל מבראשית. 

שנעבור לכריכה הבאה? 

כריכה מס’ 2:

הפעם הרקע דרמטי יותר וכהה. והתוכן הוויזואלי – מחזיר אותנו לימי התנ”ך, עם חיבור לזמן הזה דרך הדמויות מאז ומהיום, שמופיעות על גבי הכריכה. מה שבטוח, זה נשי מאוד. 

אז איך את אוהבת את היומן שלך – דרמטי? תנ”כי? 

כריכה מס’ 3: 

נשארנו עם הצבע הכהה, אבל הפעם – קולאז’ מחיי אישה. בכל אנחנו אוחזות, מהספר אל הספל. מה דעתך? האם היית מוסיפה אלמנטים? חלומות? מפחיתה?

אגב, שימי לב, כאן הפונט של המילים “שנה וברכותיה” מעוגל ומשדר רכות. בשתי הכריכות הקודמות הוא היה הרבה יותר זוויתי וחד. 

את הקולאז’ הזה הכנו בשלושה רקעים לבחירתך. 

כריכה מס’ 4:

כמו הכריכה הראשונה, אבל במקום רקע בהיר אנחנו משתעשעות בצבעוניות חזקה. וגם, המילים “שנה וברכותיה” כתובות בפונט המעוגל, המדושן, המתנועע הזה. ושוב, היוניקורן. הנה:

כריכות מס’ 5 ו-6: אותו קולאז’, מחווה לחיי אישה ב-2023-4. והפעם עם רקעים בהירים יותר, ורוד ותכלת רך. התפרצות של רגעים בחיינו, אם כי העקבים מעט מוגזמים…

כריכה מס’ 7 – הקולאז’ מככב גם באדום. מה שנקרא, יומן עם נוכחות. 

כריכה אחרונה – כריכה מס’ 8!

שוב, התנ”ך מהימים ההם, לזמן הזה. ראינו את האיור המקסים הזה בכריכה מס’ 2, רק שהפעם הוא על רקע בהיר. 

זהו. אנחנו סקרניות לשמוע את דעתך! איזו כריכה גורמת לך יותר לרצות להרים את הספר ולעלעל בו? איזו כריכה מדברת יותר אל ליבך? איך את רוצה את תשפ”ד שלך? 

אנחנו קוראות הכל, וכל תגובה היא בעינינו המלצה שאנו לוקחות בחשבון. 

בין המגיבות נגריל שני יומנים! (הקפידו להזין כתובת מייל מדויקת). 

The post תעזרו לנו לבחור כריכה מקסימה ליומן שנה וברכותיה תשפ”ד first appeared on פרשה ואישה.

]]> https://parasha.org/%d7%aa%d7%a2%d7%96%d7%a8%d7%95-%d7%9c%d7%a0%d7%95-%d7%9c%d7%91%d7%97%d7%95%d7%a8-%d7%9b%d7%a8%d7%99%d7%9b%d7%94-%d7%9e%d7%a7%d7%a1%d7%99%d7%9e%d7%94-%d7%9c%d7%99%d7%95%d7%9e%d7%9f-%d7%a9%d7%a0%d7%94/feed/ 1387 “וְהִגַּדְתְּ” – הסיפור שמאחורי ההגדה החדשה לפסח https://parasha.org/%d7%95%d6%b0%d7%94%d6%b4%d7%92%d6%b7%d6%bc%d7%93%d6%b0%d7%aa%d6%b0%d6%bc-%d7%94%d7%a1%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%a8-%d7%a9%d7%9e%d7%90%d7%97%d7%95%d7%a8%d7%99-%d7%94%d7%94%d7%92%d7%93%d7%94-%d7%94%d7%97/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=%25d7%2595%25d6%25b0%25d7%2594%25d6%25b4%25d7%2592%25d6%25b7%25d6%25bc%25d7%2593%25d6%25b0%25d7%25aa%25d6%25b0%25d6%25bc-%25d7%2594%25d7%25a1%25d7%2599%25d7%25a4%25d7%2595%25d7%25a8-%25d7%25a9%25d7%259e%25d7%2590%25d7%2597%25d7%2595%25d7%25a8%25d7%2599-%25d7%2594%25d7%2594%25d7%2592%25d7%2593%25d7%2594-%25d7%2594%25d7%2597 https://parasha.org/%d7%95%d6%b0%d7%94%d6%b4%d7%92%d6%b7%d6%bc%d7%93%d6%b0%d7%aa%d6%b0%d6%bc-%d7%94%d7%a1%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%a8-%d7%a9%d7%9e%d7%90%d7%97%d7%95%d7%a8%d7%99-%d7%94%d7%94%d7%92%d7%93%d7%94-%d7%94%d7%97/#comments Mon, 20 Mar 2023 13:31:59 +0000 https://parasha.org/?p=20638 ב”ה אז איך זה היה, ליל סדר עם הגדה חדשה, נשית, יפהפייה? לומר את האמת, לא תיארנו לנו שאלפי הגדות יתעופפו אליכן, לרחבי ישראל והעולם, בתוך ימים ספורים. אבל זה קרה. בטרם נספיק לכתוב כאן על “וְהִגַּדְתְּ”, אתן פשוט הזמנתן את כל המלאי שבידינו. עם כזו הבעת אמון מדהימה ומרגשת, נתחיל במילה אחת: תודה! ואחרי […]

The post “וְהִגַּדְתְּ” – הסיפור שמאחורי ההגדה החדשה לפסח first appeared on פרשה ואישה.

]]>

ב”ה

אז איך זה היה, ליל סדר עם הגדה חדשה, נשית, יפהפייה?

לומר את האמת, לא תיארנו לנו שאלפי הגדות יתעופפו אליכן, לרחבי ישראל והעולם, בתוך ימים ספורים.

אבל זה קרה. בטרם נספיק לכתוב כאן על “וְהִגַּדְתְּ”, אתן פשוט הזמנתן את כל המלאי שבידינו. עם כזו הבעת אמון מדהימה ומרגשת, נתחיל במילה אחת: תודה! 

ואחרי שטיפלנו בכל ההזמנות והמשלוחים, ואפילו פסח מאחורינו, וההגדה עברה את טבילת האש הראשונה שלה בליל הסדר (ואפילו הגיעה לנשיא המדינה! אבל על כך בהמשך) – הנה, סוף סוף התפנינו לכתוב עליה גם כאן. להכניס אתכן למאחורי הקלעים של “וְהִגַּדְתְּ”.

1. כבר שנים ידענו שההגדה הזו צריכה לראות אור כספר מודפס.

עשרות שיעורים משובחים לפסח של הרבנית ימימה התחננו: תכרכו אותנו! תעשו לנו “כורך” ותדפיסו! אבל זה היה פרויקט מורכב מאוד, והחלום לא היתרגם למעשה. 

מה כן? כמעט בכל שנה הצלחנו להכין לכן חוברת דיגיטלית חגיגית לפסח, עם חידושי התורה של הרבנית ימימה. אלפים שבכן הורדתן את החוברות האלה והשתמשתן בהן. זה היה שכרנו, על אף שהכנת החוברות האלה מתחה אותנו עד לשנייה הכמעט-אחרונה, ובעצמנו הגענו לליל הסדר עם הלשון בחוץ. אבל האהבה שלכן שווה הכול. 

הנה כריכות מהעבר. מי זוכרת? מי מזהה? 

2. נקודת המפנה (או שמא: הנס) היתה לפני שנה.

אדר תשפ”ב / 2022, אנחנו במרחק שלושה שבועות מליל הסדר, והרבנית ימימה אומרת לי: בואי נכין השנה הגדה אמיתית. 

השתנקתי. אמאל’ה – איך?? כל כך הרבה חומרים אהובים. השעון מתקתק. מאיפה מתחילים בכלל? 

שבוע שלם הסתובבתי משותקת מהפחד.

ואז התיישבתי תחת עץ הזית בגינה. אני אף פעם לא עובדת שם, אבל היה כזה אביב יפה בחוץ. אני זוכרת את הרגע הזה – פתחתי קובץ חדש, והחלטתי בתור התחלה למצוא בגוגל את נוסח ההגדה המלא, ולהעתיק אותו לקובץ החדש. הללויה, שלב א’ מאחוריי. השלב הקל… 

ופתאום זה קרה. המילים של ההגדה דיברו אלי. קָדֵשׁ וְרָחַץ. וְהִיא שֶׁעָמְדָה. כָּל דִּכְפִין יֵיתֵי. וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי. בְּרַח דּוֹדִי וּדְמֵה לְךָ לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים עַל הָרֵי בְשָׂמִים. והסבירו לי איפה בדיוק עליי למקם ביניהן את כל הרעיונות של הרבנית.

זה היה קסם. כל המילים שאי פעם ערכתי מפי הרבנית כל השנים, מעצמן ידעו איפה הן צריכות להתיישב. הן הראו לי את הכיוון, אני רק עזרתי להן להגיע למקום. איזו סיעתא דישמיא. פלא גדול.

3. ככה התקדמתי שבוע ימים. מוקפת בשיעוריה הכתובים של הרבנית ימימה לפסח, עברתי שיעור אחר שיעור והוצאתי ולקחתי ותפרתי פנימה עוד ועוד חידושים וביאורים, תוך כדי שהם מסתדרים סביב הטקסט של ההגדה. הידד לארכיון פרשה ואשה, פשוט אוצר בלום. 

אז יש הגדה! פחות או יותר, כמובן. יש המוןןןן קצוות לסגור, אבל הבסיס ממש טוב. איך אני יודעת? כי אני מתרגשת. כבר למדתי שזה סימן. 

4. הגיע יום שישי, שבועיים לליל הסדר.

אחרי ליל שימורים נוסף, הבנתי שחלקי הגיע למיצוי. טלפנתי לרבנית: רבעצן, עשיתי את המקסימום שלי. עכשיו ההגדה זקוקה לך, שתרימי אותה לגבהים חדשים.  

תגידו לי אתן מה הסיכוי שזה יקרה – ערב שבת, מד-הלחץ בעליה תלולה, אבל… הרבנית הגיעה! עד אליי, לתקוע! ומהרכב מחייכים הרב חיים מזרחי ומוישי, הבן הצעיר, שניצלו את ההזדמנות להסתובב קצת באזור (מקסים אצלנו, מוזמנות!), כששתינו יושבות לנו בצימר קסום בתקוע, ונותנות עבודה. 

