דפי זהב לנשמה

2 עמודים בסך הכל המכילים דבר תורה קצר ולפרשת השבוע (והכל בהיבט נשי-עדכני, כמו שאנחנו אוהבות)

ותמיד-תמיד 
* מחברים אותך לזמן/עונה/חג ולאקטואליה
* מוציאים לאור את עוצמותיך הנשיות דרך הפרשה
* מזרימים לך אמונה והבנה
* את מוזמנת לשתף ולהפיץ במייל לכל מי שתרצי לפנק
* יש לך יופי של תוכן אקטואלי-רוחני
להקריא בשולחן השבת שלך
ולזכות בתשואות "פשששש….!!!" מכולם

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

הרשמה לקבלת דפי זהב לנשמה:

ארכיון "דפי זהב"

דפי זהב נפלאים לרגל פתיחת חומש חדש – ויקרא! 
את חייבת לעצמך את הפתיחה הרעננה הזו לחומש, 

ולסיום, הודעה קטנה 
דפי הזהב האהובים עלינו יוצאים להפסקה, 
אינני יודעת בשלב זה עד מתי. 
פשוט אני מרגישה שהשיעור המלא של הרבנית ימימה קורא לי ביתר שאת. 
הרבנית מעמיקה ומרחיבה, משתפת המון ועונה לשאלות רבות 
וחשוב לי שלפני הכל, המנויות שלנו, שמחכות לשיעור המלא, 
יקבלו מאיתנו את המיטב, ובזמן. 
גם את יכולה להצטרף לקהילת המנויות שלנו, 
להצטרפות למנוי ולקבלת השיעור המלא של הרבנית ימימה מזרחי בכל שבוע
לחצי כאן. 

הקובץ: דפי זהב פרשת כי תבוא 241 – לחצי כאן!
יט' באלול התשע"ט (19.9.19)

הגענו לשתי השבתות האחרונות של השנה.
זמן לסיכומים, לתקווה לעתיד,
לנימה חיובית ואופטימית.

אך תחת כל אלה, פרשתנו שופעת קללות איומות
כאילו המילים "תכלה שנה וקללותיה" קיבלו משנה תוקף.

והשאלה – למה צריך את כל החלק המבאס הזה?
למה לא להתמקד בטוב, שדווקא יש כל כך הרבה ממנו?

ואיך אמרה זאת הרבנית ימימה במילים הכי רלבנטיות לשבוע הזה –
כנראה שגם לתורה יש קמפיין געוואלד.
נכון, היינו צריכים לבוא מאהבה, לחשוב על הצוף,
להושיט את ידינו לגזר ולא למקל

אבל לפעמים, כבני אנוש, רק הפחד מזיז אותנו באמת.

הקובץ: דפי זהב פרשת כי תצא 240 – לחצי כאן!
יא' באלול התשע"ט (11.9.19)

את כל הנשים המבוישות פוגשים בפרשת השבוע, "כי תצא":
אשת יפת תואר (שבוית מלחמה).
אלמנה.
שנואה ("כִּי תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים, הָאַחַת אֲהוּבָה וְהָאַחַת שְׂנוּאָה").
יְבמה.
גרושה.
והנאנסה.

מהו הכאב הנשי הגדול ביותר?
ואיך נדאג לכך שיהיה מזה בעולם כמה שפחות?
ומה יכולה אישה – כל אחת – לבחור לעשות במצב הזה?

על השאלות הללו ועוד
הרבנית ימימה מזרחי עונה בדפי הזהב של השבוע.

הקובץ: דפי זהב פרשת שופטים 239 – לחצי כאן!
ה' באלול התשע"ט (5.9.19)

"השבוע ליוויתי את הילד שלי לישיבה.
הוא נכנס לראשונה בחייו (חיינו) לפנימייה
ואני כל כך דאגתי: 'ואִם יקרה לו ככה? ואִם יקרה לו ככה?'
(זה פירוש המילה 'אֵם' (או 'אִמא'),
חששות בלתי פוסקים: 'ואִם…? ואִם…?')

ובעלי אמר: 'מה יהיה איתך? את לא מפסיקה לבכות!
די, אל תיכנסי. מפה ואילך – אני נכנס איתו'. "

כך סיפרה הרבנית ימימה השבוע
כי אמנם כן, אנחנו בזמן של התחלות.
התחלות חדשות, קשות, קדושות
ותמיד לפני משהו חדש ולא נודע,
מגיע השכן הקבוע: הפחד.

ומה עושים בפחד הגדול הזה?

