מה קורה כשהצעירה מתחתנת ראשונה?
יעקב אבינו, חתן טרי-טרי, עומד המום. ויקם בבוקר – והנה לאה! והוא היה בטוח שהוא התחתן עם הצעירה, עם אהובתו רחל!
אבל אבי הכלה לא מעפעף פעמיים כשהוא אומר ליעקב את המילים המהדהדות לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ, לָתֵת הַצְּעִירָה לִפְנֵי הַבְּכִירָה [בראשית כ"ט כ"ו].
בחוגים בהם אני מסתובבת, איש כבר אינו "נותן" את בּתו. הבנות הן שמבשרות להוריהן. לצערנו, לא פעם מישהי נפגעת. זו האחות הקצת/הרבה יותר גדולה שמזלה טרם זרח. כעת, על בושת העיכוב נוספת בושה שנייה: אחותי הצעירה, זו שתמיד נשאה עיניה אלי מלמטה, עקפה אותי בסיבוב. איך התהפכו התפקידים בינינו?
הרבנית ימימה דיברה על כך השבוע, בשיעור לפרשת "ויצא".
לבן צודק, אומרת הרבנית ימימה. שלוש פעמים בלבד כתובות בתנ"ך המילים הקשות לֹא יֵעָשֶׂה:
1. כשיעקב רוצה בת צעירה (רחל) ורווקה מבוגרת נשארת (לאה).
2. במעשה דינה ושכם (אונס).
3. ובמעשה אמנון ותמר (אונס וגילוי עריות).
כשלנשים יש בושה נוראה, הכתוב נוקט במילים לֹא יֵעָשֶׂה. קשה לתאר את הבושת ואת הצער של אחות גדולה, שאחותה הקטנה מתחתנת לפניה.
פרשת "ויצא" מגלה שיא של רגישות בדמותה של רחל אימנו. רחל היא אומנית אי-הביוּש. היא יודעת: "מה שווה לי בית, כשתתבייש אחותי ותתעכב?" – ומוותרת על הכל.
"ימימה, מה אני אשמה? אז לא להתחתן בגללה?"
חלילה. זה שהמזל שלה קצת מתעכב – זה לא אשמתך. תתחתני. לבריאות.
אבל! זה מטיל עליך אחריות ענקית: לקרוע את השמים בעבורה. לבקש עליה, לבקש על אושרה ועל משפחתה שלה.
ולעיתים מספיקה תפילה בעלת מילה אחת: "אחותי!!" וזה כבר אומר הכל.
כך דיברה הרבנית, ואני רוצה לחלוק אתכם שני סיפורים בנושא.
סיפורים אמיתיים, השמות שמורים במערכת (ואולי הגיבורים קוראים כעת ומחייכים).
סיפור 1.
עלם חמודות הלך לערב פו"פ (פנויים-פנויות) ופגש שם בחורה כלבבו.
"תשמע", אמרה לו. "בדיוק חשבתי כמה אתה מתאים לאחותי".
"תשמעי", השיב. "בדיוק חשבתי שאני מעוניין להכיר, אבל… אותך".
"אין מצב. אני לא נפגשת עד שאחותי הגדולה תתחתן", אמרה לו נחרצות.
והוא מספר: "רק התפילות שהתחלתי להתפלל על אחותה מאותו ערב…"
ובאמת, האחות ה"מעוכבת" פגשה את בחיר ליבה זמן קצר לאחר מכן, והוא עצמו מייד אחר כך התחתן עם ה"פו"פית".
סיפור 2.
השנה הכרתי שתי אחיות. שתיהן יפות, טובות וראויות. ורווקות.
ההפרש ביניהן עומד על עשר שנים.
והצעירה פגשה את בחיר ליבה. זה לא הלך לה בקלות, אבל הנה זה קרה גם לה. סוף סוף.
"זהו זה, החלטנו", בישרה לי בוקר אחד. "אני הולכת לדבר עם ההורים שלי".
"רגע, חכי טיפונת", אמרתי לה. "לפני השיחה עם אמא ואבא, קודם את קובעת דייט עם אחותך".