ועכשיו תחזיקו חזק: כשהרבנית מהנהנת בסיפוק מהמבנה שקרם עור וגידים, ופתאום היא לוקחת ממני את המחשב והאצבעות שלה מתחילות לרוץ על המקלדת, כל שנותר לי זה להביט בהשתאות מהצד להבין שאני זוכה לראות את ההשראה בפעולה. 

אמאל’ה ואבאל’ה. השבת כבר נכנסת, פסח מעבר לפינה ואצלנו – מילים מילים מילים רצות על המסך, רעיונות חדשים נולדים, התרגשות ענקית. אצלנו ההתרגשות היא המדד לכיוון הנכון. כשהתורה מרגשת אותנו, ברמות פיזיות ממש, סימן שאנחנו נושקות למעמד הר סיני. נשמע מגלומני? זה ככה. 

5. באותו בוקר שישי קסום נולדו בהגדה שלנו שני מדורים חדשים. 

הראשון: “הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת לָכֶם”. 

זו הכותרת שהרבנית העניקה לתחנות עצירה של תפילה גדולה לאורך ליל הסדר כולו, כוונות שכתובות בשפה פיוטית, תמציתית, כי אנחנו בלילה שבו מקבלים את הברכות בחיפזון, בדילוג, ואנחנו לא נוותר על אף לא ברכה אחת. 

וזה עוד לא הכל. באותו בוקר קסום נולד מדור נוסף, שזכה לכותרת “בסיפורי מעשיות ניגאל”. סיפורי מעשיות של רבי נחמן מברסלב!

רגע, מה זה קשור לליל הסדר?
עם הפרשנות המקורית של הרבנית ימימה, זה קשור. ומרתק! “מעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו” (על בת המלך שנמצאת בכל אחת ואחת כאן, והדרך לגלות אותה גם אחרי שנים של תחפושת, לכאורה). “מעשה מאבדת בת מלך”, על החיפוש אחר האהוב (שיר השירים כמובן), “מעשה מרב ובן יחיד” על יחסי אבות ובנים. ועוד ועוד. 

6. ובינתיים אתן מרגשות אותנו כל כך, ומזמינות לכן העתק דיגיטלי של הקובץ הזה (אנחנו עדין מספרות על ההגדה הדיגיטלית של שנה שעברה, כן?).

אבל איך תדפיסו אותו, הוא תופס נפח, הרבה מעבר לכל החוברות הדיגיטליות שהוצאנו בעבר? אני כל הזמן שוברת את הראש על השאלה הטכנית הזאת. זו כבר מזמן לא הגדה להדפסה ביתית, היא תפחה כל כך. 

אבל התגובות שלכן מרגשות אותנו כל כך. מאות תגובות! כאילו אתן מחכות לה כל כך. ההגדה הזו נישאת על כנפי נשרים, עוד בטרם ראתה אור. תחושה עילאית. 

הפרויקט עובר לעיצוב בסטודיו “דוסה”. בהובלת מעצבת העל קרן טייב, הסקיצות עוברות ברצוא ושוב. ‘סקיצה’ זו מילה קטנה מדי לתאר את היופי שהלך שם.  

קראנו לה “הגדת אור שבעת הימים”, כיאה להגדה של ליל הסדר שחל בשנה השביעית, שנת השמיטה, ביום השביעי – בשבת! 

7. העשייה נכנסת להילוך גבוה, ופתאום אני מקבלת הודעה בוואטסאפ: “יקרת, ראינו שאתן מוציאות הגדה, אנחנו כאן בשבילכן אם תצטרכו עזרה”. 

על החתום: חיה מהוצאת קורן-מגיד. 

כרגע אני רק מודה לה, אבל בהמשך אני אכן אפנה אליה, כשנצטרך את נוסח ההגדה, ערוך ומנוקד. נכון שזו “רק” חוברת דיגיטלית, אבל היא חייבת להיות ברמה גבוהה. 

8. הצוות בסטודיו דוסה עובדות נגד השעון. תיכף ליל בדיקת חמץ. אתן בינתיים רוכשות את ההגדה בגלים גבוהים של פרגון, שמשאירים אותנו פעורות פה ובעיקר בתחושת מחויבות ענקית. 

ערב בדיקת חמץ, וההגדה שלנו מוכנה.

היא גדושה בכל טוב. אין לי מושג איך תדפיסו אותה. אבל אתן לא מתלוננות. להיפך, משמחות אותנו עד אין קץ באינספור הודעות, כאלה: 

9. ליל הסדר מאחורינו, הצונאמי המרגש גם. אבל החברים בהוצאת קורן-מגיד לא מוותרים על המומנטום. הם רותמים את כולנו, הפעם עם צוות מורחב, כדי שבשנת תשפ”ג / 2023 אתן תקבלו הגדה והפעם אמיתית. מודפסת. מאוירת. חדשה! 

לא תאמינו מתי סיימנו להכין אותה: באוגוסט, בעיצומו של החופש הגדול. כשאתן חייתן את חייכן תחת השמש, אנחנו נתנו פול גז. 

עוד ועוד סבבי הגהות, טיפול ביצירות ובזכויות יוצרים, מראי מקום ומקורות שחשוב לנו להוסיף – מעל 200 מקורות! עוד סיפורי מעשיות של רבי נחמן. ועוד! גדשנו את ההגדה. 

10. כל העיצוב השתנה. 

קרן עשתה מלאכת מחשבת! היא בנתה לנו הגדה רב-שכבתית, שמורכבת מהטקסט המקורי, ועליו הצליחה לכנס את כל השכבות של ההגדה בצורה נקייה, מסודרת ויפהפייה. 

כל הפירושים והחידושים 

כל הסיפורים והביאורים

כל הכוונות והתובנות

כל מה שהוא “הרבנית ימימה” ואנחנו. 

וזה לא הכל, קרן הפגישה אותנו עם מאיירת מדהימה וצעירה, הלל שרעבי. לנגד עיניה עמדו הגדות אינספור, לאורך ההיסטוריה, שנהיו ליצירות אמנות, יצירות יודאיקה. ההגדה שלנו תעמוד איתן, בשורה הראשונה. 

11. גם השם השתנה. “וְהִגַּדְתְּ”, כך קראנו לה, כותרת שמרמזת על נשיות, ועל הטוויסט שלנו על ה”” המסורתי. ההגדה רוצה להגיד לנו, רוצה להגיד – אותנו. סוף סוף הגדה נשית. 

בעיצומו של החופש הגדול נשלחה “וְהִגַּדְתְּ” להדפסה הרחק הרחק מכאן, בסין. ידיים סיניות טיפלו בה באהבה גדולה.  

12. גם אנחנו התאהבנו!! מרוב אהבה, הוספנו להגדה שלנו סדרת סרטונים מיוחדת, הרבנית ימימה והעורכת שלה (קרי: אנכי) בשיחה על ליל הסדר, חירות, גאולה, לחץ ועוד מלא דברים שמגיעים בחבילה הזו שנקראת “פסח”… 

צילמנו במגדל דוד, בירושלים אהובתנו. אנחנו מודות לצוות מגדל דוד ובראשם המנכ”לית אילת ליבר.

כל רוכשות ההגדה דרכנו מקבלות גישה לסדרת הסרטונים הזו, שמרגשת אותנו מאוד. 

בנימה אישית, מסע ההגדה סחף אותי כליל. רכבת הרים רגשית שכללה לחץ גדול, מעגלי פירגון ענקיים בלתי צפויים, השתאות – שוב, בפעם המיליון – מהרבנית ימימה, הודיה לשותפינו בהוצאת קורן-מגיד ולקרן טייב, עם הלל שרעבי, מיכל לויט וכל הצוות המהמם בסטודיו דוסה, והודיה אין קץ לקב”ה שמכוון אותנו בהשגחה מדויקת לשליחותנו.

 

השנה אני סוף סוף אגיע לפסח מוכנה. יש לי זמן להתכונן, לנקות, ללמוד. 

תודה לכן, תודה עליכן.

The post “וְהִגַּדְתְּ” – הסיפור שמאחורי ההגדה החדשה לפסח first appeared on פרשה ואישה.

]]> https://parasha.org/%d7%95%d6%b0%d7%94%d6%b4%d7%92%d6%b7%d6%bc%d7%93%d6%b0%d7%aa%d6%b0%d6%bc-%d7%94%d7%a1%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%a8-%d7%a9%d7%9e%d7%90%d7%97%d7%95%d7%a8%d7%99-%d7%94%d7%94%d7%92%d7%93%d7%94-%d7%94%d7%97/feed/ 3 אני חרדה גדולה מהמילה שעמום https://parasha.org/%d7%90%d7%a0%d7%99-%d7%97%d7%a8%d7%93%d7%94-%d7%92%d7%93%d7%95%d7%9c%d7%94-%d7%9e%d7%94%d7%9e%d7%99%d7%9c%d7%94-%d7%a9%d7%a2%d7%9e%d7%95%d7%9d-%d7%a8%d7%90%d7%99%d7%95%d7%9f-%d7%a2%d7%9d-%d7%94/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=%25d7%2590%25d7%25a0%25d7%2599-%25d7%2597%25d7%25a8%25d7%2593%25d7%2594-%25d7%2592%25d7%2593%25d7%2595%25d7%259c%25d7%2594-%25d7%259e%25d7%2594%25d7%259e%25d7%2599%25d7%259c%25d7%2594-%25d7%25a9%25d7%25a2%25d7%259e%25d7%2595%25d7%259d-%25d7%25a8%25d7%2590%25d7%2599%25d7%2595%25d7%259f-%25d7%25a2%25d7%259d-%25d7%2594 https://parasha.org/%d7%90%d7%a0%d7%99-%d7%97%d7%a8%d7%93%d7%94-%d7%92%d7%93%d7%95%d7%9c%d7%94-%d7%9e%d7%94%d7%9e%d7%99%d7%9c%d7%94-%d7%a9%d7%a2%d7%9e%d7%95%d7%9d-%d7%a8%d7%90%d7%99%d7%95%d7%9f-%d7%a2%d7%9d-%d7%94/#comments Sun, 11 Sep 2022 11:12:11 +0000 https://parasha.org/?p=18309 ב”ה כמדי שנה, הרבנית ימימה מעניקה ראיונות לכבוד השנה החדשה המתקרבת. השבת התפרסם ראיון מרכזי בעיתון “שביעי”. שביעי נמצא בשלישיה הפותחת של עלוני בתי הכנסת הפופולריים, אלה שנחטפים ראשונים (עד שהצלחתי להשיג עותק!). לבקשות הקהל היקר לנו, החלטנו להנגיש את הכתבה ולהביא את הטקסט במלואו גם כאן. מוזמנות להכין קפה ולצלול פנימה, לשיחה על החיים […]

The post אני חרדה גדולה מהמילה שעמום first appeared on פרשה ואישה.