הקובץ: דפי זהב פרשת עקב 238 – לחצי כאן!
ז' באב התשע"ט (22.8.19)

זה מה שהרבנית ימימה הכריחה השבוע את בעלה וילדיה לעשות
וזה מה שחובה על כל אמא / מורה / מדריכה / אישה לעשות מדי פעם
ובלי זה, אנחנו עלולות להפוך לתלולית מירמור מהלכת. 

זה כאן, בדפי הזהב המצורפים. תעבירי לחברה שאת אוהבת. זה זהב.

הקובץ: דפי זהב תשעה באב 236 – לחצי כאן!
ז' באב התשע"ט (8.8.19)

לשיעור הזה היה טעם של פרידה קטנה, כי זהו זה, השיעורים הסדירים יוצאים לחופשה עד אלול.

עמדתי בקהל הגדול הזה וחשבתי: וואו.
איך הרגעים האלה של ההמתנה בחוץ כבר נהיו לחלק מהווי השכונה שנים רבות וארוכות.
איך כל אחת עזבה את עיסוקיה ומשפחתה והגיעה, לפסק זמן מקודש.
וכולנו יודעות שמכאן, בעוד שעה וחצי, נצא כולנו זקופות יותר, מחייכות יותר, סולחות יותר.

זה היה השיעור הכי יפה לתשעה באב, יום שנשים לא אשמות בו.
חז"ל מספרים שכשהמרגלים הוציאו את דיבת הארץ רעה, הנשים לא בכו עם כולם.
הן לא האמינו ללשון הרע הזה. נשים באות מאהבה. ואנחנו, בתשעה באב, נבכה ונתענה עבור נשים.

וכאן הרבנית ימימה התחילה לפרט מגילת איכה נשית, את צער השכינה ואת צער השכנה.

הקובץ: דפי זהב מסעי 235 – לחצי כאן!
כח' בתמוז התשע"ט (1.8.19)

והשבוע, בדפי הזהב שלפניך,
הרבנית ימימה יוצאת במסר לאומה ולמנהיגים הפוליטיים:
אל תהיו בלוקים!
אל תהיו טכניים!

תפסיקו "להרגיע" אותנו שאמנם אתם מחייכים ביחד, מצטלמים יפה עומדים זה לצד זה
ובעצם אתם לא אוהבים ועוד מעט תיפרדו.
זה לא משמח אותנו. אדרבה, אנחנו דווקא רוצים שתתאהבו,
רוצים שמשהו טוב יצא מה"חתונה" הזאת.

זה צו השעה של שלושת השבועות. 
ובכלל.
יש סיכוי שבית המקדש ייבנה מבלוקים טכניים, אז קחו לתשומת לבכם.

הקובץ: דפי זהב מטות 234 – לחצי כאן!
כא' בתמוז התשע"ט (25.7.19)

הוא התארס! 
בחברה שלו, בגיל שלו, האירוסין האלה הם בגדר נס.

זה לקח לו המון זמן. הוא ניסה הרבה.
כולם כמעט התייאשו. 
האחיות הצעירות שלו כבר עקפו אותו והתחתנו וילדו. 
היו כבר כאלה שחשבו, בסתר ליבם, שאולי אולי,
חלילה,
ה' שכח אותו.

וזה, כנראה, הקושי הגדול ביותר.
התחושה הזו שאולי שכחו אותי בבית,
ששכחו אותי באוטו. חלילה.
ההרגשה ששכחו ממני.

הקובץ: דפי זהב פנחס 233 – לחצי כאן!
יד' בתמוז התשע"ט (17.7.19)

"דבר אחד אני יודעת:
משהו נלקח ממך. חתיכה של אהבה,
או של שמחה או…

גם אצלי זה ככה. הייתי בטוחה, למשל,
שאבא זה מוסד נצחי. חשבתי שאבא שלי הוא לתמיד.
והתברר לי שלא.
משהו יקר שהיה לי לתמיד, הסתיים.

זה פשוט ככה. אין אחת שאין לה את ה"נבוֹ" שלה,
אותו החסר שזועק לה בעין,
משהו שהיה שלה לתמיד, ואבד."

~ ר' ימימה מזרחי

השבוע בדפי הזהב, הרבנית ימימה
מדברת על ההחמצות האלה,
על הקביעות שהיתה לך ונעלמה.

הקובץ: דפי זהב בלק 232 – לחצי כאן!
ז' בתמוז התשע"ט (10.7.19)

1. למה הרבנית ימימה שמחה שבקרוב יותקנו מצלמות בגני ילדים? 
2. איך במו ידינו אנחנו גורמים לנוער להיות "שוליים"? 
3. מהן שלוש השאלות שתשאלי את עצמך בכל יום בנוגע לביתך וחייך? 