וכך אמנם היה, והאחיות נפגשו, והתרגשו, ומחו דמעה. והבכורה היתה עצובה. והצעירה היתה מבינה. והבכורה נתנה את ברכת הדרך לצעירה. ונשארה לבד (לפחות באופן זמני).
מניסיוני כאחות בכורה נפגעת תסמונת "אחותי הצעירה התחתנה לפניי" אני יודעת שהתחושה שלא סופרים אותך מבאסת ברמות.
אשר כל כן, להלן בקשתי מכל האחיות הצעירות ששפר עליהן גורלן לפני אחיותיהן הגדולות:
1. דבר ראשון את מספרת לאחותך. ולא "במקרה"; תבקשי ממנה כמה דקות מזמנה. שהיא תדע שהתכוננת וחשבת מראש.
2. תפתחי קצת את הלב בפניה. שתפי אותה קצת בהתרגשות שלך. בעדינות, בבקשה. אין צורך לספר לה על כל המתנות שהוא קנה לך והשירים שהוא כתב לך.
וכאן מגיע החלק החשוב:
3. ספרי לה שטרם שיתפת את ההורים, כי רצית לספר לה לפניהם.
4. תשתקי קצת. עשי טובה, קצת תשתקי. ותקשיבי לה. לבטח יש לה משהו לומר.
5. בונוס למתקדמות: בקשי ממנה ברכה (אם זה נראה לך מתאים).
מדוע חשוב לעשות את זה? והרי לא לקחת ממנה שום דבר. גם לה מחכה נסיך נפלא וארמון.
ויחד עם זאת, כאן המבחן שלך בתור אחות. האם השכלת לבנות אחווה, למתוח קו בין האושר שלך לצער שלה? האם הבנת תחושת נִגזלוּת מהי – תחושה שגזלו ממך את זכות הראשונים?
הנה הכלל: לפני שאת עוקפת, תאותתי. איך לימדו אותי בקורס לנהיגה מונעת – זכות קדימה לא לוקחים; זכות קדימה מקבלים.
קין והבל, יצחק וישמעאל, רחל ולאה
אני רוצה להוסיף כמה מילים על יחסי אחים בתורה.
חומש "בראשית" גדוש אינספור דוגמאות לבכורות שבכורתם ניטלת מהם: החל בקיין, עבור לישמעאל ולעשיו וכלה בראובן. וגם יוסף ואחיו. קשה לתאר את זעמם של הבכורות על אובדן בכורתם ואת נקמנותם.
רחל ולאה שוברות את הדפוס הזה. לאה, הבכורה, גדלה בצילה של רחל הצעירה, היפה והמועדפת. כולם ידעו שרחל היא הכוכבת המשפחתית, ולאה באיזשהו מקום ויתרה על הבכורה. המעשה האצילי של רחל למעשה משיב ללאה את מעמדה המקורי ואת תפקידה.
וזה היה שווה, כי זה התגלגל והתגלה בצאצאים!
אם "בראשית" פותח ברצח הבל על ידי קין, הרי שהוא נסגר בהחלפת הברכות בין מנשה ואפרים. השניים הם בניהם של יוסף ואסנת. אסנת היא נכדתה של לאה ויוסף הוא בנה של רחל. והשניים האלו, מנשה ואפרים, מחליפים אף הם מעמד. אפרים זוכה בבכורה שמלכתחילה היתה של מנשה.
אבל מה?
אצל קין והבל, ישמעאל ויצחק, ועשיו ויעקב ויוסף ואחיו אנו נתקלים במלחמת עולם מתמשכת על רקע סכסוכי מעמד. ואילו אצל אפרים ומנשה יש רק אהבה ופירגון מדהים – ומאיפה? מהאהבה והפירגון בין שתי האחיות, לאה ורחל.
בקיצור, התורה מגישה לנו איזשהו מתכון לבריאות הגוף, הנשמה והצאצאים:
1. אנו רואים כיצד שוב ושוב נדרש הבכור לוותר על בכורתו לטובת אחיו הצעיר ממנו. אז בכור – ותר במשהו על בכורתך לטובת הצעירים ממך.
