"המוציאה לאור" - הבלוג של יקרת פרידמן

ב"ה איך זה צף בכל שנה מחדש, בעונה הזאת של פרשת "תולדות". יעקב ועשיו. הילד הטוב והילד הרע. והורים, יצחק ורבקה, שהתורה מתארת כיצד כל אחד מהם מתמודד בדרכו שלו. ומכירת הבכורה. והחלפת הברכה. והצעקה הגדולה והמרה של הילד הדחוי, שמאז נשארה תלויה ועומדת בחלל העולם.  והדמעה שהוא הוריד מעינו! אותה הדמעה שגובה מאיתנו, צאצאיו של הילד הטוב, תשלום כבד. אינסופי כמעט.

ב"ה זו היתה חתיכת דילמה,שליוותה אותנו בהכנת יומן "שנה וברכותיה" לשנה זו. הצורך לבחור ולהחליט באופן מושכל בין תש"ף לתש"פ איתגר אותנו. כל המומחים, אנשים שתקינות השפה העברית חשובה להם ביותר, קבעו חד משמעית: תש"ף. תש"ף מסתיימת באחת מאותיות מנצפ"ך, שצורתן משתנה בסוף מילה ולכן, לכאורה, ראוי לכתוב תש"ף, בפ"א סופית.    אבל לא יכולנו, פשוט לא יכולנו. עם פ"א סופית תש"ף נשמעה רושפת, לא נעימהובואו נניח את

סיפור חסידי, סוג של, עם נגיעות עכשוויות​ צום תשעה באב הגיע לסיומו. אכלנו ושתינו והתאוששנו והרגשנו את ההחמצה הזאת, של עוד תשעה באב שלא הביא איתו בשורה גדולה.  ואחרי שהתפזרנו, נכנסתי למייל של פרשה ואשה וגיליתי הודעה לקונית מפייסבוק:  "שלום ‏יקרת‏, קיבלת דוא"ל זה כדי לאשר שאינך בתפקיד מנהל עוד ב-הרבנית ימימה מזרחי / פרשה ואשה עם יקרת פרידמן. הוסרת!"

השבוע יצא לי לדבר עם מוכרת בחנות ספרים גדולה בירושלים. היא ידעה שאני העורכת של הרבנית ימימה מזרחי והיא הראתה לי את מדף היומנים בחנות, מלא וגדוש יומנים לשנת תש"פ ושאלה: "מה קורה עם היומן של הרבנית ימימה? הלקוחות כבר מחפשים אותו!" קודם כל – כיף לשמוע! והתשובה: דברים טובים לוקחים זמן. אנחנו בהחלט מזיעות על היומן. יכולנו כמובן לקחת

ימים ארוכים נדנדתי לעצמי. "יקרת, תתחילי לעבוד על היומן החדש", אמרתי. "אל תדחי. ובכלל, אחרי שערכת את שני היומנים הקודמים, הפעם זה יתגלגל לך יותר ביתר קלות. יאללה, שבי". ולא יכולתי. נכון שאני מנוסה, ועדין, כשהתיישבתי מול ארכיון השיעורים של הרבנית, החומרים הרבים והיפים פשוט לא ענו לי. לא היתה בינינו תקשורת. וכשהתורה לא מדברת אליך, לא תוכלי לעבוד איתה,