התשובות (היפות, יש לציין), כאן, בדפי הזהב שלפנייך. 
מכירה גננת מקומית? העבירי לה את המסר הזה. נראה לי שהיא תודה לך

הקובץ: דפי זהב חוקת 231 – לחצי כאן!
א' בתמוז התשע"ט (4.7.19)

ואז הרבנית ימימה שאלה: "יקרת, כבר שלחת את דפי הזהב?" 
"עדין לא. למה, יש משהו שאת רוצה להוסיף?"
"ממש לא. אני רוצה לגנוז אותם". 
"אבל למה??" 

והרבנית סיפרה, שמאז שאמרה את הדברים שערכתי מפיה ב"דפי זהב",
היא מקבלת במייל קללות.
כן, מה שאת שומעת. נאצות ואיחולים רעים. רמת אלימות מזעזעת. 

על מה ולמה? על שהיא דיברה בעד יוצאי אתיופיה המפגינים. 
למען הדיוק, לא בעד האלימות. כן בעד להקשיב להם, לכאב שלהם. 

"איך זה כואב", אמרה. "אני הרי מרגישה את העלבון המזרחי. גם הפנתרים השחורים בתקופתם,
איך קיללו וגידפו אותם. גם גולדה מאיר אמרה: 'הם לא נחמדים'.
אבל ה-say שלהם נשאר תלוי בעולם וכיום, הגזענות כלפי המזרחים היא אולי פחותה, בזכותם". 

הקובץ: דפי זהב בהעלותך 228 – לחצי כאן!
י' בסיון ה'תשע"ט (13.6.19)

לכולנו יש את הזמנים האלה, 
שהצער גדול עלינו, 
או העבודה גדולה עלינו
או הזוגיות שאין או יש גדולה עלינו
ובאופן כללי, טו מאץ' עומס.

וקצת נהיה קשה להדליק את המנורה הפנימית
ואת כבר מתחילה להתלונן
ולא רואה את האור בקצה המנהרה. 

וגם זה משמים. גם זה. 
הפער הזה, בין הכוחות שלך לבין גודל העבודה, 
בא לסמן לך. 
אולי הוא מסמן לך ששתקת בענווה יותר מדי. 
ואולי, כלומר בטוח, יש כאן שיעור גדול שאת חייבת להבין. 

הקובץ: #226 דפי זהב במדבר – לחצי כאן!
כג' באייר ה'תשע"ט (29.5.19)

האמת, לפני שבכלל מדברים על "אישי" או "בעלי",
כדאי לדעת שבעולם הקדום, גבר בכלל נקרא "גואל".
גם במציאות שמתוארת במגילת רות,
אישה בלי איש היא חסרת גאולה. מוטרדת, מוחפצת, נזקקת.
במילים אחרות, היא די חסרת תקווה. 
בררררר… 

האם זה שייך רק לעולם הקדום?
מסתבר שגם בימינו, לא מעט נשים תולות את ישועתן באיש
וגם אנחנו, העם היושב בציון, מחפשים בימים האלה גואל,
תולים את תקוותנו במנהיג בשר ודם שיושיע אותנו
והרשת מתמלאת מלל ולהג ופרשנויות, כן בחירות, לא בחירות, 
מעגל סגור שכזה, בלי מוצא.

הקובץ: #225 דפי זהב בחוקותי – לחצי כאן!
יח' באייר ה'תשע"ט (23.5.19)

והיא בכלל גדלה בבית ליטאי, שכלתני.
התורה והמצוות – הן העיקר! תעשי באהבה ובאמונה!
ואם כך, אז הילולות צדיקים?? מי צריך?
מי צריך צדיק? ועוד צדיק מת להשתטח על קברו?
למה בכלל לנסוע עד לשם, אם יש לך תורה ביד?

ודווקא הרבנית ימימה מזרחי,
שמציבה תמיד בפרונט את התורה,
שמגיעה לשיעוריה כשהיא מחבקת שקית של זארה מלאה בספרי קודש,
היא, שהקהל מחכה לה לא פחות משהוא מחכה לתורתה,
הבינה את הסיפור.

הקובץ: #224 דפי זהב בהר – לחצי כאן!
 י"א באייר התשע"ט (16.5.19)

"מוצאי השבת הקרוב מנקז אליו כוחות ענקיים.
מצד אחד,
מאות מיליוני צופים ברחבי העולם יצפו בישראל ובאירוויזיון
ובגללו עומד להיות חילול השבת הגדול ביותר מאז הקמת המדינה.
30,000 איש (שלושים אלף!!) קיבלו היתרי עבודה רשמיים
לעבוד החל מערב שבת ועד מוצאי שבת, כולל
ואני לא רוצה לחשוב על כל הבלתי רשמיים.
והשבת?
היא מגיעה ומתחננת על נפשה."