2. ואת, הצעירה, חייבת להשיב לאחותך את בכורתה, ולו במשהו. לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ ! לא יתכן שתגנבי את כל הברכות ותפקירי פצועות בשטח. כן, יש פה אחות גדולה והיא פצועה וכואבת.
מה תהיינה התוצאות? זה לא בידייך ממילא. מן הסתם לא תצליחי להעלים את הכאב הגדול של אחותך, אבל כן לקחת אחריות על האחיוּת (sisterhood) שלך. סיפרת לה ראשונה. נתת לה את הבכוֹרה. ליטפת קצת את צערה בטרם זינקת למים הסוערים של האירוסין שלך והאושר שלך.
ואף על פי שהתוצאות אינן בידינו, אני כן שמחה לכתוב שבשני הסיפורים שתיארתי יש המשך נפלא. גם הסיפור השני מסתיים בחתונה – חצי שנה לאחר מכן, חתונה מפתיעה ושמחה וגואלת.
לכי תדעי, אחות קטנה. אולי לעת הזו הגעת למלכות. לפי הסיום של שני הסיפורים הללו, רגישות כזו מסוגלת לפתוח משהו בליבה של הגדולה, שמאחוריה שנים ארוכות של עיכוב.
היי:) האם הבנות הרווקות שכתבו כאן יכולות לעדכן על מצבן כיום? נחשפתי לפוסט 7 שנים אחרי ואני נמצאת באותו מצב והייתי שמחה לבשורות טובות (אבל רק את האמת כמובן) ראש השנה שמח וישועות לכולן כן יהי רצון!
שלום לכן,
סיפור שהיה באמת:
חברה מבוגרת ישבה ודיברה איתי וסיפרה בגאווה שאחיה בן 23 מאוד רוצה להתחתן אבל הו מאוד "מתחשב" בה ולא יוצא לשידוכים ואפילו לא מנסה כדי לא לפגוע בה אם יתחתן לפניה…
דיברתי איתה והי יצאה עם מסקנה שהו "חייב" להתחתן לפניה כדי לפתוח לה את המזל… הסברתי לה כמה קשה לבחור לשמור על קדושה כשהו רווק וכמה הי תהיה "גיבורה" אם תציע לו מעצמה לצאת לשידוכין ועד כמה ה' יעריך את זה ויתן לה שפע…
אכן כך קרה. הי חזרה הביתה ודיברה איתו. ופשוט שיכנעה אותו לצאת לשידוכים… אחיה התארס תוך חודשיים והי פרגנה לו מכל הלב.
חברתי המתינה עוד שנה לזיווג שלה אבל הי קיבלה בחור "מושלם" שלא היה לה שום סיכוי שבעולם לזכות בו אם לא היתה לה את זכות הוויתור והפירגון…
כל מה שאדם עושה- לעצמו עושה, הי פתחה במעגל הטוב והטוב חזר אליה!
אז שיהיה "מזל טוב" לכולם ושילך בקלות!!!
יקרת היקרה,
את כל כך צודקת. בתור אחות שנעקפה על ידי אחותה הקטנה ממנה ב- 12 שנים, הרגשתי פגועה שנים רבות. הלוואי ויכולתי להראות לה את הבלוג הזה- הייתי האחרונה לדעת על נישואיה, האחרונה להיות מוזמנת אליה לביתה לאחר הנישואין, האחרונה לדעת על היריונה.