]]>

ב”ה

כמדי שנה, הרבנית ימימה מעניקה ראיונות לכבוד השנה החדשה המתקרבת. השבת התפרסם ראיון מרכזי בעיתון “שביעי”. שביעי נמצא בשלישיה הפותחת של עלוני בתי הכנסת הפופולריים, אלה שנחטפים ראשונים (עד שהצלחתי להשיג עותק!).

לבקשות הקהל היקר לנו, החלטנו להנגיש את הכתבה ולהביא את הטקסט במלואו גם כאן.

מוזמנות להכין קפה ולצלול פנימה, לשיחה על החיים ועל המוות, על התורה ועל העבודה, היומן, הספרים והשיעורים, על הרב חיים מזרחי, האיש שאיתה, והילדים, ופרשה ואשה, מיזם התורה שלנו, שמציין עשרים להיווסדו – עשרים שנה!

תודה לשרון רוטר המראיינת המופלאה על ראיון יוצא דופן, שהוא קודם כל שחנ”ש מפתיע.

ותודה לכן ועליכן, הקהילה החמה והעוטפת, קהילת הלומדות שהיא כבר מזמן בית.

תארו לכם שקיבלתם הזדמנות להיפגש עם הדמות הנערצת עליכם, ולשאול את כל מה שחלמתם לדעת. אז לי זה קרה לאחרונה. זכיתי לשבת עם האישה והאגדה, הרבנית ימימה מזרחי, ועם תלמידתה הנאמנה יקרת פרידמן, ולהיכנס לקישקע של התופעה הזאת.

נפגשנו במשרדים של ״פרשה ואשה״ לרגל ציון 20 שנות פעילות של השיעור השבועי, מפעל תורני נשי פורץ דרך שהביא את הרבנית ואת תורתה לעשרות אלפי בתים בישראל ובעולם כולו. פרידמן היא עורכת השיעורים של הרבנית ימימה, והיא מכונה גם ‘רבי נתן’ של הרבנית.

 

  • איך בעצם הכל התחיל?

פרידמן: ״לפני עשרים שנה הייתי דוקטורנטית ‘מיובשת’ באוניברסיטה העברית. איכשהו הגעתי לשיעור של הרבנית בסלון קטן ובו שמונה נשים. זה היה מדהים: ההעמקה, הרעיונות, חידושי התורה, הצחוקים, התלבושות. הרגשתי שאני חייבת לכתוב כל מילה ושאלתי אם אני יכולה להביא מחשב. הנשים גיחכו והרבנית ענתה ‘זה בסך הכל רש״י, את יודעת’, אבל אני ראיתי בעיניי רוחי אצטדיון מלא נשים כמוני, והבנתי שאני צריכה שהמילים האלו יחזרו איתי הביתה״. 

מאז ועד היום יש לשיעור רבבות מנויות ומעל 1,000 שיעורים ערוכים, עשרות אלפי עוקבים ברשתות החברתיות, שישה ספרים שכולם רבי מכר וחלקם ספרי זהב, ויומן אחד, ‘שנה וברכותיה’, שרואה עכשיו אור בפעם השביעית ברציפות. 70,000 עותקים ממנו נמכרו במהלך השנים.

הדלת לא מפסיקה להיפתח. הרבנית ימימה עם יקרת פרידמן (משמאל) ושרון רוטר. צילום: אורן בן חקון


״אני משתמשת הקצה של פרשה ואשה״, מגלה פרידמן. ״עד היום אני יושבת ומתעלפת בשיעורים. אנחנו תמיד חושבות איך לחדש. בסקר שערכנו גילינו כי נשים ביקשו יותר סיפורים אישיים, אז השנה חיזקנו את התמהיל של סיפור עם לימוד. כתבנו על האבא של הרבנית, הילדים שלה, מפגשים שונים שיש לה ועוד”. 

הדלת נפתחת ללא הפסקה במהלך פגישתנו. נשים מגיעות לאסוף את היומן שהזמינו, וגם גברים שרעייתם או אמם סינג׳רה אותם למשימה. הרבנית מקבלת את כולם בקריאות שמחה, כאילו בנה האובד חזר מטיול של שנתיים בהימלאיה. באופן פלאי היא יודעת מה לברך אותם, ובכל פעם היא מצליחה להביא אותנו לדמוע מהתרגשות.

  • את באמת מתפעלת?

״אני מתהלכת בעולם והכל חדש לי”, מספרת הרבנית מזרחי. “כל אדם, כל אישה, זה וואו. אני יודעת שזה נראה מלאכותי, אבל זה אמיתי לגמרי. נראה לי שזה רפלקס הלימוד, ‘בכל יום יהיו בעיניך כחדשים’. כך אדם לומד צריך להתהלך בעולם, להגיד: היא חדשה היום, משהו השתנה בה. אני תמיד מתפעלת מלוח השנה השנה היהודי, שבסופו אלול הוא תחילתו של ‘הזמן’ – סוף שהוא סף, שהוא התחלה. אני לא מסוגלת לפרידות”. היא לא סתם אומרת; הצוות שלה מלווה אותה ממש מהתחלה. 

  • זה לא מעייף, להקשיב ולברך אחרי כל שיעור?

״זו שאלה חשובה. זה משהו שאני חושבת שטרם נאמר בעולם: הגבולות שלי ברורים מאוד. מצד אחד אני מזרחית מאוד, נולדתי בקזבלנקה, ומצד שני יקית מאוד מהשורשים השוויצריים שלי. השעות שלי מדויקות. אני אדע שאחרי שיעור יש שעתיים של קבלת קהל. יש לי סבלנות שאני מתכוננת אליה מראש. אני לא מאמינה בספונטניות ביחסי אנוש, כי זה שווה אכזריות איומה, ״בלי כוונה’… לא מאמינה בבן אדם שמתהלך בעולם בלי כוונה, הוא חייב להתהלך עם כוונה שלא״.

  • ולא תהיה אישה שתתאכזב?

״בטח שתהיה. אבל אני מאמינה שהכוחות שלי חשובים לה. אני צריכה אותי, כי הן צריכות אותי. הצוות שלי מאוד עוזר לי לשמור על הדיוק בזמנים. הבית שלי הוא לא מוקד עליה לרגל”.

“ימימה מעייפת אותי”

לטובת מי שגר במערה בשנים האחרונות, הרבנית ימימה מזרחי גרה בירושלים ונשואה לרב חיים מזרחי. הם הורים לתשעה. אחד מילדיה, יוסף חי, נפטר בעודו תינוק ממום מולד. היא מעבירה שיעורי תורה בארץ ובעולם למאות אלפי נשים בבהירות, הומור, דבקות במקורות ועגה המותאמת ללימוד נשי.

היא אהובה בקרב חוזרות בתשובה, חילוניות, חרדיות וסרוגות, וניחנה בחן ובכנות שובים בקסמם. לאחרונה מונתה במהלך פורץ דרך לתפקיד נשיאת תוכנית רבניות אירופה, כחלק מוועד רבני היבשת. הרבנית ימימה תהיה אמונה על מערך הכשרה של רבניות שיתנו מענה לצרכי הנשים בקהילה. 

  • עם לו״ז כזה צפוף, מתי יש לך זמן להכין את השיעורים?

״אני רודפת מתנשפת אחרי ‘ימימה מזרחי’… היא נושה קשה מאוד. היא רוצה הספקים, חידושים ומאוד מעייפת אותי״.

  • ואיך את עומדת בציפיות שלה?

״מהחינוך הייקי, מאבא שלי שמסתכל מלמעלה ומאבא של כולנו. אני מרגישה מחויבות בעיקר לקהל שלי הנהדר, הצמא, הנאמן, הלומד״. 

  • בכל זאת, את לא חוששת לשעמם?

״אני חרדה גדולה מהמילה שעמום, מהשורש הנורא הזה. אסור לשעמם את הבריות. אני חושבת שזה הדיבר ה-11, ‘לא תשעמם’״, היא צוחקת. ״אני יכולה לשעמם כשאני מביאה את ימימה, אבל תורה? אין לך בית מדרש שאין בו חידוש. אני אעסוק באותו פסוק, באותו המדרש והוא פתאום מבליח לי בצורה אחרת, כי הוא מכיר לי טובה שניערתי ממנו את האבק״.

  • מאיפה החידושים?

״אני מתחננת אליהם. אני לעולם לא אומר שזה שכל או הבנה או ידע. כדי להיות מרענן, מצחיק, מרגש, מבכי, זה חייב להיות קדוש. וכדי שדבר יהיה קדוש, חייבים להקדיש לו המון המון מאמץ וחריצות”.

  • האם בגלל שאת עסוקה בקודש את פחות חרדתית?

״לא. אני כל הזמן דואגת. אני חרדתית היסטרית, וכל הזמן חושבת על הדבר הבא. מה שכן אני מקבלת מהלימוד, ומקווה שהילדים שלי קיבלו, זו יכולת פרשנית בכל צומת שהיא. משהו נראה מבהיל? בואי נפרש את זה, נוציא מזה לימוד. רבי נחמן מברסלב אומר ״ביום טוב היה בטוב״. הוא ממציא ה-Being. ‘ביום רעה – ראה’. תראה איזו תורה אתה יכול להוציא מהמצב הזה״.

  • אז ממה את חרדה?