אז זה מצד אחד.
ומצד שני? האם בכלל יהיה "מצד שני"?
בדפי הזהב הקרובים, הרבנית ימימה מזרחי

הקובץ: #215 דפי זהב ויקהל – לחצי כאן!
טו' באדר א' ה'תשע"ט (27.2.19)

"ימימה, כמה הבית שלי קר ומנוכר.
קחי את שבת, לדוגמא – 
רק כעסים, פרצופים, תלונות או, גרוע מזה, שתיקות…" 

ואני עונה…

מה המענה (המוצלח ביותר, אם יורשה לי) של הרבנית ימימה 
לסיטואציה הזאת, שבני המשפחה מתפרצפים כלפייך בשבתות ובחגים? 

זה כאן, בדפי הזהב שלפנייך (בקובץ המצורף). את תיהני! 
ועל הדרך, קחי לך כלי משובח ליחסי אנוש, 
לעולמות של עבודה עם אנשים בכללי, לא רק עם קרובי משפחה. 

הקובץ: #214 דפי זהב כי תשא – לחצי כאן!
טו' באדר א' ה'תשע"ט (20.2.19)

איך נוהגת הרבנית ימימה מזרחי לומר,
"הרי מה הדבר שהכי חסר לנו בעולם? 
ישוב דעת.
מתישהו (לרוב כבר אחרי גיל 25) את כבר מאבדת את הזיכרון.
את הולכת בצעד נחרץ למטבח ואז תוהה: 'רגע. מה חיפשתי פה בעצם?'"

זה נכון,
החיים מלאים הסחות דעת.
אפשר להמשיל את זה למעלית,
את נכנסת לתוכה ולוחצת על הקומה שאליה את רוצה להגיע,
אבל את לוחצת גם על כל שאר הכפתורים
ואת עולה, יורדת, חוזרת, וכבר שוכחת מה באמת רצית.

אז הפעם יש לרבנית ימימה פטנט לקשב ולריכוז עבורך

הקובץ: #213 דפי זהב תצוה – לחצי כאן!
ט' באדר א' ה'תשע"ט (14.2.19)

האמת, השבוע הלב שלי לא כל כך דיבר.
כתושבת תקוע, היישוב שבו גדלה אורי אנסבכר הי"ד,
רעידת האדמה הורגשה קרוב וחזק.

ולאט לאט הלב חזר להשמיע.
צריך להתעשת, הוא אמר לי. לאט לאט.
לחזור ולבקש את השמחה, את האהבה, את היופי.

כך אנחנו עושות השבוע בדפי הזהב עם הרבנית ימימה,
מדברות יופי, מדברות אהבה, מדברות אמונה.

הקובץ: #212 דפי זהב תרומה – לחצי כאן!
ב' באדר א' ה'תשע"ט (7.2.19)

"משנכנס אדר מרבין בשמחה" – ובכן, הוא נכנס! 

וזה קצת מפתיע: איך מכריחים אותי לשמוח ולו רק משום שנכנס אדר?
וכי אפשר לשמוח לפי פקודה? 
ובכלל, החיים יוכיחו לנו באותות ובמופתים שאין סיבה לשמוח.
חד וחלק. מספיק להקשיב לחדשות, או להסתכל בתוך הבית… 

ואם כבר מצאת לך סיבה נחמדה לשמוח, תני לה חמש דקות וגם היא תתפוגג. 
כבר אמר המשורר: קשה, קשה. החיים זה לא פררו רושה. 

הקובץ: #211 דפי זהב משפטים – לחצי כאן!
כ"ה בשבט ה'תשע"ט (31.1.19)

ואם המצווה לא נעימה לי?
לא טעימה לי?
מעייפת אותי, 
מייגעת אותי, 
משעממת אותי?
לא פוגשת אותי?
לא מתכתבת איתי?

למה מה תעשו לי, הא?

בדפי הזהב של השבוע, הרבנית ימימה מזרחי 
עוסקת בנושא הפחות נעים (והאנושי) הזה

הקובץ: #210 דפי זהב יתרו – לחצי כאן!
יח' בשבט ה'תשע"ט (24.1.19)

עשרת הדיברות!
אני חושבת שמרביתנו עומדות יפה באתגר של "לא תרצח". 
גם "לא תגנוב" זה סך הכל הגיוני. 