גם שחלפו להם שנים רבות עדיין הטעם המריר הזה נמצא בפי ומעין תריז הושם ביני לבינה. מקווה שלא לעד
יקרת יקרה,
אתמול חגגנו לבת הקטנה (השמינית) את בת המצווה שלה יחד עם משפחה וחברים. כל הארוע התחיל ברגל שמאל, הקייטרינג לא הגיע עם הציוד הנכון, האורחים שלנו עזרו להם לערוך את השולחנות…האיש של המוסיקה בכלל חשב שאנחנו חוגגים במקום אחר והגיע אחרי שעה…הייתי כל כך עצבנית ומתחוה שמסכן היה כל מי שנמצא ברדיוס ק"מ ממני. ואז אמרה לי חברה- ציפי, תחשבי, איזה זמן קשה זה לכל כך הרבה אנשים, תשמחי על הצרות האלו, שרק אלו יהיו צרותייך! נישקתי אותה ומיד התעשתתי, איזו מתנה נהדרת קיבלתי ממנה!. אחר כך בתי היקרה נשאה נאום שהוקרן במצגת על גבורת נשים, גם בחנוכה וגם בתנך" נשים גדולות שהצילו את עמ"י- מרים, דבורה, יהודית יעל, וכמובן, הסבתא שהיא קרויה על שמה דהייתה לוחמת באצ"ל. והיא אמרה שרוב הנשים היהודיות הן הגיבורות האמיתיות שהרי בזכות הובלתן את ביתן, נשמרה שושלת הדורות של העם היהודי. חשבתי לעצמי: זו בת מצווה, שמעלה על נס את גבורתן ההירואית והיומיומית של נשים, שלאור כל ההתרחשויות, הייתה זו אישה דווקא שיכלה לראות את המצב בכללותו, בפרספקטיבה הנכונה ולהאיר לי, אישה אחרת את הדברים. אשרי שאישה אנוכי!
מיותר לציין שבת המצווה הייתה חגיגה כל כך מוצלחת, שכולם לא מפסיקים להתקשר ולברך ולשבח…
הייתי שולחת לך את המצגת עם הדרשה של בתי, היא ממש נהדרת, אני לא כל כל יודעת איך לעשות את זה ואם את בכלל מתעניינת…
חג אורים שמח, מואר שיאיר את כל חשכת השרפה הגדולה שהייתה לנו
ושוב תודה
ציפי
תודה על המאמר, הוא חיזק אותי מאוד..
אכן, שווה כל מילה.
נתפסתי אומנם לפרט שולי, גם הרבנית דיברה על סך תפילות לישועה באחד השיעורים. ושמתי לב, שתמיד בדוגמא, נותנים דוגמא מספרית של מאות תפילות.
גם אצל משה רבינו בפרשת ואתחנן הקב"ה אומר למשה להפסיק להתפלל לאחר 515 תפילות (כמנין "ואתחנן") כדי שלא יגיע לסך התפילות הקצובות לו ע"מ להיכנס לארץ ישראל.
אבל כשמתפללים לישועה פרטית במשך 17(!!) שנה, 2 תפילות ביום לפחות + תפילות של ההורים + תפילות של אחים ואחיות + תפילות של אחיינים/יות, חברות וכו'
יש מצב שמישהיא מסויימת, שישועה מסויימת זקוקה לסך תפילות קצוב של עשרות אלפי תפילות ויותר??
ארוך מעט- אך שווה כל מילה !!!!!!!!!!!!!!!!!
אני קוראת את כל התגובות כאן, וקצת מסכימה והרבה מאוד לא מבינה.
זה קשה שאחות גדולה מתחתנת, אבל זה קשה כמו כל דבר בחיים. יש קושי של זיווג, יש קושי של פרנסה, של להיפקד ועוד ועוד ועוד..
אני לא חושבת שזה ה-קושי שצריכים להתמקד בו. שאחות מתחתנת, ולא משנה מיהי- הגדולה הקטנה האמצעית מ10 בנות- לא משנה כלל- צריך לשמוח בשמחתה ולקוות שאחריה תתחתן גם זאת שזקוקה לישועה שלה.
מי שמאמינה באמת, אבל מאמינה אמונה שלמה ובטוחה בקדוש ברוך, צריכה לקבל את שמחתה של אחותה ולשמח חתן וכלה כראוי לכך.
על האחיות ה'נעקפות' להבין שלא לה, ולא לאחותה, ולא לאף אחד יש חלק בדבר. אלא רק לקדוש ברוך הוא.
ועליה להמשיך להתפלל.. לכל דבר בחיים, לכל ישועה בחיים, יש סך תפילות קצובות, אמר הרב אלישיב והרב קניבסקי.