״בן אדם שאינו חרד לא יהיה פרשן. אני יכולה להמר שרש”י ידע חרדות, אחרת הוא לא היה צריך לפרש כל כך הרבה. אבל העצבות מפחידה אותי. ככל שאתה מקדיש למשהו יותר, שזה בעיניי ערך עליון שהולך ונעלם בדור הזה, כך אתה עלול להיות עצוב יותר, מפני שאתה איש של הספקים ושל דיוק, ורוצה את התוצאה שתתאים להכנה. המלחמה שלי היא כל יום וכל רגע מחדש על השמחה״.

“מבשלת רק חמישה דברים”

  • יש דברים שלא מפחידים אותך?

״מאז שנפטר לי ילד, נהיה לי עוד עולם. אני מסרבת להאמין שהוא התאדה ואיננו. יש לי את החשיבה הפרימיטיבית שאם עברנו את זה, סימנו וי. השטן – כשהוא הגיע להתעלל באיוב – ירד ממנו בסוף ונולדה לו בנותיו: ימימה, קציעה וקרן הפוך. בעזרת ה’, אני מתפללת על זה. לא לידי ניסיון ולא לידי ביזיון״.

  • איך זה להיות ילד של הרבנית ימימה?

״זה בהחלט להקריב, ובטח שזה על חשבונם, לא נגיד שלא. אבל יש להם אמא מכובדת בעיניהם, וזה חשוב. הם גם לועגים, צוחקים עלי ומחקים אותי בלי סוף, אבל באמת בפנים הם מאוד מכבדים. ודאי שהם משלמים מחיר של ציבוריות וחוסר פרטיות. כשהיינו יוצאים, הבנות שלי היו אומרות בהתחלה ‘אמא, סיוט לצאת איתך’. היום הן התרגלו לנשים שמתקרבות ומתחילות שיחה”.

  • מי מבשל בבית?

״האיש שלי בהחלט שותף פעיל. הוא בדרך כלל מבשל צהרים במשך השבוע. השבת היא עליי. מרוקאי. שמן, חריף, שום, תבלינים, כמו השיעור״. 

  • מה את מכינה?

״מה שאני עושה, אני עושה מדהים. מה שאני לא טובה בו – אני לא עושה. זו אחת השיטות שלי בחיים. זר ייקלע לשולחן שלי ויגיד ‘בואנ’ה, את בשלנית’. נכון, אבל זה בדיוק חמישה דברים. באוכל של שבת אני אשקיע ואז זה יוצא טעים. דגים, בשר עם פטריות, סלטים מכל הסוגים והמינים ועוף מכל מיני סוגים״. 

וחלות?

״לא. אני גרועה בבצק. הבת שלי, שירה, אופה בינלאומית״. 

  • את מארחת הרבה את הילדים?

״כן, הם מארחים אותי בביתי״, היא מחייכת. ״כמעט בכל שבת הם מגיעים. הם גרים קרוב, באים לאכול, אורזים ומשאירים אחריהם חורבן. אבל אני חייבת להיות עטופה בהם״. 

  • למה?

״כי אין לי חברות… אני בן אדם לא חברותי אז ייצרתי לעצמי חברה. ילדיי הם חבריי הטובים ביותר ואני סבתא שמאוד אוהבת את הנכדים שלה. חייבת אותם לידי, חייבת רעש בבית״. 

  • את תמיד אומרת שחמה וכלות זה מסובך. איך את מסתדרת איתן?

״בדור הזה מי שמתחתנת עם הילדים שלך, את חבה לה את חייך. אבל זה לא רק הכרת הטוב. אני מתפעלת מהחוכמה שלהן, איך היא קלטה בשנייה מה שלי לקח שנים להבין שזה מה שהוא צריך. מדהים״.

“לא עפה על עצמי בכלל”

הרבנית מזרחי ידועה בשליחותה כמנחמת הנשים הלאומית. בכל אסון היא הראשונה להתייצב. ״יש לי איזה רפלקס שלא מוכן שיהיו בעולם נשים לא מנוחמות, כי אז העולם בסכנה. יש כמובן מקום לבכי, לכאב ולאבל, ככה זה יהדות. אבל אני רוצה את הנחמה, נוח-מה שבתוך החושך״.

  • למה דווקא את? 

״לאורך כל הילדות שלי גדלתי לצד אחות חולה באנורקסיה. היא עדיין נלחמת בכל יום. כילדה הרגשתי שאני חייבת לשמח אותה,  כי לא יכולים להיות חילופי תפקידים, שאחותי הגדולה תהיה הקטנה״, מספרת הרבנית ועיניה מתמלאות דמעות. ״רציתי שיישאר לה המקום שהיא לא תרגיש ממועטת. כך זה התפתח אצלי, ופיתחתי מנוע של ‘במשמרת שלי זה לא יקרה’״.

  • כמה שעות כבד לך אחרי שאת באה לנחם? 

״הרבה. זה מגביר אצלי את התפילות לגאולה פרטית של האישה הזאת והכללית. האסונות הם חלק ממני והם חלק מהרקמה הנשית הגדולה שקמה ומתנחמת״. 

  • את יודעת שאת באמת מאוד מנחמת? 

״הלוואי. איך אני רוצה לראות את העם הזה שקוראים לו ‘נשים’ שיהיו שמחות. תמיד נוזפים בי: תני לה, זה הזמן שלה לבכות עכשיו! ואני לא רוצה״.

  • את הולכת גם ללא-דתיים?

״בטח. זה מרגש ומוזר, הרפלקס הדתי שמתעורר במצבי משבר. במקום שתגידו ‘אם ככה אלוקים אז ביי לו’, להיפך, ‘בואו נשמע מה יש לו לומר’״.

  • עם כל התארים הגרנדיוזיים, איך זה משפיע על היחסים הזוגיים שלך?

״יהא כלל זה נקוט בידך: אין גבר שיוותר על המעמד שלו. לכן כל אלה שניגשים אליו בחמלה ואומרים ‘כל הכבוד לך, איך הסכמת להיות למרמס, ללדת ולהניק ולבשל במקום אשתך’ – זהו, שלא. כאישה מצליחה את חייבת לכבד אותו מאוד. כבוד מהכבד, אמיתי, לא מלאכותי. ואני מכבדת אותו ים״.

הרב חיים מזרחי הוא מקובל שמקדיש זמן רב לתפילות בכוונה ולתיקוני חצות. ״אני באמת מעריצה אותו״, היא מעידה. 

  • איך את לא עפה על עצמך יותר מדי?

״אני לא עפה על עצמי בכלל. אמא שלי היתה תמיד ביקורתית: ‘שמעתי אותך ברדיו. לא הבנתי מילה’. ‘מה זה הטור הזה, באמת, בושה’. ‘איך התלבשת ולמה את יוצאת ככה? כל הכבוד לחיים מזרחי’, זו הגראנד פינאלה. הודות לאמא, אני אישה ענווה״.

להזמנת יומן "שנה וברכותיה" החדש – לחצו על התמונה

The post אני חרדה גדולה מהמילה שעמום first appeared on פרשה ואישה.

]]> https://parasha.org/%d7%90%d7%a0%d7%99-%d7%97%d7%a8%d7%93%d7%94-%d7%92%d7%93%d7%95%d7%9c%d7%94-%d7%9e%d7%94%d7%9e%d7%99%d7%9c%d7%94-%d7%a9%d7%a2%d7%9e%d7%95%d7%9d-%d7%a8%d7%90%d7%99%d7%95%d7%9f-%d7%a2%d7%9d-%d7%94/feed/ 15 עזרי לנו לבחור את הכריכה המנצחת ליומן https://parasha.org/%d7%a2%d7%96%d7%a8%d7%99-%d7%9c%d7%a0%d7%95-%d7%9c%d7%91%d7%97%d7%95%d7%a8-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%99%d7%9b%d7%94-%d7%94%d7%9e%d7%a0%d7%a6%d7%97%d7%aa-%d7%9c%d7%99%d7%95%d7%9e%d7%9f/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=%25d7%25a2%25d7%2596%25d7%25a8%25d7%2599-%25d7%259c%25d7%25a0%25d7%2595-%25d7%259c%25d7%2591%25d7%2597%25d7%2595%25d7%25a8-%25d7%2590%25d7%25aa-%25d7%2594%25d7%259b%25d7%25a8%25d7%2599%25d7%259b%25d7%2594-%25d7%2594%25d7%259e%25d7%25a0%25d7%25a6%25d7%2597%25d7%25aa-%25d7%259c%25d7%2599%25d7%2595%25d7%259e%25d7%259f https://parasha.org/%d7%a2%d7%96%d7%a8%d7%99-%d7%9c%d7%a0%d7%95-%d7%9c%d7%91%d7%97%d7%95%d7%a8-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%99%d7%9b%d7%94-%d7%94%d7%9e%d7%a0%d7%a6%d7%97%d7%aa-%d7%9c%d7%99%d7%95%d7%9e%d7%9f/#comments Tue, 09 Aug 2022 04:39:22 +0000 https://parasha.org/?p=17246 ב”ה זו העונה של הפרפרים בבטן. אלפי פרטים קטנים נתפרים ומצטרפים זה לזהואז הוא מגיע.הרגע של הכריכה. היומן… לא חשבת ששכחנו אותו, נכון?  והפעם, אנחנו עם הפנים לשמיים.אחרי באמת אינספור גרסאות,וניסיונות בגוונים ובדימויים,והקשבה להלכי רוח ונפשואפילו דפדוף בקטלוג זארה… קבלי – אלה שתי הכריכות שהגיעו לגמר! אנחנו לא בטוחות איזו מהן היא הפייבוריטית שלנו. שתיהן מרגשות. פותחות לב.קשה […]

The post עזרי לנו לבחור את הכריכה המנצחת ליומן first appeared on פרשה ואישה.

]]>
ב”ה
 
זו העונה של הפרפרים בבטן.
אלפי פרטים קטנים נתפרים ומצטרפים זה לזה
ואז הוא מגיע.
הרגע של הכריכה.
 
היומן… לא חשבת ששכחנו אותו, נכון?
 
והפעם, אנחנו עם הפנים לשמיים.
אחרי באמת אינספור גרסאות,
וניסיונות בגוונים ובדימויים,
והקשבה להלכי רוח ונפש
ואפילו דפדוף בקטלוג זארה…
 
קבלי – אלה שתי הכריכות שהגיעו לגמר!
אנחנו לא בטוחות איזו מהן היא הפייבוריטית שלנו.
שתיהן מרגשות.
פותחות לב.
קשה לנו להחליט!!
 