אבל הכי קשה זה מצוות כיבוד הורים. 
בפרט כשהם גדלים לנו, מזדקנים. 
בפרט כשהם מתכלים. 
וגם כשהם צעירים. 
כואב. 
זה הכי כָּבֵד, לְכַבֵּד. 

כבר תקופה שאני מרגישה שיש לי מה לשפר במצווה הזו
אבל השבוע, כשהרבנית ימימה דיברה על כך, קיבלתי דרבון משמעותי. 
להיות בת טובה יותר. בלי תירוצים. 

הקובץ: #209 דפי זהב פרשת בשלח – לחצי כאן!
יא' בשבט ה'תשע"ט (17.1.19)

בקובץ שלפנייך תמצאי את התשובה לשאלות:
1. עם מי כדאי להתחתן? 
2. מתי הזמן הנכון ביותר לקבל סכום כסף גדול? 
3. באיזה מצב נפשי מומלץ להביא ילדים לעולם? 

כן, בהחלט שאלות כבדות משקל, לפעמים כואבות 
ואל דאגה – הרבנית ימימה מציגה כאן 3 דרכים זמינות, אמיתיות, 
להגיע ליעד, כל יעד
ועל הדרך, להמתיק את יומך. 

הקובץ: #208 דפי זהב בא – לחצי כאן!
ד' בשבט ה'תשע"ט (10.1.19)

הבבא סאלי ידע את סוד הבריאה, 
סוד העיניים המלובנות, המלבינות, 
העיניים שמתבוננות על מי שמולו במבט חדש, שיא-המאמין. 
הוא ידע להסתכל על פרי – כל פרי – במבט הזה
ולברך עליו באמונה שלמה, שהפרי שבידיו הוא חידוש בבריאה,
הוא one of a kind. 

היום ההילולה שלו. געגועים לצדיק שברכותיו היו מתקיימות
מכוח הראייה החדשה-תמיד, מכוח האמונה הלא-מתייאשת. 

בדפי הזהב, הרבנית ימימה מזרחי מדברת על הדברים המובנים מאליהם.
חשבת על כך – "מובן מאליו" זו בעצם מחשבה אוטומטית שיש לנו בראש, 
שמונעת מאיתנו התחדשות, צמיחה, מבט מחודש על דבר ישן. 

הקובץ: #207 דפי זהב וארא – לחצי כאן!
כו' טבת ה'תשע"ט (2.1.19)

כמה קל היה אילו יכולנו לתמצת פילוסופיות חיים שלמות,
לכדי שורת מחץ. פאנץ' אחד קולע. 
למסגר את הסיטואציה בכמה מילים, במשפט, בפסקה. 
אנשים שוברים על זה עטים ומקלדות.
אני יודעת עד כמה אני עצמי שוברת על זה את הראש, 
להעביר בכמה מילים מקדימות רעיון עמוק, חי, תלת-ממדי. 

אבל החיים הם לא מנטרה. 
אילו היה זה כל כך פשוט, 
גם אלוקים היה מעביר את עשרת הדיברות
במשפט אחד, מתומצת. 

אבל הוא לא. 
העולם נברא בלא פחות מאשר עשרה מאמרות, 
יציאת מצרים הגיעה אחרי לא פחות מעשר מכות 
וגם הקוד המוסרי שלנו כולל עשר דיברות. 

מה ה' רוצה? למה לא לעשות הכל פשוט? 
התשובה – כאן, בדפי הזהב שלפנייך. 

הקובץ: #206 דפי זהב שמות – לחצי כאן!
יט' טבת ה'תשע"ט (26.12.18)

"בשבוע שעבר היתה לי סדרת הרצאות. 
עברנו מפריז ללונדון, לבאזל בשוויץ, לשטרסבורג בצרפת, 
לבאדן-באדן בגרמניה ומשם לישראל. 

ובכל פעם, הביקורת הזאת בשדה התעופה. 
ההתעקשות הנואלת לערוך חיפושים משפילים, 
כאילו לא ראו כיסוי ראש מעולם. 
"חכי בצד, גברת", אמרו לי בכל תחנת בידוק.

ובגרמניה, השומרת אומרת לי: "את לא עוברת". 
כולם כבר בדרכם למטוס ורק אני נשארתי מאחור. 
עמדתי שם בודדה, עייפה וכועסת והדמעות התחילו לזלוג. 

ואז, ניגשה אלי אשה מבוגרת מאד."

מה אמרה אותה אשה לרבנית ימימה, 
שגרם לה להפסיק לבכות והחזיר אותה הביתה? 