ופה אספר לכן סיפור שהיה עם הרבנים הללו:
מספר בנות הגיעו לחתנו של הרב אלישיב. אמרו לו- כבוד הרב, אנחנו הבנות היחידות שלא התחתנו מכל שכבת הגיל שלנו בבית הספר. כולן כבר נשואות עם ילדים, ורק אנחנו בודדות.. למה רק אנחנו, משכבה שלמה? מה קרה איתנו?
הרב הלך לשאול את הרב אלישיב את השאלה הזאת. הרב אמר- שימשכו להתפלל. שימשיכו בלי להפסיק. לכל אחד בחיים יש סך קצוב של תפילות, של דמעות, של זעקות. למעלה בשמיים קובעים: זאת תתפלל כך וכך פעמים. כך וכך דמעות.
אותו הרב, חתנו של הרב אלישיב, החליט ללכת גם לרב קניבסקי. שאל אותו את אותה השאלה על הבנות, והרב קניבסקי אמר – לא סתם הרב אלישיב אמר כך. לכל אחד ואחת יש סך קצוב של תפילות.
הוא חזר אל אותן בנות ואמר להן את תשובת הרבנים. הבנות המשיכו להתפלל ולזעוק – ובאותה שנה התחתנו כולן, אחת אחרי השניה.
השם יכול לשלוח ישועה לכל אחת ואחת בתוך שניה. אך זה לא מה שהשם מחפש ורוצה. הוא רוצה את התפילות שלנו, את הזעקות שלנו. הוא מחפש להתקרב אלינו.
הוא מחפש- שאנחנו נקרא לו.
סיפור נוסף- שאני ממש חייבת לספר.
פעם היה רב צדיק צדיק בקטמון הישנה. שמו רבי חיים. רבי חיים היה עניו שאין כמוהו.. מעולם לא החשיב עצמו לרב או לקובע או פוסק. צנוע בבלתי יתואר או יסופר.
יום אחד ניגש אליו גבר מבוגר. אמר לו- כבודו, אני רוצה שאתה תשב סנדקות בבני הבכור.
אמר לו הרב- אני? מחילה, אני לא יושב, אני כולי קטן למה שאני אהיה סנדק? תזמין איזה רב גדול, צדיק..
לי יש המון נכדים ובאף אחד מהם לא ישבתי סנדקות. מחילה.
אומר לו הגבר- כבודו, תקשיב לסיפור הבא ואז תחליט.
אני ואשתי נשואים 25 שנה. במשך שנים לא היה לנו ילד. עשינו את כל הטיפולים שקיימים. לקחנו הלוואות בעשרות אלפי שקלים. אחרי 19 שנה של טיפולים החלטנו שאנחנו לא עושים יותר טיפולים. שאלתי את אשתי- את רוצה להישאר איתי למרות הכל? ענתה לי כן. שאלה אותי וגם אני עניתי כן.
ומאז הפסקנו עם כל הטיפולים וחיינו חיים רגילים, בלי שום דמעות שום זעקות שום ציפיות.
יום אחד נכנסתי לבית כנסת שבו העברת שיעור. אתה זעקת וצעקת בשיעור הזה שיש סך תפילות קצובות לאדם המתפלל על דבר כלשהו. אדם יכול להתפלל 299 תפילות. לבכות בהם, להתפלל אותן בכותל, לתת צדקה כל פעם ומה לא..
אבל השם החליט שרק בתפילה ה300 תקבל את ישועתך. יש לך 300 תפילות להתפלל על הישועה שלך. אז קדימה.. לא אחת פחות..
בסוף השיעור שכולם יצאו, ביקשתי מהגבאי לפתוח לי את ההיכל. נשארתי לבד בבית הכנסת וזעקתי לבורא עולם על ילדים, בצורה שלעולם לא זעקתי. הייתי בטוח שסך התפילות שלי לא הסתיימו אחרת הייתי מקבל את ישועתי.
בכיתי במשך שעות כמו ילד קטן.
ובאותו חודש נפקדתי. וזה לא בגלל שהתפילה שלי הייתי חזקה יותר או שבכיתי יותר מתמיד.
אלא בגלל שסיימתי את סך התפילות שהשם הקציב לי..
לכן הכל בסכותך, ואתה חייב להיות הסנדק של הילד שלי. רבי חיים שמע את כל הסיפור
ואמר שהוא לא יכול לסרב..
