"המוציאה לאור" - הבלוג של יקרת פרידמן

איך גיליתי שיש לי (עוד) אחות (סיפור אמיתי)‎

לפעמים אני חייבת איזה בכי טוב.
להתפרק, לזלוג, לייבב, להוציא הכל.
עם השנים למדתי מהרבנית ימימה
שדמעה של אישה היא דבר יקר.
כשכל השערים נעולים, כולל שער הרחמים,
רק הדמעות מסוגלות לחדור מתחת לדלתות הסגורות
ממש כמו מי הספונג'ה.

את הדמעות הללו שלנו, הנשים, הקב"ה סופר ומחשיב.
אָתָּה שִׂימָה דִמְעָתִי בְנֹאדֶךָ הֲלֹא בְּסִפְרָתֶךָ, אמר דוד המלך בתהילים.
ה' לא משיב ריקם דמעותיה של בת מלך.
הדמעה שלי היא נכס. אצל הקב"ה, דמעה היא כסף מזומן.

קרא עוד »

הקלטתי את הרבנית ימימה בברכה לכל המתחילות מבראשית

בסוכות ביקרתי עם בני משפחתי את הרבנית ימימה.
ישבנו בסוכתה כעשר דקות, עד שהתחיל לרדת גשם חזק,
ומיהרנו לעלות לביתה
(אז לכל השואלות – גשם בחול המועד אינו סימן רע, זה פשוט גשם).
היא ישבה מול ספרים פתוחים וחיפשה חידושי תורה
לקראת השיעור שהיה מתוכנן לאותו ערב, שיעור להושענא רבה.
"אין דבר כזה, לא להכין שיעור", אמרה לי. "תורה צריך לחדש. צריך להשקיע בה!"
ושוב היא קוראת בספר, ומיד מרימה את העיניים:
"תקשיבו, מדרש מדהים", היא משתפת את כולנו,
ומביעה התפעלות קולנית במיוחד מחז"ל.

קרא עוד »

יקרת, אז איך הכל התחיל? (וידאו)‎

כשמסתכלים אחורה, בפרספקטיבה של זמן
מגלים כיצד אירועים נקודתיים שונים, שנראו בשעתם חסרי משמעות מיוחדת
מצטרפים זה לזה ויוצרים מסלול, מסלול אישי.

כך עולה מסיפור חיי.
הייתי עורכת ראשית במגזין נחשב, ומיציתי.
דוקטורנטית באוניברסיטה העברית, ואיכשהו, בעדינות, אמרו לי "את – לא בבית ספרנו".
אישה צעירה, שמחפשת את דרכה כרעיה ואמא טרייה
ומרגישה שכל הלימודים שבעולם לא הכינו אותי לחיים האמיתיים.

קרא עוד »

איך כמעט גרמתי לחורבן בית המקדש (פוסט אישי לימי בין המיצרים)

לעיתים משמיים מלבישים עליך תפקיד מסיפור אחר, בן 2000 שנה
וכך את מוצאת את עצמך מצילה את בית המקדש (או, לכל הפחות, את מצב הרוח שלך)

סיפורנו התרחש ביום חורף קר
אבל הוא בעצם שייך לימות החום, לזמן בין המצרים,
לתקופת החורבן המשתרעת בין 17 בתמוז לתשעה באב
כאשר לשעה קלה ההיסטוריה הניחה על כתפיי את תפקיד בר קמצא.

קרא עוד »

זקוקה לעזרתך

לפני שאני פותחת חגיגית את שבוע העבודה שלי, רציתי להתייעץ איתך.
קודם כל אני מגלה לך שהרבנית ואנכי עובדות בימים אלו על מתנה קטנה בשבילך.
למעשה היא כבר קורמת עור וגידים,
ובתוך זמן קצר, שבועות ספורים למעשה, תצא אלייך בדואר ישראל.
כן, את תקבלי אותה ישר לידיים.
לא תצטרכי להדפיס אותה, היא כבר תגיע אליך מוכנה.

קרא עוד »

מדוע נגזר עלי לפגוש את צ' ובנו? [סיפור חדש + וידאו]

אחת מנקודות הציון החשובות בדרכי לשרביט העריכה,
התרחשה לפני כעשרים שנה.
בין סיום השירות לתחילת הלימודים והאוניברסיטה
הוזמנתי לעבוד כפקידה במשרד כלשהו.
הבוס היה אביו של בחור שהכרתי,
וכנראה הוא ביקש לבחון אותי קצת יותר מקרוב.
עשיתי כל מה שנתבקשתי – מיון ניירת, תיוק, מענה לטלפונים,
אבל לעולם לא אשכח את היום שבו הוא לימד אותי הקלדה עיוורת…

קרא עוד »

כיצד זכיתי ב- 129,600 ש"ח ובדלקת אוזניים חריפה

אז מעשה שהיה כך היה…
לפני 12 שנה, כשעדיין הייתי צופה בשידורי המסך הקטן,
נהניתי לצפות בתכנית "הכספת", שבה שלושה מתמודדים מפגינים ידע בשאלות טריוויה בתחומים שונים
ומתחרים אחד בשני ראש בראש, במטרה להגיע לפרס כספי גדול.
ועוד יותר נהניתי להתלונן לבן זוגי: "זה לא פייר. גם אני יודעת לענות על התשובות".
המענה שלו תמיד היה אחיד: "אז תלכי להשתתף גם".
וכך היה חוזר המחזה בכל שבוע ושבוע. אני צופה, מוחה, ובעלי שולח אותי לעשות במקום ליילל…

קרא עוד »

השיר האופטימי של הרבנית ימימה. מוקדש באהבה לאמא רחל

השיר לרחל מאת הרבנית ימימה מזרחי, חשוון תשע"ב

נבקש ממך, אמא, אלף סליחות.
כל כך רציתי לספר לך חדשות שמחות.
אני יודעת כמה שנים את מחכה
שבִּיתך שבגרה תרוץ אליך, כמו רבקה.
"אמא", היא תאמר לך בשמחה גדולה.
"ראי מה הביא לי האיש – אני כלה!"

כמה את מחכה שביתך, כמו שרה,
תלחש לך "שחוק עשה לי אלוקים, אמא. אני הרה".
איך את רוצה שנרוץ אליך בצעד מתנשם
ונאמר לך כמו לאה הפעם אודה את השם.
את לא רוצה שנחכה ונייחל
ונהיה כמוך, אמא; כמו רחל…

קרא עוד »