הקובץ: #205 דפי זהב ויחי – לחצי כאן!
יב' טבת ה'תשע"ט (19.12.18)

הורים. 
אין לנו מושג כמה הם שומרים בבטן, 
כמה מעט אנחנו יודעים עליהם, 
כמה מעט אנחנו מודעים למכלול השיקולים שמנחים והנחו אותם. 

ויש בליבנו עליהם. 
למעשה, אנחנו טובים כל כך, יותר מדי, בלשפוט אב ואם. 
תשאלו כל פסיכולוג/ית באזור 
כמה סיפורי-הורים נשפכים אצלם על הספה. 

וזה לוקח זמן, אבל פרשתנו, ויחי, מבטיחה: 
בסוף ההבנה תגיע. 
את תביני את אמא שלך. את אבא שלך. 
הדברים יתבהרו.

הקובץ: #203 דפי זהב מקץ – לחצי כאן!
כח' כסלו ה'תשע"ט (5.12.18)

אחרי שנה שלמה של חששות ומבוכה, הוא הגיע. גיל 47 (סמיילי מבוהללל) 
זה זמן רב שאני מגלגלת בראש את המספר הזה ומנסה להתחבר אליו 
ובסוף הבנתי שאין סיבה להתחבר למספרים. 
והאמת, מעולם לא התחברתי למספרים.
תשאלו את אבא שלי היקר, שהוא פרופסור למתמטיקה, 
שעשרה קבין של אהבת-מספרים ירדו למשפחתנו 
ואת כולם נטל הוא לעצמו…

אמרו לי: מה אכפת לך, 47 זה ה-36 החדש (נו, באמת!)
אבל חנוכה אומר: הכל בסדר. 
אצל היהודים, למספר אין משמעות אמיתית: 
הרי שמן שאמור היה להספיק ליום אחד, הספיק לשמונה ימים.
מעטים ניצחו רבים. 
חזקים נפלו ביד חלשים. 
כל ההיגיון המספרי – התמסמס, התאפס. נס! 

אז אחרי שנשמתי עמוק, פרסמתי את הנס. 
ארבעים ושבע! מי היה מאמין. רק אתמול נולדתי 🙂
זה אומר, בין היתר, שאני נכנסת לשנה ה-17 שלי עם הרבנית ימימה 
ברוך השם, חמסה טפו. 17 – גימטריה "טוב"
והתפילה: שרק ימשיך כל הטוב הזה! 

השבוע בדפי הזהב המצורפים, הרבנית ימימה מספרת לנו מה קורה
כשאנחנו מתרגשות מהמספרים יותר מדי 
("כמה דייטים! כמה מינוס! כמה קלוריות!")
ואיך יוצאים מהחשיבה הכולאת הזאת
אל המרחב הבלתי מוגבל של הניסים.

הקובץ: #202 דפי זהב וישב – לחצי כאן!
כא' כסלו ה'תשע"ט (29.11.18)

היא לא היתה ראויה לו. הו, לא. 
הוא – יפה. נסיך, אפשר לומר. מוכשר-על, מחזיק בתפקיד ממשלתי בכיר. 
היא – עזובה, ילדה שאיש לא רצה בה. 

היו לו המון הצעות. נשים רדפו אחריו מקילומטרים. 
והיא – בקושי מוצאת משהו לאכול, תלויה בחסדיהם של נדיבים. 

ואיך קרה שהוא נתן עיניו – בה?
איך קרה שמכל הנשים שנפלו לרגליו, 
דווקא בה הוא ראה יופי שאיש טרם פיענח, 
ולקח אותה לאשה, להיות לעטרת ראשו 
ולא מתוך רחמים גרידא, 
אלא מתוך ראיה יוצאת דופן של הדברים? 

זה סיפור אמיתי, 
וכאן, בדפי הזהב, תפגשי בשני אנשים מיוחדים
שמוכנים לחלוק איתנו את הסוד הגדול של חייהם. 

הקובץ: דפי זהב תולדות – גיליון ה-200 – לחצי כאן!
ל' חשון ה'תשע"ט (8.11.18)

כך אשה מצילה עולם: 
1. מחכה בשקט. זו לא המתנה פסיבית, אלא דריכות של צייד. 
2. פועלת במהירות. 
3. אוהבת, אוהבת, אוהבת. 