ובשעות הקרובות הכריכה יורדת לדפוס
אההההה!
 
אז אנחנו חייבות את חוכמת ההמונים – עכשיו!
 
ספרי לנו איזו כריכה אהבת
(כן יש הבדל!)
ואם אפילו תנמקי, הרי זה בונוס.
 
כתבי לנו בתגובות – אנחנו קוראות הכל!
 
והשבחים? לקרן טייב ולצוות המוכשר של דוסה – סטודיו עיצוב גראפי.
 
בקרוב (ממש בשעות הקרובות) נדע
איזו משתי הכריכות הפיינליסטיות הכי ריגשה ונכנסה ללב.
אנחנו במתח!
 
שנזכור להרים עיניים לשמיים,
 
הרבנית ימימה
ויקרת

The post עזרי לנו לבחור את הכריכה המנצחת ליומן first appeared on פרשה ואישה.

]]> https://parasha.org/%d7%a2%d7%96%d7%a8%d7%99-%d7%9c%d7%a0%d7%95-%d7%9c%d7%91%d7%97%d7%95%d7%a8-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%99%d7%9b%d7%94-%d7%94%d7%9e%d7%a0%d7%a6%d7%97%d7%aa-%d7%9c%d7%99%d7%95%d7%9e%d7%9f/feed/ 856 לילדים שלנו אין פה. תגידו לעצמכם בקול שהם ברכב. https://parasha.org/%d7%9c%d7%99%d7%9c%d7%93%d7%99%d7%9d-%d7%a9%d7%9c%d7%a0%d7%95-%d7%90%d7%99%d7%9f-%d7%a4%d7%94-%d7%aa%d7%92%d7%99%d7%93%d7%95-%d7%9c%d7%a2%d7%a6%d7%9e%d7%9b%d7%9d-%d7%91%d7%a7%d7%95%d7%9c-%d7%a9%d7%94/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=%25d7%259c%25d7%2599%25d7%259c%25d7%2593%25d7%2599%25d7%259d-%25d7%25a9%25d7%259c%25d7%25a0%25d7%2595-%25d7%2590%25d7%2599%25d7%259f-%25d7%25a4%25d7%2594-%25d7%25aa%25d7%2592%25d7%2599%25d7%2593%25d7%2595-%25d7%259c%25d7%25a2%25d7%25a6%25d7%259e%25d7%259b%25d7%259d-%25d7%2591%25d7%25a7%25d7%2595%25d7%259c-%25d7%25a9%25d7%2594 https://parasha.org/%d7%9c%d7%99%d7%9c%d7%93%d7%99%d7%9d-%d7%a9%d7%9c%d7%a0%d7%95-%d7%90%d7%99%d7%9f-%d7%a4%d7%94-%d7%aa%d7%92%d7%99%d7%93%d7%95-%d7%9c%d7%a2%d7%a6%d7%9e%d7%9b%d7%9d-%d7%91%d7%a7%d7%95%d7%9c-%d7%a9%d7%94/#comments Mon, 04 Jul 2022 12:12:24 +0000 https://parasha.org/?p=17167 אחייניתה של הרבנית ימימה מזרחי נשכחה במכונית בסוף השבוע, והיא מבקשת לחזור למילים, כדי שאף ילד לא יהיה חלילה זיכרון לברכה הרבנית ימימה מספרת:חזרתי מהלוויה קשה כל כך, של בת של גיסי. תינוקת שנשכחה ברכב שעות ארוכות. מוות נורא, איך שלא נסתכל על זה. יש ברכה כזאת של סבתות, “בידיים מלאות”. בעיניי זאת הברכה הכי […]

The post לילדים שלנו אין פה. תגידו לעצמכם בקול שהם ברכב. first appeared on פרשה ואישה.

]]>

אחייניתה של הרבנית ימימה מזרחי נשכחה במכונית בסוף השבוע, והיא מבקשת לחזור למילים, כדי שאף ילד לא יהיה חלילה זיכרון לברכה

הרבנית ימימה מספרת:
חזרתי מהלוויה קשה כל כך, של בת של גיסי. תינוקת שנשכחה ברכב שעות ארוכות. מוות נורא, איך שלא נסתכל על זה. יש ברכה כזאת של סבתות, “בידיים מלאות”. בעיניי זאת הברכה הכי יפה בעולם, מפני שאין צער נורא יותר מאשר אובדן של תינוק. מי שלא חווה את הצער, עלול להקל בו ראש. הרי התינוק לא חי הרבה, אין היסטוריה גדולה מאחוריו. אבל דווקא התינוק הוא זה שממלא את הידיים. ככל שהם גדלים והופכים עצמאיים, הידיים כבר לא מלאות בהם כל הזמן.
 
אני זוכרת את זה מנסיבות אחרות. כשילד שלי נשאר שם, ב”הדסה עין כרם”, אחרי שנפטר ממחלה. ואני חוזרת ומסתכלת בעצמי שמחוץ לעצמי, הולכת שם וידיי ריקות ועירי רחוקה ואני גשומת עפעפיים, ואין ריק גדול מזה בעולם.
צילום מסך באדיבות וואינט

אני שולחת חיבוקים ענקיים לאמא שידיה ריקות, וכרגע אי אפשר למלא אותן בכלום. ואני יודעת מניסיון שהידיים ממשיכות כל הזמן לייצר תצורת תינוק. מחפשות כל הזמן את האחיזה הזאת. ואני חושבת שאחרי הבשורה הזו של מוות של ילד קטן, ולא משנה באיזה אופן – האיבר שמרגישים שהוא הכי מיותר, אלו הן הידיים – ואולי זו משמעות הביטוי הזה, “בידיים מלאות”. הידיים שהיו כאן שימושיות כל כך, ואזלו.

איך אפשר לצוות על “לא תשכח”?
האסון הזה גורם לי לחשוב על הציווי שהתורה חוזרת עליו שוב ושוב: “לא תשכח!” למשל: “הישמר לך מאוד פן תשכח את הדברים…” אבל השכחה היא בדיוק המרחב הלא-רצוני. וכי מישהו רוצה לשכוח? זה בדיוק האקט הלא-נשלט. אז איך מצווים עליי “לא תשכח, לא תשכח”?
 
ויש כאן הבנה יהודית תורנית מדהימה. זכירה, לפי התורה, היא תמיד דיבור בקול. למשל, “זכור את יום השבת” – זה פסוק שמצווה על אמירת קידוש: “זכרהו בדברים הנאמרים על היין”. זו אמירה, אמירה ענקית, אמירה שהיא היזכרות. כל כך הרבה משפחות שלא שומרות שבת ישמרו על הריטואל הזה, ה”סברי מרנן”: אתם באים לקידוש?

הטקס הזה של אמירת מילים בריטואל קבוע, מזכיר. הוא מזכיר מי נוכח בשולחן השבת, מי איננו, את מי שכחנו להזמין. הדיבור הוא הקידוד של המצב, הוא הנכחה של ההיעדר; אנחנו זוכרים עכשיו מי לא נמצא. כך הקידוש, כך הקדיש, שמזכיר לנו שמי שנמצא, מצטער על מי שלא נמצא, מתפלל על מי שהוא כן רוצה שיימצא. ככה קידושין: אדם חייב לומר בפיו, “הרי את מקודשת לי בטבעת זו”. הדיבור הוא הנכחה, הוא זיכרון.

תגידו בפה
לכן בימים האלה של הקיץ, ימים חסרי סדר, או עם סדר אחר, חשוב להגיד בפה את התוכנית היומית בבוקר: “אתה מסיע, אני מחזירה”. ומטפלות ששומרות על הילד לסירוגין, פעם כן ופעם לא, שישאלו: “מתי הם מגיעים? מתי לא?” ממש להשתמש בפה. בתזכורת הזאת של המילה.
מאמצי החייאה בתינוקת שהייתה סגורה ארבע שעות ברכב צילום: תיעוד מבצעי מד"א

האסון הנורא של החברה שלנו היום הוא שִכחת הקרובים. כשאנחנו שקועים בשיח של הרשתות החברתיות, עסוקים במלל של הרשתות, אנחנו מזניחים בהיסח הדעת את הדיבורים החשובים. אז אל תשכחו את המילים הפשוטות, היומיומיות, מפני שלילדים אין פה. ואנחנו צריכים לתת להם פה. הם לא יידעו להזכיר את עצמם. הדיבור הוא אזכור, הוא זכירה. ומוטב להזכיר לפני, ולא שיהיה חלילה זיכרונם לברכה.

ואני רק אצטט מכתבון קטן של הרבי מלובביץ’, שעונה למישהי שמרגישה אשמה במותו של קרוב משפחה – ומבקשת ממנו פדיון נפש, ואומרת שחייה אינם חיים. והרבי כותב לה:

“כשנופלים לאדם מחשבות והרהורי חרטה על הנהגה ומעשים בלתי רצויים, צריך הוא לברר מאיזה צד באו: מהיצר הטוב, או ממְנַגְּדוֹ? והבחינה תהיה בתולדות של המחשבות האלו. אם המחשבות העצובות מולידות אצלו הוספת מרץ וחיות בקיום המצוות, חיזוק בהנהגה היומית על פי שולחן ערוך – זו ראיה שמקורן טהור וטוב. אבל אם המחשבות האלו על מה שקרה מולידות עצבות, רשלנות או יאוש, זו הוכחה שבאו מיצר הרע שמתלבש ומתחפש בלבוש של ירא שמים. ותמשיך, ותעשה מעשים טובים, ותגרום נחת רוח לנשמת אותו קרוב משפחה, ולא על ידי מחשבות יאוש, ובוודאי יסייע לה הקב”ה בכך, מלמעלה”.

לצאת מהייאוש לעשייה טובה, בזה אנחנו יוצאים מהמוות, לחיים.

לעילוי נשמת שרה בת אביטל.

The post לילדים שלנו אין פה. תגידו לעצמכם בקול שהם ברכב. first appeared on פרשה ואישה.