לכן נשים יקרות, אל נא להתייאש. יש בנות שמספיקה להן תפילה אחת כדי לקבל את הזיווג שלהן
ויש בנות שנדרשות להתפלל עשרים, חמישים, מאה וכן הלאה תפילות.
יהי רצון שנראה בביאת המשיח במהרה.
כל טוב:-)
כאשר אחותי הצעירה ממני כמעט ב-9, בישרה לי שהיא מתחתנת… ניגשתי ל"גוגל" וחיפשתי מאמרים, כתבות, עיצות…משהו לנחמה/ דרכי התמודדות…משהו!!!! זה לא היה פשוט!!
כשבועיים הייתי "בעולם אחר". מה יהיה איתי. איך יסתכלו עליי כל האחורים בחתונה ברחמים… התגברתי. קיבלתי הכל באהבה ובשמחה אמיתית…
יאמר לזכות אחותי הצדיקה ובעלה החסיד: אכן "קרעו את השמים" עבורי. עובדה: נישאתי 4 חודשים אחריה!!
חברות יקרות, שימחו בשמחת אחותכם הצעירה. תהיו בשמחה אמיתית. ריקדו, תבכו מאושר. זה יגיע, והכי טוב!!
בס"ד
תודה על השיתוף. חשוב בנוסף לזה לחשוב על הקטנים הרגישים. לי יש אח רווק וגדול ממני בעשור. מודה שלעיתים קשה לי לחשוב שאגיע לפניו למעמד, ואני לא צעירה (29). אולי גם על הגבולות חשוב לדבר? על כך שחשוב לבקש ולרצות טוב לאחרים, אבל לא על חשבון הטוב של עצמי?
כך אולי… אבל כמובן שאדם "יודע נפש בהמתו", כלומר כל אחד יודע מה התיקון ששייך לו. כי גם להגיע למקום שנתקע מהחשש לפגוע באחר, לא כל כך כדאי, ואולי גם על זה חשוב לדבר.
בעזרת ה' ישועות לכולנו, עם הרבה שמחה בחלק שלי ובחלקה של חברתי.
מאמר יפה! אך נראה לי שצריך לקחת כל דבר בפרופורציה, בתור אחות גדולה ל"עוקפת" שקטנה ממני בכ 5 שנים, ועקפה עוד 2 (כשאנחנו יותר קרובות לגילאי ה 30 ומעלה…), זה לא כ"כ נורא. זו היתה החתונה השמחה ביותר במשפחה!! אנחנו תמיד צריכות לזכור ש"לכל זמן ועת לכל חפץ" ואף פעם, אם נחשוב באמת, לא נרצה לקחת ולהתחלף עם אף אחד בתיק הנסיונות שיש לו!!!
רעות ורווקה גאה,
אני שמחה מאוד שאתן לא חוות צער שאני וחברותיי הנעקפות חוות. עם זאת, אתן לא יכולות ל"שים פס" ןלשלול את הרגשות האלו.
זה שאנחנו נותנות להן לגיטימציה זה לא מעורר אותן, זה רק נותן את ההרגשה שזה בסדר. כי אין יותר גרוע מלהרגיש קנאה ואי יכולת לשמוח בשמחתה של הקטנה.
נכון, לא צריך להיות עסוקים בזה כל הזמן ו"להתמסכן" כמו שהרבנית ימימה אומרת, אבל בהחלט יש מקום להרגיש קנאה.
ומי שלא שם (ב"ה) לא יכולה לשפוט את אלו שהיו שם ועדיין שם.
שמחה לבשר שנולדה לאחותי הקטנה בת.
משמח מאוד מאוד! (ועם זאת מעלה צביטה בלב.וה' יודע כמה תפילות שפכתי עליה שהכל יעבור בטוב.ב"ה)
הייתי רוצה לשים דגש נוסף לאחיות הקטנות והגדולות:
באחת מהפעמים שיצא לי לשתף את הצעירה ממני לגבי בחור שאיתו נפגשתי "היא אמרה לי "לא לפסול סתם"- ואני רוצה לומר שבתחילה זעמתי מכעס, כי לשמוע את זה מהקטנה שכבר נשואה ולא עברה את מכסת הדייטים שאני עברתי ולא את השנים(כי היא הכירה רק אותו ואיתו התחתנה, ואני מאוד שמחה בשבילה!!!)פשוט מרתיח.