אני מניחה שהתיאור התמציתי הזה לא יספק אותך לחלוטין, 
אז בואי תצללי פנימה, לתוך דפי הזהב 
כי הרבנית ימימה הטמינה כאן פנינים זוהרות של חוכמה 
שיעמדו לימינך בבואך לאתגר שמזמן לך היום הזה,
על מגוון העולמות שאת נושאת על כתפייך
(ואין אשה שלא נושאת על כתפיה עולמות שצריך להציל)

הקובץ: #199 דפי זהב חיי שרה – לחצי כאן!
כג' חשון ה'תשע"ט (1.11.18)

חשבון נפש ענקי הוגש לכולנו השבוע
בתאונה האיומה של משפחת עטר מפסגות. 
מה עלינו ללמוד מכאן לחיים שלנו? 
איך מתנחמים, עכשיו שנשאר בית חשוך ומיותם? 
איך קמים? ובשביל מה?

הרבנית ימימה מזרחי מבקשת לפענח את המסר שהוצפן עבורנו בחדשות. 
זה כאן, בקובץ ה"דפי זהב" שלפניך.

הקובץ: דפי זהב וירא #198 – לחצי כאן!
טז' חשון ה'תשע"ט (25.10.18)

אני רצינית לגמרי.
אשה אמיתית לא צוחקת,
והצדק איתה. העולם לא מצחיק!
הוא טראגי, אפילו.

מה שמתחיל רע גם יסתיים רע
מקל עקום לא מתיישר
וכשהולכים לישון עם כלבים, קמים עם פשפשים
(פתגם-סבתא ידוע).

ופרשתנו מבשרת את הולדת הצחוק.
יצחק נולד, שרה צוחקת, צחוק גדול נהיה בעולם,
צחוק מתגלגל, מלא תקווה
צחוק שקולט שיש מהפכים לטובה,
שיש טוויסט נפלא לעלילה
שצחוק יעשה לך אלוקים.

הקובץ: #196 דפי זהב נח – לחצי כאן!
ב' חשון ה'תשע"ט (11.10.18)

חזרנו לשגרה, והנה, שבוע שכזה.
אבא לילדים ואמא לילד נרצחים בפיגוע אכזרי בברקן.
שני ילדים מתים בשריפה שפרצה בביתם בעיר ביתר.
ואנחנו תמיד נחפש בסימני הדרך האלה את המסר.

אז כהרגלנו, את המסר מוצאת הרבנית ימימה בפרשת השבוע
והשבוע היא משתפת אותנו גם בפרשנות שלה לאירועי השבוע
וגם במכתב מיוחד שכתבה ושיגרה עם יונת הדואר
לזוג שבימים אלה ממש עומד לבנות את התיבת-נוח שלו.
והדברים שלובים אלו באלו.

הקובץ: #195 דפי זהב בראשית – לחצי כאן!
כה' תשרי ה'תשע"ט (4/10/18)

הכרת פעם מישהו שייסד בית חולים? אבל ממש מהיסוד?
שחלם, והגה, וחזה, ובסוף – רכש קרקע והתחיל לעשות?
הרבנית ימימה מזרחי מכירה אחד כזה מקרוב.
זה היה דר. משה רוטשילד (בתמונה כאן), 
הדוד של הרבנית.

הוא שטיפל באביה, הרב אלינתן רוטשילד (אחיו!), 
שנפטר לפני 11 חודשים בדיוק.
הוא טיפל בו במסירות, כשם שטיפל באלפי חולים מדי שנה,
כשם שטיפל בגדולי תורה כמו הרב קנייבסקי שייבדל לחיים טובים וארוכים,
הבבא סאלי, הסטייפלער, הרב אהרון שטיינמן זצ"ל.

הקובץ: #193 דפי זהב עשרת ימי תשובה – לחצי כאן!
ב' תשרי ה'תשע"ט (13/9/18)

אני לא יודעת אם שמת לב,
אבל נולדה לך תינוקת בראש השנה.
זו השנה החדשה, תשע"ט,
ששרנו לכבודה "היום הרת עולם" והתפללנו עליה כל כך.

עכשיו היא בידיים שלנו, שלי ושלך
וזה לא הזמן לשמוח עדין. הו, לא.
לפעוטה הענוגה הזו אורבות סכנות.
בימים הראשונים האלה לחייה,
אנחנו חייבות לוודא שהיא לא רעבה,
שהיא נושמת, שהיא מוגנת.

כן, זה מה שיש לנו לומר לך בעשרת ימי תשובה.

הקובץ: #192 דפי זהב ניצבים – לחצי כאן!
כט' אלול ה'תשע"ח (9/9/18)

כששואלים את הרבנית ימימה אם היא מחזירה בתשובה,
היא תגיד, שהכי בעולם היא אוהבת להשיב אשה לעצמה.
"לחזור ליסוד ולשורש – זו התשובה הנכונה, תמיד", היא אומרת.
"בואי, חוזרים הביתה".