]]> https://parasha.org/%d7%9c%d7%99%d7%9c%d7%93%d7%99%d7%9d-%d7%a9%d7%9c%d7%a0%d7%95-%d7%90%d7%99%d7%9f-%d7%a4%d7%94-%d7%aa%d7%92%d7%99%d7%93%d7%95-%d7%9c%d7%a2%d7%a6%d7%9e%d7%9b%d7%9d-%d7%91%d7%a7%d7%95%d7%9c-%d7%a9%d7%94/feed/ 35 כבר סיפרתי לך על חנות היד-שנייה האהובה עליי? https://parasha.org/%d7%aa%d7%a7%d7%95%d7%a2/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=%25d7%25aa%25d7%25a7%25d7%2595%25d7%25a2 https://parasha.org/%d7%aa%d7%a7%d7%95%d7%a2/#respond Wed, 11 May 2022 09:09:37 +0000 https://parasha.org/?p=17082 ב”ה היום יש לי בשבילך סיפור. אישי. האמת – אני כל כך מובכת מלספר אותו. תיכף תביני למה…אבל אני חושבת שהוא שווה(היי, עצרתי את החופשה שלי כדי לכתוב!).  לפני כן, עדכוןאלפי נשים יקרות כבר נרשמו למפגש הפסגה שלנו במוצאי השבת הקרובה!כדאי שתדעי שכל נרשמת יכולה לשלוח שאלה לרבנית ימימה ולדר. יעל דורון. הרבנית קוראת הכל וכבר מתכננת כיצד לתת מענה להמון שאלות.  (אם עדין לא […]

The post כבר סיפרתי לך על חנות היד-שנייה האהובה עליי? first appeared on פרשה ואישה.

]]>
ב”ה
 
היום יש לי בשבילך סיפור. 
אישי. 
האמת – אני כל כך מובכת מלספר אותו. 
תיכף תביני למה…
אבל אני חושבת שהוא שווה
(היי, עצרתי את החופשה שלי כדי לכתוב!). 
 
לפני כן, עדכון
אלפי נשים יקרות כבר נרשמו למפגש הפסגה שלנו 
במוצאי השבת הקרובה!
כדאי שתדעי שכל נרשמת יכולה לשלוח שאלה 
לרבנית ימימה ולדר. יעל דורון. 
הרבנית קוראת הכל וכבר מתכננת כיצד לתת מענה להמון שאלות. 
 
 
אוקיי. 
אתמול כתבתי לך מהו פסח שני (חפשי אצלך במייל)
והיום אני רוצה לספר לך סיפור אישי שאני נוצרת בליבי. 
 
אני גרה בתקוע. 
כן, זה היישוב המתוק שעלה לכותרות בתחילת השבוע
כשפיגוע נורא נמנע. 
אבל היום יש לי בשבילך סיפור אחר, 
זווית אחרת של תקוע, מתוקה ומיוחדת.
אני מדברת על חנות היד-2. 
 
כן, בתקוע פועלת חנות יד שנייה קהילתית. 
כולנו מביאות לכאן את כל העודפים שלנו, 
בעיקר פריטי לבוש ובית שכבר עברו שימוש מאסיבי 
ונמאס לנו מהם
פריטי וינטג’ שהגיעו אני לא יודעת מאיפה
בגדים שרכשנו והתבררו כטעות, 
לפעמים מגיעים לפה מותגים פסיכיים, רק אלוקים יודע איך
(עשר שקל! במקום אלפיים בערך)
ובשנים האחרונות גם הזמנות כושלות משיין 😊 
צי של מתנדבות מהממות, חברותיי ליישוב, מתחזק את החנות. 
היא לא פתוחה בכל יום. יש לה שעות גמישות: 
פה שעתיים אחר הצהרים, שם שעתיים בבוקר
(תיכף תביני למה הפרט הזה חשוב)
ואפילו שעתיים בערב בחמישי,
שבגינן אני עוזבת את הבישולים לשבת 
ורצה להתחדש בבגד יד שניה. 
(מגוחך? דבילי? זאת אני :))
 
יכולתי לצאת חכמה וטרנדית 
ולספר לך כאן על החשיבות האקולוגית 
של שימוש חוזר בבגדים. 
 
אבל זה לא רק זה. 
יש כאן עניין נוסף.
כשאת גרה ביישוב, מרוחקת מהמולת העיר והקניונים 
לפעמים במרוץ החיים את כל כך צריכה את האוויר הזה
של בדים, צבע, מדידה, 
של מפגש… 
 
כאן אנחנו נפגשות, נשות היישוב, 
מפשפשות בין הקולבים
(מטבע הדברים, “הקולקציה” פה “מתעדכנת” כל הזמן) 
שמחות לגלות בגדים סופר מקוריים לעצמנו
לבנות לנו לוקים שונים ומשונים.
נשים פה מחמיאות אחת לשנייה
מוצאות מציאות אישה עבור רעותה. 
מביאות איתנו את הילדים לבילוי 
ולחינוך של מדידה ובחירת בגד. 
 
אני מקווה שהעברתי לך מה זה החנות הזאת עבורי. 
אבל! אני לא רק אישה פרטית. 
אני גם תלמידה של הרבנית ימימה
ובהכירנו אותה, יש לרבנית התנגדות מובנית 
כלפי הקונספט הזה בכללותו.  
 
“חידוש!! אישה חייבת להתחדש!” היא מלמדת. 
“אינה דומה ההרגשה שאת מקבלת מבגד ישן
שכבר שימש מישהי, 
להרגשה של בגד חדש, 
שמעולם לא נלבש על ידי אף אחת אחרת
לתחושה המדהימה שהשקעת בעצמך יותר מעשרה שקלים,
לידיעה שאת שווה את הכסף! 
את שווה את ההשקעה הזאת!”
 
(באופן אישי אני חושבת שהרבנית תמיד צודקת
מצד שני, אני באמת אוהבת את החנות התקועית…
דיסוננס שכזה)

 בכל אופן, זה היה הפתיח
ועכשיו, מעשה שהיה כך היה. 
הילדים שלי הגיעו הבייתה לשבת, 
זו מהשירות הלאומי, זה מהישיבה, 
השלישי משבוע בשטח
הגיעה השבת, וגם יצאה
ופתאום הם התחילו להתגעגע לחוויית החנות. 
 
אמא, החנות פתוחה במוצא”ש? 
 
לא ילדים. שעות הפתיחה לא כוללות את מוצאי שבת. 
 
ראיתי את האכזבה בעיניים שלהם. 
והאמנתי לה. מי כמוני יודעת. 
אני די חיה בחנות הזאת, הרי. 
 
ואז היה לי רעיון: יודעים מה? 
בואו נבדוק, אולי בטעות
האחראית נמצאת בחנות היום, ותיתן לנו להיכנס. 
 
הרמתי את הטלפון 
(בכל זאת יישוב, כולם מכירים את כולם).
אסתר, הילדים שלי… והם מתגעגעים לחנות…
אולי בכל זאת…?
 
אני לא נמצאת שם הערב, היא אמרה. 
אבל את יודעת מה – תקחי את המפתח, 
הוא מתחת לאבן מצד ימין. 
אל תשכחי לנעול אחר כך ולהחזיר את המפתח למקומו. 
 
אני צוחקת כשאני נזכרת 
איך רצנו לשם!
מה רצנו – דאינו. על כנפי נשרים. 
בחושך מצאנו את האבן, המפתח, המנעול
הרגשה שהדלתות נפתחו לקראתנו 
הילדים נכנסו פנימה בעיניים לא מאמינות. 
מישהו שמע אותם! 
מישהו נתן להם להיכנס למקום שסגור בפני כל האחרים
כל האוצרות פתוחים בפניהם – רק בפניהם! 
 
אמא, תסתכלי, ציצית בצבא חאקי! צהל בן ה-16 מאחת מפינות החנות. 
דגמ”ח מושלם לעבודה! שמח אחיו הגדול
השלישית פשוט חטפה שמלות מהקולבים ונכנסה לתאי המדידה
 
אני כבר לא זוכרת מה קנינו 
אבל ההרגשה העילאית הזאת. 
זה מגוחך, אני יודעת! 
אבל היה מדהים. 
להיכנס פנימה בחושך, בהיתר!
לגלות מטמונים שמחכים רק לנו 
וכל שעלינו לעשות זה לדפדף בקולבים, 
לגלות מציאות שכבר עברו גלגולים
והגיעו עד הלום רק כדי שאנחנו נגלה אותן. 
שמחה גדולה. 
 
וזה לא התחושה שלא שכחנו אותנו
כמו שזו ההרגשה שאפילו זכינו, 
ודווקא מכוח היותנו כל כך שכוחים… 
 
תשמעי, אמרתי למחרת לרבנית ימימה. 
אני יודעת שאת פחות מחוברת לקונספט של יד שנייה, 
אבל הפעם יש לי סיפור חזק בשבילך. 
 
הרבנית הקשיבה. 
חשבתי שאקבל נזיפה אוהבת
אבל דווקא לא. 
אני חושבת שאת הסברת לי כרגע מה זה אומר פסח שני, 
היא אמרה בהתרגשות. 
זה בדיוק זה. 
ההבנה שה”מציאה” הזאת שהגיעה אליך אחרי כמה וכמה גלגולים
היא לא פסולה, משומשת ודהויה. 
היא שלך, חיכתה רק לך, לרגע המבורך הזה
והיא נכונה למידותייך
והיא תיטיב איתך ותשמח אותך באופן שלא שיערת אפילו. 
 
הסיפור הזה שלי אפילו נכנס לתוך השיעור של אותו שבוע
(לרבנית יש דרך מעלפת להפוך נשים לתורה)
לכן החלטתי לשתף אותו גם כאן. 
סיפורי יד שנייה כמשל. 
 
אז הנה, 
נו, מה את אומרת?
אהבת? 
התחברת?
 
כי מכאן אנחנו עוברות לאירוע הקרוב והמרגש
פסח שני מגיע לחיינו במוצאי השבת הזאת.
עוד לא מאוחר! 
ואנחנו נותנות ליום המיוחד הזה הזדמנות לשמח אותנו!