אח"כ גייסתי את הטון הכי רגוע שלי ואמרתי שאני לא חושבת שהיא במקום של להגיד לי את זה.בדיעבד אני חושבת שהיא קצת נפגעה ואם כן מבקשת את סליחתה הכנה.
בסופו של עיניין "נתנו לי בראש" והבנתי שבעצם הקב"ה הוא זה שאמר לי את זה דרכה. היא ר ק שליחה (ונכון שמגלגלים זכות ע"י זכאי )
בוגרות: סננו את כעסכן, וקנאתכן.פקחו עיניים ותראו שאין עוד מלבדו.
צעירות:חשבו טוב לפני שאתן שופטות אותנו. לא פשוט להיות בצד הנעקף.
שיהיו בשורות טובות לכולן!!
וואי יקרת ,כואב כואב כואב זו בושי..
ויש לאחותי חבר
בו נגיד שאני די מכחישה הכל כדי לא להרגיש את הדקירה..
קיבלנו תגובה נוספת מחברה של חברה:
שלום
להלן תגובה של חברה שלי ששלחתי לה את הבלוג החדש:
"הייתי שמחה אם תעבירי להם את תגובתי.
כאחות שאחי עקף אותה, יש לי משהו קטן לומר.
לדעתי אחת שמרגישה שהשידוך שלה קצת מתמהמה יש לי המלצה קטנה.
כשאחי הצעיר ממני הגיע ליום הולדת של השנה שבה מתחילים רוב בחורי הישיבה בשידוכים, אחלנו לו כמובן יום הולדת שמח וכו'. כל מה שמברכים אח. ובנוסף דאגתי לומר לו, כפי שפעם שמעתי מחברה שעשתה זאת, "הדרך פנויה – שיהיה לך בהצלחה".
כך שכשהגיעה הצעה, לא היה צריך להגיע למבוכה כלשהיא ולשאול שאלות מיותרות. גם אנו המתבגרות צריכות ליזום את מתן " זכות הקדימה" ואני כל יום מודה להקב"ה שכך נהגתי.
יש לו אישה מקסימה וילדים מדהימים. אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם ההיתי נוהגת אחרת.
בכל מקרה אני מדגישה שאח עקף ולא אחות, אין לי מושג איך זה עם אחות (אין לי אחיות קטנות ממני).
ושה' יתן לכל אחד ואחת את משאלתה לטובה"
תודה למגיבה. נכון, אולי לא צריך אפילו לחכות לזמן שזה רלבנטי, אלא להקדים ולתת ברכת הדרך.
יקרת
רעות ורווקה גאה, לגמרי כל מילה שאמרתן.
ולילך, זה לא קשור לגיל זה קשור לאמונה והשקפת עולם. אנחנו רואים בדורנו כ"כ הרבה מעוכבות שידוך, שה' ישמור, אז יש כאלה שהולך להם בקלות ומוצאות מגיל צעיר את בחיר ליבן אז ב"ה. מה זה קשור אם זה אחות, אחיינית או שכנה??
וכן, עברתי את גיל 30. וכן, אחיינית שלי התחתנה לפני. עדין אני חושבת אותו דבר….
מצטרפת. לכל!! אבל, לכל מילה!!!
אני עונה על כל הקטגוריות שעלו מרב הבנות, גם נעקפת, גם אחת החשה את הרווקות כבר המון שנים, בכל אירוע יום ותפילה.
ובכל זה… מתפללת לרבש"ע שירבו שמחות בבית, גם אצל אחיי הקטנים.
ובע"ה בתוך כל השפע, גם אני בע"ה אזכה.
ול"רווקה הגאה"- חכי שתעברי את גיל 30 ועדיין רווקה- התחושות הן שונות לגמרי מגיל 25…
דרך ארוכה עוד לפנייך…