אז היום, דקה לפני ראש השנה, אנחנו חוזרות הביתה ביג טיים.
כאן מתחיל הכל. ביחסים עם ההורים, עם בן הזוג, עם האחים והאחיות.
וכאן הכל נגמר.
ואין תשובה מופלאה כמו השיבה הביתה. 

הקובץ
#191 דפי זהב כי תבוא – לחצי כאן!
יח' אלול ה'תשע"ח (29/8/18)

זה קורה להרבה אנשים בתקופה הזו של השנה
אז אם גם את מרגישה שאת קמה בכל בוקר
לאותה מציאות כמו תמול-שלשום,
שחלפה שנה ולא הרבה השתנה,
אז קודם כל, את בחברה טובה 

הקובץ: #187 דפי זהב תשעה באב – לחצי כאן!
י' אב ה'תשע"ח (20/7/18)

הי, אפשר לקפוץ אליך לרגע? אנחנו הרי כבר שכנות, סוג של.
אז איך את מחזיקה? צמה, לא צמה, כך או כך, את בסדר?
אפשר לתת לך חיבוק קטן? גדול? 🙂

כי אם המכה האמיתית היא הבדידות,
אז מלב אל לב, משכֵנָה לשכנה,
בואי ונהיה אשה לרעותה – שכִינה.

הנה ה"דפי זהב" שלנו לתשעה באב, יום הבדידות הלאומי,
"איכה ישבה בדד".

הקובץ: #186 דפי זהב מטות מסעי – לחצי כאן!
א' אב ה'תשע"ח (12/7/18)

והרי התחזית:
מראש חודש אב (מחר!) ועד צאת צום תשעה באב,
תחושת המחנק מתגברת והולכת.
ככה זה, לפי הכלל הידוע:
"משנכנס אב – ממעטין בשמחה".
זה פשוט מובנה בתוך הזמן.

אבל יש דבר ממש חשוב (ומשמח!) ששכחו לספר לך על הזמן הזה…

הקובץ: #184 דפי זהב חוקת – לחצי כאן!
ח' תמוז ה'תשע"ח (20/6/18)

בשעה טובה, מסתיימת לה עוד שנת לימודים
וזו ההזדמנות להזכיר, שיש כאן צוות
שעמל וטרח וגזר והדביק והכין מערכי שיעור
והשתדל בכל בוקר להאיר פנים לילדים
והציל אותם לפעמים, ודאג להם…

אלה הם המורות, הגננות והסייעות (וכמובן מורים, גננים וסייעים)
וכמה קל לשכוח אותם. קל לקחת את המאמץ הזה כמובן מאליו.

הקובץ: #183 דפי זהב קורח – לחצי כאן!
א' תמוז ה'תשע"ח (13/6/18)

כמוני כמוך, הכל עשר, באמת תודה לא-ל
מלבד הדבר האחד הזה שהורס את התמונה המושלמת,
שמסריח את ניחוחות הלבנדר שפיזרתי סביבי,
שמעצבן אותי כל כך.

אז למה הוא פה? ומה אני עושה איתו?
ואיך אני מפסיקה לקנא במי שהכל אצלה עשר באמת?
ועל מה תתפללי ברגע הזה ממש?
(תפילה של חמש מילים)

הקובץ:#182 דפי זהב שלח לך – לחצי כאן!
כה' סיוון ה'תשע"ח (6/6/18)

געגוע – זה המוסד השברירי ביותר. ראו מה קורה בפרשת השבוע:
המרגלים אומרים מילה אחת וזהו, הארץ המובטחת מתרחקת כל כך.

מה תעשי?

אז השבוע הרבנית ימימה נותנת חיזוק מיוחד כדי שתגיעי איתו הביתה,
להצלחה, לחופי הארץ המובטחת. ומבקשת ממך: תחזיקי חזק!
ואל תפחדי להצליח. עָלֹה נַעֲלֶה – יָכוֹל נוּכַל!

הקובץ: #181 דפי זהב בהעלותך – לחצי כאן!
יז' סיוון ה'תשע"ח (30/5/18)

אמיתי. הן אחיות, ביולוגיות, מבטן
וארבעים שנה הן כבר לא מדברות.

אחים ואחיות.מוסד משונה שכזה.
מצד אחד הם איתנו מרגע לידתנו (או מרגע לידתם) ועד יומנו האחרון.
שיא הקירבה.
מצד שני, לפעמים אח יכול להיות הכי זר ורחוק שיש.
שיא הניכור.
וכך, או כך, הפוטנציאל שיש ביחסי אחים
הוא לא פחות מאשר גאולה.