אנחנו נדבר בדיוק על זה – 

על שמחת ההזדמנות השנייה. 
והשלישית. והרביעית… 
 
אל תחמיצי את השער הגדול הזה שנפתח!
לחצי על הכפתור הוורוד והצטרפי, אם טרם עשית זאת: ⬇
והעיקר, תקני שמלה. 
חדשה. 
 
יקרת
העורכת של הרבנית ימימה
 
נ.ב. בכל פעם שאני מספרת את הסיפור הזה 
אני מקבלת שאלות על החנות התקועית. 
המפתח כבר מזמן לא מתחת לאבן… 
ואני כבר לא מבקשת יותר חסדים 
אבל הנה שעות הפתיחה, מוזמנת! 🤩
תרשמי כאן, תביאי גם חברות. לחצי <<<
לקבלת הלינק למפגש הרשמי מכאן >>

The post כבר סיפרתי לך על חנות היד-שנייה האהובה עליי? first appeared on פרשה ואישה.

]]> https://parasha.org/%d7%aa%d7%a7%d7%95%d7%a2/feed/ 0 תורת ההשפעה https://parasha.org/%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%aa-%d7%94%d7%94%d7%a9%d7%a4%d7%a2%d7%94/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=%25d7%25aa%25d7%2595%25d7%25a8%25d7%25aa-%25d7%2594%25d7%2594%25d7%25a9%25d7%25a4%25d7%25a2%25d7%2594 https://parasha.org/%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%aa-%d7%94%d7%94%d7%a9%d7%a4%d7%a2%d7%94/#respond Fri, 01 Oct 2021 08:57:09 +0000 https://parasha.org/?p=12285 גל גדות, ריטה, אביתר בנאי – איך באמת נכנסו עשרות יוצרים ומשפיעים ליומן שלנו השנה? האישור מסטטיק הגיע באמצע מרוץ ערד-מצדה. שש וחצי בבוקר, אני קצרת נשימה אחרי עלייה מפרכת, חשה צורך (אסקפיסטי לגמרי) לבדוק אם סוף סוף יש קליטה בפלאפון שלי. ההודעות החלו להיטען בזו אחר זו ופתאום עיניי רואות הודעה מאורון, שמייצג את […]

The post תורת ההשפעה first appeared on פרשה ואישה.

]]>

גל גדות, ריטה, אביתר בנאי – איך באמת נכנסו עשרות יוצרים ומשפיעים ליומן שלנו השנה?

האישור מסטטיק הגיע באמצע מרוץ ערד-מצדה. שש וחצי בבוקר, אני קצרת נשימה אחרי עלייה מפרכת, חשה צורך (אסקפיסטי לגמרי) לבדוק אם סוף סוף יש קליטה בפלאפון שלי. ההודעות החלו להיטען בזו אחר זו ופתאום עיניי רואות הודעה מאורון, שמייצג את סטטיק: “יש אישור”.

רגע, זה לא נגמר בשתי מילים. המשך המשפט גרם לי ללב שלי לנתר:  

“בהצלחה. בשם השם תעשו ותצליחו”.

הרעיון הגדול הבא

העבודה על יומן “שנה וברכותיה” לתשפ”ב הלכה ונשלמה. כל דברי התורה כבר הונחו במקומם. כנ”ל היארצייטים והילולות הצדיקים והצדיקות. ועדיין חיפשנו את החידוש הגדול הבא. “אני רוצה לְעַכְשֶׁוְ את התורה”, הרבנית ימימה אמרה, תוך שהיא מייצרת פועל חדש ומגניב. “רוצה להעביר את התורה מימים – ימימה! מהמקום ההוא – קדימה. שהיא לרגע לא תיחשב מיושנת. התורה צריכה להיות אקטואלית, תמיד”.

ביומן הקודם (לתשפ”א) הכנסנו שירים: אביתר בנאי לצד קרן פלס, אמיר דדון לצד ביני לנדאו. קולולם גדול ושמח. והשנה?

“מדהים איך הקב”ה חילק את החשיפה בדור הזה”, הרבנית חשבה בקול רם. “אנשים נהנים לחלוק מחשבות ולקרוא מחשבות של אחרים. זה דור של חשיבה אינסטגרמית, קצרה ומפולטרת עם הרבה אפקטים ונצנצים”.

הממ… רעיון נולד!

כך יצאנו למשימה, למלא את היומן במחשבות ובמילים של אנשים ונשים מעוררי השראה מרחבי החברה הישראלית. דיבור תמציתי שמרפרר לתורה שלנו. פניתי לעשרות משפיענים וידוענים שידועים גם בזכות העובדה שיש להם סיי, וביקשתי מהם מילים, מחשבות, הגיגים.

מי אמר שזה יהיה קל? מיכל אנסקי

בפרויקט הספציפי הזה, העולם התחלק לשניים: אלה שמכירים את הרבנית ימימה (מכירים ובדרך כלל גם מוקירים), ואלה שלא, וצריך להסביר להם ולשקול מילים ולהישמע כזאת קלאמזית ולהסתכן בדחייה, אמאל’ה (תתפלאו, לא כל העולם מכיר…). אז מאיפה בכלל יכיר אותנו סטטיק? ובכלל, הוא ממעט להשתתף במיזמים למיניהם, כך אמרו לי. אז לא קיוויתי, רק ניסיתי. כמו עם עשרות יוצרים נוספים. שלחתי לחמי.  

חלק מפניותיי נענו בשתיקה. כאילו, מי את ומה את רוצה ממני ומאיפה הגעת לכאן? (ועוד בנוגע ליומן… ז’אנר ספרותי מוזר :)). אצל מי שהיה חשוב לי, פניתי שוב. ושוב. “אתם לא רוצים להישאר בחוץ”, כתבתי. “תאמינו לי”.

לחלקם כתבתי מגילה שלמה. “אני לא יודעת אם את מכירה את הרבנית ימימה”, פתחתי. “אבל אנחנו מוציאות לאור יומן והוא מהמם ואני מבקשת שתכתבי לנו כמה מילים. הנה, זה האתר שלנו, שתכירי אותנו קצת מבפנים. וכאן יש כתבה על היומן הקודם. ובכלל, הרבנית היקרה נבחרה לאחת מ-50 הנשים המשפיעות במדינת ישראל, הידעת?”.

וחיכיתי לתשובה.

“הי יקרת”, מיכל אנסקי ממאסטר שף ענתה לי, אחרי המגילה שכתבתי לה בווצאפ. “מאשרת לך בשמחה”.

וואו, זה היה מהיר! הופתעתי. “ככה? בלי לשאול שאלות, בלי להעמיד תנאים?” שאלתי.

“כן. אמון מלא”, היא כתבה.

וטקסט חזק שלה נכנס פנימה, על (אי) יריבות בין נשים בגמר מאסטר שף. ללקק את האצבעות.

הנה. קסם של טקסט, נכון? ביומן האלבומי הוא בעמ' 136. ביומנית - בעמ' 141.

כך אספנו פנימה אנשים ונשים מכל המרחב הישראלי. יצרנו יומן שהוא פסיפס מרגש ומרהיב. לצד ימי פטירה של ענקי תורה ורוח כמו הרב עובדיה יוסף זצ”ל, הרב דסלר, האר”י הקדוש וחני וינרוט ע”ה, נכנסו דיבורים חדשים.

ומה יפה – שהדברים מתכתבים:

רבי קלונימוס קלמיש שפירא, הרב'ה מפיאסצנא הי"ד
רוני דלומי שתיבדל לחיים טובים וארוכים, צילום: אור דנון

כל פיסת טקסט כזו הפכה את היומן למה שהוא, פסיפס מרגש ומרהיב.

הרב מיכי יוספי, מורה דרך גדול, שכל משפט שלו הוא בול.. המילים שלו התיישבו בשבוע הפטירה של משה רבנו, שעליו נאמר “בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא!”, והאירו זווית של התפתחות אישית רלבנטית לכל אחת ואחת. 

היומן שלנו מגיע לכל כך הרבה לבבות. הוא נכנס לתיקים של צעירות ומבוגרות, אימהות ובנות. בהקשרים האלה, שמחנו לשתול בו מסרים מעצימים וספציפיים לנשים. למשל, זה:

וגם זה.

איזה עולם זה, בחיי. יש משפיעניות של החיים ויש משפיעניות של הוליווד ולשתיהן קהל רחב שמחכה למוצא פיהן. כך נכנסה יעל שבח ליומן. אשת חיל מופלאה של החיים. ולא הרחק ממנה – גל גדות. וונדר וומן מי ימצא? אנחנו מצאנו.  
 
אני מדמיינת את הבנות שלי קוראות את המילים האלה ומהרהרות בהן. יודעות מה – אם מדריכה בתנועת הנוער תקריא מהיומן בפעולה, אני אשמח. 
 
הלאה. קיבלנו מילים שאהבנו, שמבטאות קשר לארץ (בכלל, כשמילים מבטאות חיבור, נוצר קסם.):
צילום: יעל אילן. מתוך דף הפייסבוק של איה קרמרמן

ומילים של קשר אמיץ עם העם הזה שלנו, המופלא, מחנן בן ארי, שכשמו, אלוקים אכן חנן אותו ביכולת להיות גשר מופלא בין עולמות.

סיון רהב מאיר הצמיחה לנו את ט”ו בשבט. חמותה, ‘אמא מאיר’, מצמיחת הילדים, נתנה טעמים בחינוך: 

צילום: משה אליהו
בעניין הזה של חיבורים, קבלו מילים
image-10-pdu2vt5y93es0o9fcrg4rt29p5zwwxgm5pr6xzzooo

אבל מי הייתה הראשונה שאמרה ‘כן’? 

זכות הראשונים. היא אמרה לנו ‘כן’ אבל לא סתם, אלא בכזו נדיבות. כן, אני מדברת על ריטה. 

אוחחח איזו הודעה מוקלטת זכיתי לקבל. “מאמי שלי”, היא דיברה, לאט, בקול המתרגש שלה. “בטח. מה שתרצי. אתן נהדרות. נשיקות”.

המילים של ריטה נשזרו בחודש אייר, שבו מדברים הרבה על מדינת ישראל, על פגמיה ומעלותיה, ועל עם ישראל. אישה חכמה מאוד והמסר שלה מקסים ונכתב בראייה אוהבת ומאחדת. תקראו אותה סביב יום העצמאות (אני מקווה שכבר מצאתן והתרגשתן, כמוני).

