"המוציאה לאור" - הבלוג של יקרת פרידמן
פרויקט 50 המשפיעים והמשפיעות 2021 – והרבנית ימימה מזרחי בעשירייה הפותחת
ב"ה כבר יומיים אני כותבת את הפוסט הזה, מוחקת, מחליפה מילה, מתלבטת שעות על כל סימן קריאה.למה – כי הרבנית ימימה עצמה הודפת את המחמאות, ואין לי עניין להוסיף לה מבוכה.מצד שני, איך לא אחלוק אתכן את הבשורה הטובה הזו?!.אז הנה,השתדלתי לשמור על האצילות והענווה ושגם יצא פוסט מענייןוהדובדבן מחכה בסוף, בראש הקצפת. שם הכי התרגשתי. אז כך נהיה הדבר – א. 50 המשפיעים – הבחירה
קוטפות אתכן כוכבים
ב"ה לא, זה לא מובן מאליו. לא מובן מאליו לקבל ביקורת ספרים באתר JBR. לא מובן מאליו להיכנס לדפי המוסף החגיגי של "ישראל היום" ומניסיון – לא מובן מאליו לזכות בפירגון איכותי, על-מגזרי! היום אנחנו עוצרות ונושמות פנימה מילים טובות. והכי בעולם, רוצות לעשות לכן נחת. שלא נקטוף כוכבים לבד. שתהיו גאות. אז שלוש כתבות התפרסמו רק בשבועיים האחרונים בעקבות הספרים של הרבנית ימימה בדגש על משנתה, כתביה
"היום אני חותמת אותי" – איך ילדה אחת, שנכנסה לנו ככה ללב, פותחת השנה את היומן החדש (פוסט שהוא, כמאמר המשורר, עַיִן בְּמַר בּוֹכָה, וְלֵב שמבקש לשמוח)
ב"ה לפני חודש וקצת, כשהיומן שלנו, "שנה וברכותיה" החדש רק יצא לאור, הרבנית ימימה התיישבה וכתבה הקדשות אישיות ליוצרים ולאומנים שטקסטים פרי עטם ושירים שהם כתבו נשזרו ביומן שלנו השנה. ערימה גבוהה של יומנים, שלקחתי ממנה באופן אישי כדי לדאוג שכל יומן יגיע ליעד. היה שם יומן עם הקדשה מרגשת לריטה, ולאביתר בנאי, קרן פלס, מאיר אריאל, נועה ירון דיין, רחל פסטג ועוד רבים ורבות, טובים וטובות, מוכרים יותר
שידור "מתחברות" – תמונות
כבר יומיים אני בוהה בתמונות היפהפיות שצילם משה אליהו, מזכרת משידור "מתחברות לירושלים". מרוב שפע אני מתקשה לבחור תמונות לפוסט הזה. גם מילים אני מתקשה לבחור. תיבת הדואר הנכנס גדושה מיילים מודים, משתאים, שמחים. הווצאפ לא מפסיק לצפצף. מאות (לא מגזימה) פרגונים. אמאל'ה, מאיפה מתחילים לתאר ערב כל כך מיוחד וקסום? ואז מגיעה אלי בווצאפ הודעה ארוכה מקוראת ותיקה ב"פרשה ואשה", שצפתה
מתחברות לירושלים
האמת, לא יכולתי לדמיין מה יצא מהיום ההוא, אבל צירופי המקרים הלא פחות ממדהימים שהתרחשו באותו בוקר, לא הותירו לי ברירה אלא להאמין. פרק א' התאריך לכנס הקוראות הרביעי של פרשה ואשה נקבע כבר בתחילת השנה ליום ירושלים. בשקט התחלנו לתכנן. שִרְיָינו את בנייני האומה בירושלים. ואת להקת שלוה. "שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ", הרבנית ימימה ציטטה את דוד המלך בהתלהבות. באה הקורונה
תורה בימי קורונה
ב"ה כבר חודשיים תמימים כולנו במנהרת הקורונה ההזויה הזו. ועכשיו, כשבהדרגה ובזהירות חוזרים לשגרה, עם הרבה תפילות, הגיע הזמן לעצור ולסכם תקופה, נכון? אז מה עבר עלינו כאן, בפרשה ואשה? עוד לפני פורים הרבנית ימימה התייחסה לנגיף הקורונה בשיעוריה, אבל זה היה בגדר "למידה מרחוק". דיברנו בעיקר על הסינים. בפרשות "יתרו" ו"משפטים" עסקנו בחוכמתם הנצחית של חוקי התורה, חוכמה שלפעמים רק אחרי אלפי
ולרבנית היתה אורה ושמחה וששון ויקר
בסעודות פורים רבות הייתי אבל כזאת, כמו שיש אצל הרבנית ימימה, לא מצאתי בשום מקום. משתה מיוחד במינו, תמצית מרוכזת של אהבה, עין טובה ודאגה אמיתית לנערים, שאיש כבר לא חשב שמשהו טוב יצא מהם. נערי אבני קודש. בשנה שעברה הגעתי בפורים לבית משפחת מזרחי בירושלים. כשחזרתי הביתה, צלילי סעודת הפורים עדין הדהדו באוזניי והרגשתי שהייתי נוכחת במעמד נדיר. אנושי
"הוא בסך הכל ניתק את עצמו מהעץ". הרבנית ימימה והרב חיים מזרחי בשיחה מיוחדת על אחד הנושאים הקרובים ביותר לליבם ולעשייתם: נוער נושר.
ב"ה איך זה צף בכל שנה מחדש, בעונה הזאת של פרשת "תולדות". יעקב ועשיו. הילד הטוב והילד הרע. והורים, יצחק ורבקה, שהתורה מתארת כיצד כל אחד מהם מתמודד בדרכו שלו. ומכירת הבכורה. והחלפת הברכה. והצעקה הגדולה והמרה של הילד הדחוי, שמאז נשארה תלויה ועומדת בחלל העולם. והדמעה שהוא הוריד מעינו! אותה הדמעה שגובה מאיתנו, צאצאיו של הילד הטוב, תשלום כבד. אינסופי כמעט.
תש"פ או תש"ף? הנה תגובתנו לאקדמיה ללשון העברית
ב"ה זו היתה חתיכת דילמה,שליוותה אותנו בהכנת יומן "שנה וברכותיה" לשנה זו. הצורך לבחור ולהחליט באופן מושכל בין תש"ף לתש"פ איתגר אותנו. כל המומחים, אנשים שתקינות השפה העברית חשובה להם ביותר, קבעו חד משמעית: תש"ף. תש"ף מסתיימת באחת מאותיות מנצפ"ך, שצורתן משתנה בסוף מילה ולכן, לכאורה, ראוי לכתוב תש"ף, בפ"א סופית. אבל לא יכולנו, פשוט לא יכולנו. עם פ"א סופית תש"ף נשמעה רושפת, לא נעימהובואו נניח את