בהקשר הזה, כשמפרגנים לך ככה, משהו בך מתרכך. מקבל אישור. אני חושבת שריטה פתחה לי שער בלב. היא אשכרה נתן לי כוח, בפרט שכבר היינו בישורת האחרונה של הכנת היומן, כשכל עזרה משמעותית שבעתיים.

WhatsApp-Image-2021-10-01-at-11.50.26-scaled-pdx12g78kbvomkn3bdct6q8pawnzh8j0k4m37gjz4w
הרבנית ימימה עם ריטה. צילום: משה אליהו

מכירות את לייזה פאנלים? זה שם העט של חגית ביליה, מחלוצות הבלוגריות של האוכל בישראל, מי שהכניסה שיח קליל ושמח לעולם הבישול והאפייה הביתי והאישה שאני חייבת לה את מרק העוף המנצח שלי, הקציצות ברוטב עגבניות ועוד מלא מתכונים מדהימים שנוסו בהצלחה על בני משפחתי.

שתי שורות קצרות שיַמריצו אותנו לעוגת הגבינה של שבועות, זה כל מה שהייתי צריכה ממנה. וקיבלתי.

ואיך הגיבה לייזה פאנלים כשהיומן הגיע אליה? זה כאן, בסרטון (שיתוף מתוך האינסטגרם / lizapanelim)

אסתר רדא היא יוצרת מרעננת (למי שזוכרת, היא הנחתה את טקס המשואות לפני שנה). הוריה עלו לישראל מאתיופיה במבצע משה. היא תרמה לנו טקסט על להיות ‘אסתר’ ועל חוויה של מהגרת שמבקשת להרגיש שהיא חלק מהעדה ולא עוד סתם אחת.

ואם כבר מדברים על אסתר… אתי אנקרי האהובה דיברה על היחס שלה כזמרת להלכה ולשירת נשים. מסר אישי ברור, שמנחה גם אותנו באירועים הגדולים שלנו. ונאמר אמן. 

כל פיסת תוכן כזו נכנסה לדפי היומן וזכתה לרקע צהוב. “צהוב מתאים לסלבס”, פסקה בשובבות קרן טייב, מעצבת העל שלנו. היומן הלך והתמלא בתכנים מעניינים, עכשוויים מאוד כפי שהרבנית ימימה רצתה. וכמובן, לא נכחיש, בשמות נוצצים. 

“תגידו – אתן כבר לא מספיק אטרקטיביות, שאתן חייבות לגייס מקדמי מכירות?”, כתבה לנו אחת מנשות קהילת פרשה ואשה כשהיומן ראה אור. “זה מדרון חלקלק, מכאן נשאבים לתרבות הסובבת! אז מה אם הם ידוענים?”

הבנתי אותה. רבנית תלמידת חכמים יחד עם גל גדות? אכן, צירוף נדיר.

“זה נכון, אני מחוברת”, הרבנית ימימה העידה על עצמה. “מחוברת גם לקלילות ולעממיות ולערסיות. ואני רוצה למצוא את התורה שקיימת בכל אחד, ולהכניס אותה לאכסנייה שלי ולארח אותה ולתת לזה מקום, בשירות התורה. לא סתם יש להם הרבה עוקבים. אנשים רוצים להקשיב להם. וכשאנשים ונשים מכל המגזרים מצדיעים לרעיון של יומן נשי – זה וואו”.

הרבנית כמובן הייתה מעודכנת בהכל והתרגשה יחד איתי מכל אישור ומכל פרגון.

 

אפילו רגע קוסמי עליז היה 

הנה כי כן אני באמצע המרוץ ו-כן, יש אישור מסטטיק בהצלחה בשם השם תעשו ותצליחו! ופתאום כל הנוף לים המלח נפתח ומישהו רץ לידי ובאוזניות שלו, בקולי קולות, אני שומעת את… סטטיק! “תשים את כל הבעיות בצד, יחד נלמד אותם אחד אחד”… רגע קוסמי מרגש.

אני חדשה באגף המרוצים. באחד הסגרים הצטרפתי לקבוצת ריצה, הרגליים עדיין לומדות את המיומנות. מה שבטוח, את יתרת הקילומטרים עד לקו הסיום רצתי בכזו שמחה.

סטטיק התגלה כיוצר בעל לב יהודי חם וחכם. הוא תרם ליומן מחשבה משלו, בינגו ליום הזיכרון לשואה. “תהיו גאים להיות יהודים, גאים להיות קשורים לניצולי השואה”, הוא כתב.

רגע לפני סגירה, העיתונאית חגית רון רבינוביץ’ תרמה לנו טקסט שלה על להיות אמא לילד מיוחד. “זה מתוך ההרצאה שלי”, היא אמרה. “מעולם לא הפצתי בפורמט כתוב. אבל בשבילכן…” גם כשאני קוראת את זה בפעם העשירית אני נוזלת דמעות. 

בנימה אישית 1

אם נראה שאני נהנית לבקש רשות, להזדקק לבריות, לחכות לאישור – ממש לא. זה החלק הפחות אהוב עליי בעבודה היפה שלי. בטבע שלי אני פרש בודד, תנו לי לשבת ולערוך שיעורים לרבנית ימימה וזהו, אני מאושרת.

והחיים, והפרויקטים, מאלצים אותי לצאת מההתכרבלות באזור הנוחות ולהרים טלפון. או לכתוב הודעה. אוף כמה שזה מעצבן.

אבל אז,
דברים יפים קורים.  

וזה, אהמ אהמ, נעים. משנה לשנה זה נהיה יותר ויותר תענוג. יש לנו שותפים! וכל יצירה מבקשת להרחיב את מוטת הכנפיים שלה. אני גאה ביומןן הזה שזוכה לשותפי ושותפות תוכן מרגשים, ומכיוונים לא צפויים. זו ברכה גדולה.

האם אלה מפגשים שרק אישה כמו הרבנית ימימה מזרחי מסוגלת לייצר? אולי.

תראו את היופי הזה שהתפרסם בעיתונות: “כשעינת נתן פגשה את הרב מיכי יוספי”. לכאורה שני צדדים מנוגדים. בפועל – איכות ואיכות והכל מחובר לאותו שורש. 

בנימה אישית 2

באמת שאף אחד לא חייב לנו שום דבר ומרגש לגלות שהעולם מלא נתינה.

כל האנשים האלה נמצאים ברמת חשיפה גבוהה לקהלים אדירים. הם עסוקים ובוודאי מוצפים פניות. ועדיין, הם נענו לנו – ועם מילה טובה, עם לב וברכה. גם למעלה אפשר להיות טוב ומיטיב, נדיב ומפרגן. רשמתי לעצמי להתחזק בזה.

עכשיו.את.

אז הנה, דפי היומן מעידים שבאמת, כל אחד יכול להשפיע. כל המשפיענים הללו צמחו בשדות שלהם, כל אחד ממקומו. והמילים הן הכלי שיש בידינו תמיד. רק השבוע לימדה הרבנית ימימה את דברי הרב’ה מפיאסצנא, שבעולם הזה אתה מושפע. נקודה. הדור שוטף אותך, לטוב ולרע. ההשפעה היא הכוח החזק ביותר שיש. 

אז מה נעשה – ניכנס לתיבה ונסגור את הדלת? פחחח. אין אופציה כזאת. 

הדרך שלנו היא להשפיע. מי שנמצא בעמדת השפעה על הסביבה, מושפע ממנה פחות (כשאת פולטת, את לא פנויה לקלוט). זה דיבור חזק .

“תהיי מובילה”, אמרה לנו הרבנית. “בקשי מהקב”ה להשפיע ארת ההשפעה הקטנה שלך בעולם”.

אז הנה. היומן שלנו מבקש ממך לקרוא במציאות קריאה ייחודית, אינדיבידואליסטית. ולתת לה ביטוי וליצוק אותה לתוך אותיות ולעשות ממנה מילים. וכל אחת יכולה, כל אחת. זה המוטו של היומן שלנו השנה: הקריאה שלך. קדימה, תכתבי.

האם זו תחילתה של ידידות מופלאה?

נאמר זאת כך: זה קשר בין עולמות, שחשוב לנו. כֻּלָּנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד נָחְנוּ.
בנוף הישראלי המורכב, הנפיץ לעיתים, נדרשות נקודות השקה. אנחנו שמחות להיות נקודה שכזאת, שבוטחת בקול שלה ובסחורה שלה ובמה שהיא מביאה ומתוך כך, מתקרבת ומושיטה יד.
ומשם, כמו שאומרים חכמים: עוד יוסיף ויתגלה.

הרי הקהילה שלנו מדהימה. רבבות נשים חכמות כל כך!
אז אנחנו ניתן לך דבר תורה שידליק בך מנורה. משם, תצמיחי ותכתבי את שלך. החשיבה שלך מחוברת לשורש, הרי. את אישה שיש לה סיי תורני על המצב. אז תכתבי!

שאלי את עצמך: מה התורה שיצאה ממני היום? השבוע?

ובסוף השנה יש לך אוצר בלום של תורה, שהנבעת מעצמך.

בסופו של דבר, זו הקריאה שלך. תרתי משמע:

גם your reading – הטקסט שאת קוראת

וגם your calling – הקריאה שאת שומעת; קריאת כיוון, שאיפה, התבהרות. 

כך שואל אלוקים את אדם הראשון בפרשת בראשית: “אַיֶּכָּה? איפה אתה?”

הקריאה הזו מהדהדת לנו, לכל אחת, כל יום.  

את מוזמנת לשמוט את הקריאה הזו כאן, בתוך היומן. את המשפיענית.

בסוף השנה, הרבנית ימימה תשמח ‘לבדוק יומנים’. ממש כמו שעשו אז, בבית הספר… זוכרת? 🙂

הרי כבר אמר את זה אורון של סטטיק: יש אישור. בשם ה’ נעשה, ונצליח!

היומן לשירותכן.
מכאן מזמינים >> לחצי

The post תורת ההשפעה first appeared on פרשה ואישה.

]]> https://parasha.org/%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%aa-%d7%94%d7%94%d7%a9%d7%a4%d7%a2%d7%94/feed/ 0